גברים מהחוג הארקטי, נשים מסיציליה
האביר לא מוכן עדיין לגדל ילדים בדירת שלושה-כיווני במודיעין. למעשה, ממש טוב לו עכשיו. הוא לא רואה שום סיבה להזיז את הגבינה שלו, בטח לא בשביל שיהיה לה איפה לאחסן את הנבטים בשלושה צבעים שהיא ממלאת בהם את המקרר
האביר לא מרגיש. העלמה צריכה להתאמץ קצת יותר. "נמאס לי כבר לגור עם שותפים. לך לא נמאס?" עכשיו האביר מתחיל להרגיש. לחץ עמום הולך ומתפשט בבית החזה שלו. "מאיפה זה בא פתאום?" הוא, אגב, דווקא מאוד מרוצה מהשותפים שלו.
"אתה לא חושב שאנחנו צריכים להתקדם ביחסים שלנו? אתה לא מרגיש תקוע? משעמם לי". משעמם לה. אם נעבור לגור יחד, הוא אומר לעצמו, בפעם הבאה שישעמם לה היא תרצה להתחתן (או להשריץ, רחמנא לצלן!), בשעמום שאחריו יתחשק לה לרהט ולשבור קירות כי הקארמות של הבית פוגעות לה בזרימה, ואחר כך? יותר רחוק מזה הוא לא מעז לדמיין.
האביר לא מוכן עדיין לגדל ילדים בדירת שלושה-כיווני במודיעין. למעשה, ממש טוב לו עכשיו. הוא לא רואה שום סיבה להזיז את הגבינה שלו, בטח לא בשביל שיהיה לה איפה לאחסן את הנבטים בשלושה צבעים שהיא ממלאת בהם את המקרר שלה.
זה לא מקרי שהמאצ'ו הישראלי המצוי קרא בזמנו לאביב גפן "נושך ויסקוזה", כשזה צעק על הבמות "רוצים שינוי!". גבר אמיתי לעולם אינו רוצה שינוי, כל תזוזה מסלע קיומו (על הספה, עם השלט ביד) מאיימת על אושרו. מבחינתו אפשר היה להקפיא את המצב כבר בימי תקופת האבן, כשלגרור בחורה בשיער למערה נחשב סוף מוצלח לבליינד-דייט. בדיוק בגלל זה הוא לא טורח לרקוד במועדונים. למה לקפץ, אם אפשר לעשות ניעות קטנות עם כוס בירה ביד ולהשיג אותה כמות של בחורות?
בניגוד לגברים, בנות, משעמם להן. הן צריכות לזוז, ובשפגאטים בקצב הדיסקו אם אפשר. כלות פוטנציאליות (להלן נשים) חושבות שלושה צעדים קדימה, ובמזג ים תיכוני. פרונטו! הן צריכות ביטחון, אבא לילדים שלהן ומפיות בצבע צהוב-במבה בחתונה שלהן. יש להן אג'נדה לקדם. תחילה בהיסוס מעודן, בהמשך בכיבוש זוחל של פיסות מהבית, מהארון באמבטיה ומהחיים שלו באופן כללי, ובסופו של דבר בטונים אומללים ששום מייק-אפ-סקס לא יכול לעמעם, להיפך.
הוא אמור לחשוב על זה בעצמו!
המילכוד הוא, שאם הן מעלות את הנושא מוקדם מדי, האביר אומר לא, ואז (אפילו שהן יודעות בבירור שזה היה מוקדם מדי) הן נעלבות. חוץ מזה, הן לא מוכנות שמיסטר ביג יואיל בטובו להתחייב להן רק כי הן רוצות. הוא אמור לחשוב על זה בעצמו!
האביר כנראה לא חושב על זה בעצמו, לפחות לא בהתחלה. אבל לאורך הזמן סוג של תובנה בכל זאת מחלחלת למוחו: הוא אמנם אוהב לחשוב שהוא יכול לצאת עם חברים שלו לשחק בירה ולשתות כדורגל מתי שמתחשק לו, אבל מסתבר שלמרות שהוא גר ברווקיה "פרועה", הוא נוהג לתאם את ערבי הגירבוץ שלו עם הימים שבהם היא הולכת לסרטים בסינמטק או לקריוקי. המממ.. כנראה שהוא יותר מחוייב ממה שנדמה לו.
בשורה התחתונה הנוחות הכלכלית מנצחת, כפי שהיה טוען עמיתי המלומד קרל מרקס. לא משתלם להחזיק חדרים בשתי דירות כשישנים כל הזמן יחד. חוץ מזה, אם היא תמיד גומרת את כל המילקי וניל במקרר, לפחות שתשלם עליו.
ומה קורה כשהעלמה שוב משתעממת? מחכים שהשעמום שלה שוב ישתלם כלכלית - עמית מלומד אחר הסביר לי פעם, שהיום מתחתנים רק בשביל המתנות והזכאות המיוחלת לדירה (כלומר, כשמגיעים לשלב שבו דירת השלושה-כיוונים מלפני כמה פסקאות מתחילה לנצנץ באור יקרות. אבל, ממש יקרות, אני מתכוונת).
על כל פנים, יש גבול לכל תעלול - אם חלילה העלמה (עכשיו היא כבר גברת) שוב משועממת וחושבת על שיפוץ כללי בבית, יש לרחרח ולוודא שהמניע המסתורי הוא לא בשביל לפנות מקום לדודה נגואה שתבוא להתאכסן אצלכם לצמיתות. במקרה כזה, מותר וכדאי להטיל וטו קר כקרח. הגבינה שלכם זזה מספיק. אם תמשיכו ככה, היא פשוט תיפול מהשולחן.
ודודה נגואה היתה אומרת: "מה פתאום צמיתות? אני לא אשאר יותר משבועיים; אבל אם אני כבר כאן, בואי, אני אעזור לך לבחור וילונות".
האימייל של הילית
