זה שמספק את הצרכים ועונה על הצרחות

אם את רווקה בת 30 ומעלה, מן הסתם את מכירה את התופעה: יש לך גבר אחד שמספק את הצרכים ועונה על הצרחות, שאת יודעת שלא ייצא לך ממנו כלום, את לא ממש רוצה אותו והוא יודע שהוא לא ממש רוצה אותך - אבל איכשהו אתם תקועים זה עם זה כמה שנים. מידי פעם את עושה גיחה קצרה לזוגיות, נכנסת למערכת יחסים עם מישהו אחר, והוא נשאר במגדל הפיקוח, למקרה שתהייה תקלה באמצע.

גם אני מצאתי את עצמי עם הזמני הקבוע הזה במשך יותר משנה, וכשראיתי שעומדת להיות לי גיחה לזוגיות, העזתי ושאלתי אותו: "מה הסיפור שלך? אני בת 35 עוד מעט, ואתה קרוב ל-50. מה יהיה? זה מוביל לאנשהו?" הוא ענה "לא!" בלי לחשוב פעמיים. "אני מיציתי, אני כבר לא רוצה לאהוב יותר, סגרתי את הבסטה. מה שיש לי להציע לך זה מה שאני נותן לך עד היום. Take it or leave it".

הסקס היה מדהים

אני חייבת להודות שהסקס איתו היה מדהים. הוא תמיד ידע לקנות את המתנה הנכונה, ידע להכין לי ארוחה טעימה כשחזרתי מהעבודה בשעה מאוחרת, תמיד נכנס אליי הביתה עם משהו ביד ותמיד הציע לצאת לאיזה מסעדה חדשה. יש לו האוטו הנכון, הזמן והיכולת (שלא להגיד כסף), וגם את הוותק והניסיון בחיים. בקיצור, הוא פשוט יודע לעשות את זה - אבל איזה ביזבוז לבן אדם שלא יכול יותר לאהוב!

הכבוד העצמי וההיגיון ניהלו איתי שיחת מוטיבציה זריזה של "גברת, חבל על כל דקה, מקסימום תגיעי איתו להיות המלווה לבית אבות, ועד אז תסעי באוטו הנכון הוא ימשיך לקנות לך מתנות להכין לך ארוחות ויהיו לך עוד כמה שנים בודדות של סקס מדהים, וזה לא מה שאת רוצה".

וככה יצאתי לגיחה שלי. הכרתי בחור צעיר ונחמד עם מכונית מסחרית לא שלו, שעדיין לא ביסס את עצמו. היה לנו מאוד נעים ונחמד יחד, הוא מאוד אהב אותי והיה מוכן לעשות הכל - אבל אף פעם לא היה לו כוח. הוא עבד בעבודה פיזית קשה, שבקושי הספיקה לו לגמור את החודש. אני עזרתי כמה שיכולתי. אף פעם לא היתה לו חברה לפניי, אז הסברתי לו מה כן, מה לא, מה אולי.

אחרי תקופה עברנו לגור יחד, ועדיין היה לנו נעים ונחמד. הסקס היה סביר, והוא המשיך לעבוד קשה ואפילו קשה מאוד, כי הוא נורא רצה לבנות משהו יחד.

כמעט תמיד הוא רוצה לישון, כי הוא הרוג

אבל מסתבר שבעבודה פיזית קשה בונים רק שרירים. כמעט תמיד הוא רוצה לישון, כי הוא הרוג. ובשבת בבוקר זה היום היחידי שלו לקום מתי שבא לו, אז למה אני מציקה.

אז התחלתי להתגעגע, להתגעגע לפינוקים של הזמני הקבוע, לתשומת הלב שקיבלתי, לזה שאני קמה בשבת ונוסעת לטייל. בהתחלה התגעגעתי בלב, לבד, ואחר כך כבר התחלתי לשתף חברה, והמחשבות שלי כל הזמן נטו ל"בסדר, הוא מאוד אוהב אותך והוא נורא רוצה והוא בגילך, אבל אין לו כוח לכלום ויקחו עוד כמה שנים טובות עד שיתבסס ויכול להיות שזה גם בכלל לא יקרה, הביסוס הזה. לעומת זאת, הזמני הקבוע לא אוהב אותך, אבל יש בו הכל. יש לו כוח ויש לו זמן ויש לו רצון".

לחכות באוויר בעמדת המתנה

כך מצאתי את עצמי נפרדת לשלום מהצעיר חסר הכוחות. ניסיתי ליצור קשר עם מגדל הפיקוח שלי, אבל התברר לי שכרגע מגדל הפיקוח עומד בקשר עם מטוס אויב - הגרושה שלו ושתי הבנות בביקור מולדת, ואני במלוא הדרי צריכה להיכנס לעמדת המתנה, ככה לחכות באוויר.

וזה החזיר אותי בזבנג אחד למציאות. זה לא מה שאני רוצה! זה בדיוק מה שאני לא רוצה! אני רוצה לשיר, לקפוץ, לרוץ, לצחוק, לקנות, לטייל, לתת, לקבל, לאהוב ולהיות נאהבת! אני רוצה מישהו שהוא שלי שלי ורק שלי ולא של אף אחד אחר. וכדי להגיע לזה, אמרו שאני צריכה לעשות רשימה של מה אני רוצה שיהיה לי בחיים, איזה בן זוג אני רוצה לעצמי ואיזה בת זוג אני רוצה להיות ואיך תיראה הזוגיות.

היום סיימתי לכתוב את הרשימה ויצאתי לדרך. בהצלחה לי!