שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הגורל הורס לנו את האהבה

    אם סיום האהבה אינו תלוי לגמרי בנו, ייתכן שכך היה גם בהתחלה. אנחנו לא יודעים מה גורם לגוף להקים מעבדת סמים פנימית לכבוד הרגשות שלנו, לספק לנו חומרים כימיים מסוימים דווקא למראה אדם מסוים, ולא למראה מישהו אחר

    בתוכנית האחרונה של אורי גלר, "היורש", לקח על עצמו אחד המתחרים תפקיד של גורל. הוא הכריז שיוכל להשפיע על אשה להתאהב בגבר מסוים מבין חמישה צעירים שעמדו בפניה בשורה. הוא שלח בה מבטים טלפתיים וביקש ממנה להביט ישר בעיניים של כל אחד מהמועמדים, ואז, כשעיניה עצומות, "עקב" אחר מחשבותיה ו"השפיע" עליהן, עד שבחרה להיפגש לדייט עם הגבר שהוכתב לה. האם כך עובד גם הגורל? מה זה גורל מההיבט של אהבה?

     

    במי מתאהבים תאומים זהים?

    המרקיז פייר סימון לפלס (1827-1749), אסטרונום ומתמטיקאי צרפתי שעסק גם בפילוסופיה, נודע בין היתר באמירה הבאה שלו - תנו לי את מלוא המידע הדרוש כדי להבין פרט אחד בעולם, ואני אחשב במדויק את כל שאר העולם. ההסבר לכך אינו מסובך: אם, למשל, נדע את הזווית המדויקת של קטע מתוך מעגל, נוכל לצייר במדויק את המעגל כולו. בדומה לכך, אם נקבל את מלוא המידע על פרט מסוים בחייו של אדם כלשהו, כמו מלוא המידע הגנטי שלו, נוכל לדעת במדויק במי הוא יתאהב. זה הרעיון של הדטרמיניזם.

     

    הגישה הזו נבחנה בין היתר במחקרים שנערכו על תאומים זהים, בעלי גנים זהים. השאלה לעניינו היא האם בגלל המטען הגנטי הזהה הם יגלו בעתיד נטיות רומנטית זהות, או דומות מאוד.

     

    כדי לבחון את הדברים, היה צורך לבודד את הגורמים הסביבתיים. בדקו, לכן, תאומים זהים שהופרדו בינקותם, למשל על ידי אימוץ, וכל אחד חי בסביבה אחרת ועם הורים אחרים. מחקר מסוים התייחס אפילו לתאומים יהודים, שאחד מהם התחנך כנאצי בגרמניה והשני כיהודי בארגנטינה. מתברר שיש לא מעט תאומים כאלה, אלא שהממצאים אינם מוכיחים דבר; הם לא עקביים. יש מחקרים שמצאו דמיון רב בבחירת בני או בנות הזוג של תאומים זהים, ויש מחקרים שמלמדים שההשפעת הגנטיקה על הרומנטיקה היא זניחה.

     

    מאיזה חומרים עשויה אהבה?

    נלך אם כן בכיוון אחר. עד כמה אהבה היא עניין של חומרים פיזיים? לחומרים פיזיים אין שיקול דעת, אין יכולת לבחור, ואין כמובן יכולת להתחרט. אבן שמונחת בטבע אינה מתלבטת אם להמשיך במקומה עוד אלפי שנים, או לעבור בכל רגע למקום אחר. גם החוקים הגורמים לה להיות במקום מסוים או לעבור למקום אחר אינם בוחרים את מקומה מבין כמה אפשרויות ולאחר התלבטות. האם אהבה היא כמו אבן?

     

    אהבה, מלמדים כיום כל המחקרים, היא סוג של נרקומניות. אנחנו מתמכרים לחומרים פיזיים שהגוף שלנו מפיק. האם זה אומר שאהבה היא כמו אבן? מה קודם למה – הבחירה החופשית שלנו בבן או בבת זוג, או ההורמונים והחומרים הכימיים שנמצאים בגוף כאשר אנחנו מאוהבים?

     

    נניח לרגע הנחה מאוד מקובלת, על פיה הבחירה החופשית קודמת להשפעות הפיזיות בגוף, ונבחן מה קורה לבחירה החופשית בהמשך דרכה של האהבה. נגלה פרט מעניין.

     

    אהבה בשלביה הראשונים, מה שניתן לכנות כאהבה בוערת, היא סוג של שבועה לנצח. זוג אוהבים רוצים להמשיך באהבתם עד יומם האחרון. והנה, מתברר שיש לגוף חוקים משלו שחותרים על דעת עצמם תחת השבועה החופשית שלנו לנצח. בשלב מסוים, הגוף מפסיק לספק לנו את אותם חומרים פיזיים שאנחנו חייבים לצרוך כדי להרגיש אהבה בוערת. האהבה באמת מגיעה אל קיצה, או משנה צורה, ובכל מקרה היא כבר לא בוערת. לא בחרנו לשנות אותה, והיא השתנתה בכל זאת.

     

    ואם ההמשך אינו תלוי לגמרי בנו, ייתכן שכך היה גם בהתחלה. אנחנו לא באמת יודעים מה גורם לגוף להקים מעבדת סמים פנימית לכבוד הרגשות שלנו. מדוע הוא מתחיל לספק לנו הורמונים וחומרים כימיים מסוימים למראה גבר ואשה מסוימים ולא למראה גבר ואשה אחרים? אנחנו יודעים יותר לגבי החשק המיני, אך פחות לגבי רגש האהבה. הגוף שלנו מסוגל אפילו לעורר בנו אהבה אל מי שלא היה בכלל בסדר העדיפות שלנו. ההורים אולי מבקשים לפעמים שנתאהב בבת של השכנה שיש לה הכל, וגם אנחנו רוצים לכבד את ההורים ואת עצמנו בבחורה כזו, אבל מה לעשות שספק הסמים האישי שלנו פועל לפי סדר יום משלו?

     

    ככל שהאהבה היא פיזית, כמו אבן, כך נראה שהלכה לנו הבחירה החופשית. זו המשמעות החילונית של הגורל. שרשרת של סיבתיות שיתכן שכוללת בתוכה משתנים כמו ריחות שלמדנו לאהוב, זהות גנטית שנולדנו איתה, מילים שמשפיעות עלינו, אסתטיקה שחונכנו על ברכיה וכיוצא באלה. אם נצליח להכניס אל מחשב-על את כל הנתונים האלה לגבי כל אחד ואחת מאיתנו, נוכל לדעת מראש במי נתאהב.

     

    קשה לסתור את התזה הזו, אבל קשה גם לחיות איתה. הגורל הורס לנו את האהבה. אהבה היא בחירה חופשית, משום שאין לה משמעות אחרת. אם אנחנו לא מרגישים שהבחירה בבן או בת זוג היתה חופשית, ספונטאנית, חסרת תכתיבים, אנחנו לא יכולים להרגיש שאנחנו מאוהבים. גם אם המחשבה שאנחנו חופשיים היא טעות מבחינה מדעית, הרי שזו הטעות הכי שמחה בחיים. זו תהיה טעות לתקן את הטעות הזו.

     

    זה גם הפירוש שלי ל"הכל צפוי והרשות נתונה". יכול להיות שהכל צפוי, אבל אני לא רוצה וגם לא מסוגל לאמץ זאת בצורה מוחלטת. המשמעות שלי כאדם היא היכולת שלי להכיר בעובדה שאני חופשי לבחור.

     

    • אבינועם בן זאב הוא פילוסוף וסופר. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימייל עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    לחומרים פיזיים אין שיקול דעת
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים