הורגים אותה ברכות
"האו.סי" מנסה להשיב את שיווי המשקל העדין בין הומור, דרמה ואופרת סבון, עליו שמרה בעונה הראשונה, ולא מצליחה בינתיים. מירב קריסטל הציצה בעונה הרביעית בארצות הברית ומציעה לשקול המתת חסד טלוויזיונית
מריסה קופר אמנם נרצחה בסוף העונה השלישית של "האו.סי", אבל חבריה נותרו בחיים והמשיכו לעונה נוספת כדי לספר עוד כמה סיפורים מופרכים. ארבעה פרקים של העונה הרביעית של "האו.סי" כבר שודרו בארה"ב. העונה השלישית זכתה לשיאי רייטינג שליליים ודמותה המעיקה של מריסה חוסלה כדי להקפיץ נתוני צפייה ולשפר (אולי) את מצב הרוח המדוכדך של צופיה, אבל כרגע נראה שרק מותה של הסדרה עצמה יגאל את מוקירי העונה הראשונה שלה מייסוריהם.
העונה הרביעית החלה עם נוכחות בולטת מתמיד של מוסיקת רקע מצוינת ששיקפה הלך רוח עגמומי של הדמויות, זמן רב אבל לא רב מדי אחרי מותה של מריסה. הסדרה גייסה לשורותיה כותבים חדשים בעונה זו, כותבים שלא ידעו את מריסה ואולי בגלל זה היא מוזכרת בפרק אך מעט. אחרי העונה השלישית שהניעה את הדמויות רחוק וקיצוני מעצמן האמיתי, הן חוזרות כעת למקומן הטבעי כאילו מישהו מתח אותן בקפיץ והחליט להרפות. קירסטן וסנדי שוב יחד, שלווים ודואגים כפעם כשרומנים ואלכוהוליזם רחוקים מהם מרחק שנות אור. ראיין כהרגלו מבקש נקמה (בוולצ'ק) וסת' כבעבר, מכרכר סביבו בדאגה. רק סאמר השתנתה מאוד. היא לומדת בבראון כעת והפכה להיות מחבקת עצים לאחר שהתחברה עם צ'ה (כריס פראט, פליט "אוורווד" שבוטלה וחבל), סטודנט אקטיביסט.
החזרה לשורשים החדירה הרבה רוגע לסדרה, אחרי הטירוף הבלתי נסבל של העונה הקודמת, אבל משהו עדיין רקוב בחופיה של ניופורט. השקט העלילתי הזה משעמם. ההומור, שהיה אחד מגלגלי ההצלה שהיו לתוכנית הטובעת בים של בועות סבון מנופחות יתר על המידה, נשחק. סת', שהיה המאור הגדול של העונה הראשונה והמשיך להאיר בשנייה ובשלישית אם כי היה חלש בהרבה, נראה כבוי לחלוטין. דמויות ההורים הוחוורו עד שקיפות והפכו לשתי דמויות עציץ. טיילור המוגזמת הפכה לדמות קבועה העונה והיא מקבלת יותר מדי זמן סיפור. לפעמים כשמותחים קפיץ קצת יותר מדי, הוא מאבד את היכולת לחזור למצבו הקודם.
עולם פוסט מריסה
דברים התחילו לזוז בפרק הרביעי של העונה ועוד לא מאוחר לשקם את מחוז התפוז. הסיפורים מתפתחים פתאום ואולי יקרה משהו בין ראיין לטיילור. סאמר, שמבינה שהמהפך ההיפי שעברה הוא ריאקציה למות חברתה, חוזרת לעצמה השטחי במלוא הדרו השזוף מלאכותית ואז מבינה שאי אפשר לחזור לאחור. אולי גם "האו.סי" לא יכולה לחזור לאחור. בסיס אוהדיה ההולך ומתדלדל כמו ההומור וההיגיון שבה, נתוני הרייטינג העצובים והבאז הלא קיים שהיא מעוררת בארה"ב מקרבים את קיצה. תקוות אחרונות אפשר לתלות בהופעתן של דמויות חדשות בסדרה.
בראש פלוגת הדמויות החדשות עומדת קייטלין קופר (ווילה הולנד), האחות ששבה מהפנימייה כדי לחולל צרות. לקייטלין יש צמד ידידים, תאומים, אחיהם של לוק וורד ("welcome to the O.C bitch") שנשרכים אחריה לכל מקום, אלמנט קומי חביב. אלה דמויות שטוחות אבל צבעוניות שמשקלן יכל היה להיות כבד יותר לו הזקנים היו נוסעים לקולג' מרוחק ומפנים את מקומם לדור רענן. אם הן לא יכולות להמשיך לחיות בכבוד עדיף להמית אותן המתת חסד טלוויזיונית ולתת לחדשות להצית מחדש את הניצוץ שכבה. אבל לדמויות החדשות אין בינתיים נפח והוותיקות משוטטות חסרות כיוון בעולם פוסט מריסה.
"האו.סי" מנסה להשיב את שיווי המשקל העדין בין הומור, דרמה ואופרת סבון, עליו שמרה בעונה הראשונה, ולא מצליחה בינתיים. אם לא יתחולל איזה נס, היא תסיים את חייה אחרי העונה הנוכחית. ברשת פוקס בה הסדרה משודרת, הציבו אותה מול "CSI" ו"האנטומיה של גריי" זוללות הרייטינג והזמינו ממנה רק 16 פרקים העונה. למרות מסע פרסום ייחודי ב"מייספייס", נראה שבפוקס מנסים לחנוק אותה לאט. נקווה שיצליחו לחנוק גם את הבושה שנותרה בגרון מהעונה הקודמת ובניגוד למותה הפומפוזי של מריסה יאפשרו לכהנים, הרוברטסים והקופרים לסיים את חייהם בכבוד.
