סינגלית מבחירה או מבריחה?
תשמעי, אני אומרת, לא אגיד לך שהכי כיף שבעולם להיות רווקה, במיוחד לא בלילה, אבל זה עדיף מאשר להיות עם משהו שלא באמת עושה לי את זה. דיאלוג נוקב ביני לבין המראה
אני מסתכלת עמוק, אני מסתכלת שטוח, וסך הכל אני מרוצה מעצמי. אני נראית צעירה לגילי, אני יפה, אני מוכשרת, קיבלתי הרבה מתנות, ואני משתמשת ברובן, אני חכמה, אינטליגנטית, ואני לבד, כרגע, כן. סינגלית. אבל זה מבחירה.
המראה מסתכלת עלי בחזרה. את בטוחה שאת יפה? יש יפות ממך. את יודעת. ותראי את השיניים שלך, איך כל הניקוטין הזה הורס לך לא רק את הבריאות אלא גם את צבע השן. שלא נדבר על האלכוהול שאת מרביצה. את מרוצה מעצמך? על מי את עובדת? תעבדי על כל העולם ואחותו. לא עלי.
אני נותנת למראה מבט מזוגג ומחזירה לה. צודקת. אני באמת צריכה לקבוע תור לרופא שיניים ולשיננית, אבל הם מפחידים אותי. חוץ מזה, הסיגריות והאלכוהול הם מבחירה, אני יכולה להפסיק מתי שאני ארצה.
המראה אומרת לי, טוף, נגיד שהאלכוהול והסיגריות הם מבחירה ולא מבריחה. סמנטיקה. נסלח לך. סך הכל את ילדה, ואת לומדת ועובדת, ויש לך "וי" בכל הקשור לעצמאות, קריירה ומיצוי אישי, אז ניתן לך ליהנות מהספק הקל הזה. אבל סינגלית מבחירה? מה? כיף לך ככה?
אני קצת משפילה את מבטי, מוציאה כאילו שיעול ומסננת מילה גסה בקטנה, מקווה שהיא לא תשמע, אבל היא עושה לי פרצוף של ארנבת מאוד מרוצה מעצמה.
תשמעי, אני אומרת, אני לא אגיד לך שזה הכי כיף שבעולם, במיוחד לא בלילה, אבל זה עדיף מאשר להיות עם משהו שלא באמת עושה לי את זה.
היא שמה על פרצופה משקפיים עגולים קטנים, מתיישבת על כורסה, פותחת מחברת קטנה, מכרסמת עט, ורק אומרת: א-הא... מעניין... תמשיכי...
אני כבר מכינה את המניפסט שלי, ואז אני קולטת פתאום את הפוזה שלה. סליחה, מה את עושה?
היא מסתכלת עלי דרך הזגוגיות. אני? כלום. מתעדת.
אהה, נו, באמת שזה ככה. לא יכולה להגיד לך שלא מציק לי לפעמים, ושהייתי שמחה להיות מאוהבת, אבל מה לעשות שזה לא קורה הרבה, ולא עם כל אחד. זה לא שאני לא מנסה, את יודעת, אני לא סוגרת את עצמי, אני כן יוצאת וכן... אני נעצרת לרגע, קולטת אותה משרבטת לה להנאתה במחברת. אני לא בלחץ! שתדעי! אני צועקת לעברה.
סבבה, נאמין לך. ותגידי, מה עם ילדים?
טוב, סבבה, נאמין לך, היא אומרת. ותגידי, מה עם ילדים?
ילדים? מלמלתי, מה איתם?
כן, מה איתם באמת, את לא נעשית צעירה יותר, את יודעת. את לא שומעת את השעון הביולוגי שלך? לא, כי אם לא, רק שתדעי, שאת אולי היחידה בארץ שלא שומעת אותו.
די כבר! אני שואגת לעברה. אפילו את ההורים שלי לימדתי לא להלחיץ אותי! מי את שתבואי אלי ככה בטענות ומענות?
הייתי מאוד מרוצה מעצמי ומהנחישות שלי, ואפילו רקדתי לי מול המראה ריקוד ניצחון קטן.
מה את אומרת? אפילו את ההורים שלך לימדת? מעניין... תגידי לי, להסתכל עמוק, אבל ממש עמוק, לתוך פרח ו/או פרי, מזכיר לך משהו?
אני שוב מדמה שיעול ומסננת עוד מילת גנאי, ואז עוטה על עצמי את המבט הכי תמים שיש. לא, לא ממש, אני אומרת.
באמת? היא שואלת כמו מורה בכיתה א', מסתובבת ובוהה בי בעיניים שיש לה בגב. ואז היא מסתובבת חזרה ואני רואה טייפ מנהלים קטן. היא מריצה קצת אחורה ועושה פליי, תוך כדי שהיא מביטה בי במבט מזוכך. ואז אני שומעת את אחת השיחות היותר הזויות שלי ושל אמא שלי מהשנה האחרונה - ומתייבשת לאיטי.
איזה צבע מזכיר לך אהבה?
הדס...- כן אמא...
יש לי חברה שהיא מטפלת הוליסטית.
- וואלה (אמא שלי עברה את משבר גיל 50 והפכה להיות רוחנית.קורה).
כן, היא מדהימה, היא שואלת את העולם שאלות, והעולם עונה לה.
- וואלה...
הייתי אצלה ואמרתי לה שיש לי בת, בת 30 ומשהו, שנורא רוצה זוגיות ונורא רוצה משפחה ולא מסתדר לה.
- וואלה (הג'ינג'ים שלי מתחילים לבעור).
כן, ואז היא שאלה את העולם לגבייך, והעולם ענה לה. רוצה לדעת מה העולם ענה?
- נו?
אז ככה. איזה צבע מזכיר לך אהבה?
- אמממ, אדום?
יופי. אז את צריכה לקחת פרח בצבע אדום, שמזכיר לך אהבה, ולהסתכל עליו כל יום שתי דקות, במשך שלושה שבועות.
- למה שלושה שבועות?
כי ככה העולם ענה. ולא סתם להסתכל, אלא להסתכל ממש לעומק.
- לעומק. אוקיי... (אני כבר לא יודעת אם לצחוק, או לבכות, או לאשפז אותה).
יופי, אז קחי פרח אדום ותסתכלי עליו לעומק כל יום שתי דקות במשך שלושה שבועות. עכשיו, איזה פרי מזכיר לך פריון?
- אין לי מושג...
תחשבי! תתאמצי! איזה פרי מזכיר לך פריון!
- לא יודעת, בננה?
-מה בננה, מה? תבחרי איזשהו פרי שמזכיר לך פריון, ואז תסתכלי עליו כל יום שתי דקות במשך שלושה שבועות, אחרי השלושה שבועות של הפרח. אבל גם פה – תסתכלי עליו ממש לעומק.
- טוב (למשהו יש את הטלפון של שלוותא?)
וככה, אחרי הפרח והפרי, יהיה בסדר. זה מה שהעולם אמר לה.
טוב, ניצחת, אני אומרת להיא במראה, שעכשיו רוקדת ריקוד ניצחון משל עצמה. אבל אני הרי אמרתי לאמא שאני לא עושה את זה, ואחרי כמה אנחות פולניות ופאוזות מלאות דרמה היא הבינה והפסיקה עם ההצעות של העולם. נכון? חוץ מזה, למדתי. אני לא מדברת איתה על זה יותר. ככה שאין לחץ. גם לא מתון....
גם לא מתון? והיא מסתובבת שוב, הפעם עם קלטת וידאו...
טוב, טוב, הבנתי אותך. מה את באה להראות לי? את החגים? את החתונה של הבת דודה? בסדר, ניצחת. צודקת.
אני מדליקה סיגריה, להירגע. בשביל מה זה טוב עכשיו? אני שואלת אותה.
טוב? היא שואלת אותי ומחייכת שוב, אני לא פה לעשות לך טוב.
אז אולי תעזבי אותי לנפשי, יש לי עוד עבודה סמינריונית לסיים, תנוחי קצת.
את צודקת, אני אתן לך לסיים את העבודה, אבל לנוח, מתוקה, לנוח אני אנוח כבר בקבר, יחד איתך.
האימייל של הדס
לפנייה לכתב/ת 
