המרגל, הסייען, והסיפור שקירב אותי למטרה
אמנם אני לא אוהב כשבחורה מבקשת שאספר "משהו מעניין" על עצמי, אבל האמת היא שבדייט אני מתנהג כמו על במה. זה לא שאני משחק משהו שאני לא, אלא שאני בוחר איזה צד שבי אני מעוניין להדגיש, והצד שאני מעוניין להראות זה תמיד הצד שאני מרגיש שהצד השני רוצה לראות. פרק מספר חדש
בהיתי בה, חושב לעצמי כמה משעממת ועם זאת חמודה יכולה בחורה להיות. האם זה הגיוני? ואיך מסתדר החיוך המתוק הזה עם תחושת העילפון שמתחילה לאפוף אותי?
“מה הדבר שאתה הכי שונא אצל בחורות?” קטעה חן את מחשבותי כאילו הרגישה שאני עומד לנמנם.
“כמה דברים", התאמצתי להיכנס לשיחה. “קודם כל, שבחורה אומרת לי בדייט, ‘נו ספר לי איזה משהו מעניין’.”
“למה?” שאלה בעניין.
“ככה, כי אני לא במופע".
המשפט הזה מרגיז אותי, כי הוא בדרך כלל בא מאיזו כלבה שיושבת מולי במין תחושה מתנשאת שהיא פה במקרה ו”אם בא לך שאני אשאר אז כדאי שלא תשעמם אותי”.
האמת שבדייט אני מתנהג כמו על במה. אני לא אשכח איך בצעירותי, כשהתכוננתי ליציאה עם מישהי שהיה חשוב לי שיילך בינינו ושאלתי חבר בחשש “מה יהיה?” הוא ענה לי בפשטות, “תהיה אתה".
להיות אני? הלוא יש בי כמה צדדים - רציני ושטותי, רגיש וציני, רך וקשוח, מהורהר והחלטי, ספונטני ויסודי, אז מי אני? מה להיות?
מאז חלפו כמה שנים, והיום אני יודע שזה לא שאני משחק משהו שאני לא, אלא שאני בוחר איזה צד שבי אני מעוניין להדגיש, והצד שאני מעוניין להראות זה תמיד הצד שאני מרגיש שהצד השני רוצה לראות.
“ומה עוד?” הקשתה חן.
“אני שונא בחורות חמדניות", המשכתי במופע.
“מה זאת אומרת?” היא הביטה בי בפליאה.
“בואי אספר לך סיפור", אמרתי, מבחין שהבחורה יונקת את דבריי בשקיקה. “יצאתי לפני חודש עם מישהי, פצצה. יושבים, אוכלים, שותים. תוך כדי שיחה, היא שואלת אותי מה אני עושה בחיים. שאלה לגיטימית, אז עניתי. הערב ממשיך, והיא מחטטת - איך מורכבת המשכורת, מה בדיוק כוללות העמלות, יש סיכוי להעלאה בשכר - וכבדרך אגב בוחנת את השעון שלי. מיד הבנתי שמדובר במקרה שזקוק לטיפול שונה, אז אמרתי לה שבשבוע הבא אני נוסע לחו”ל לכמה ימים. ‘לאן? לנופש?’ היא שואלת אותי. ‘לא... פשוט פעם בחצי שנה אני נוסע לאירופה לבדוק מה קורה עם הדירות.’ ‘דירות?’ חיקיתי את תגובתה של הטפילה. ‘כן יש לי באירופה חמש דירות, וכל חצי שנה אני קופץ לפגישה עם חברת הניהול שלי לבדוק שהכל תקין.’ 'איפה באירופה?' היא מתעניינת, מדמיינת את החיים הטובים שיהיו לה, והעיניים שלה בורקות מתאוות בצע מהולה בהערצה. 'אנגליה, ספרד, גרמניה, הולנד, איטליה,’ מיד שלפתי לה. שתביני, המדינות האלה קפצו לי ראשונות לראש בגלל ליגות הכדורגל שלהן. אם היא היתה שואלת אותי עוד פעם, לא הייתי זוכר אילו מדינות אמרתי, הייתי בטוח מחליף".
חן נקרעה מצחוק.
“כמובן, לא ראיתי אותה יותר", סיימתי את הסיפור שהעניק לי את הנקודות האחרונות לקראת הנוק-אאוט.
הסיפור הזה (אמיתי לגמרי) הוא חלק מרפרטואר קבוע של סיפורים שאני שולף מדי פעם כדי לשדרג את הערב, בין אם הערב נתקע או זקוק לשיפור, ובין אם הערב זורם ורק חסרה המכה הסופית.
בזווית העין, באדישות, תוך לגימה אחרונה, הבחנתי בחן מתבוננת בי ממושכות כאילו אומרת “חמוד, האורן הזה".
בדרך לאוטו התחלנו להתנשק. זה תמיד מדהים אותי מחדש איך אני שוכח את הסבל שעברתי ערב שלם רק כדי לחוש את מגע שפתיה של הפרטנרית לשעמומון.
הגענו לדירתה של חן. “אפשר בבקשה לעלות?” שאלתי בעדינות.
לכל דבר יש סיבה, כמו גם לנימוס ולרכות שתקפו אותי. בתחושות העמוקות שלי הבנתי שחן היא מאלה שמסיימות פגישה ראשונה בנשיקת לילה טוב על הלחי, ורק סיטואציה מיוחדת הביאה אותה למצב הזה. אם היה מדובר במישהי משופשפת יותר, הייתי פונה יותר בכיוון “אני עולה! את באה?” אבל עם חן התנהגתי אחרת. מניסיון ידעתי, תנועה לא נכונה - והערב סגור.
“ברור", השיבה.
כעבור כמה דקות התחלתי לפרום את כפתורי חולצתה
שום דבר כבר לא מפתיע אותי בעיר הזאת. בטח לא אחרי אותו ערב רווי אלכוהול בשבוע שעבר, כשהכרתי את איילת. לאחר שעתיים בבר שבהן טרפנו אחד את השני כאילו אין מחר, הגענו לדירה שלי. כעבור כמה דקות התחלתי לפרום את כפתורי חולצתה.
“מה אתה בדיוק חושב שאתה עושה?”
בתחילה לא בדיוק הבנתי מה הקטע, אבל לאחר ההלם הראשוני התעשתתי. “חשבתי שאת בעניין".
“נראה לך שאם התחרמנו קצת ואני באה אליך הביתה זה כדי לשכב איתך?”
לא. הגענו אלי שיכורים בשלוש לפנות בוקר, אחרי שהתגפפנו ערב שלם, כדי לבנות תוכנית עסקית לסטארט אפ שאת מקימה... מאיפה אני מוצא את הקוקיות האלה? לא נמאס מהביצה הזאת?
והנה, לא עובר שבוע ואני עולה במדרגות לדירתה של חן. כעבור מספר דקות מצאנו את עצמנו עירומים בדרכנו לשיא הערב. לא בכל בחורה אני משקיע כמו בלילה הזה, אבל היה בחן, למרות שלא עשתה לי את זה, משהו ששבה אותי.
איתרתי את האזור וחידדתי את חושיי כדי לקבל רמז
התחלתי לרדת לכיוון אזור מפשעתה, ובעודי מתענג על גופה החטוב, שלחתי מבלי שתרגיש את המרגל, אותה אצבע חשובה שתפקידה לבדוק אם הריח מאפשר צלילה. לאחר שהתקבל אישור התחלתי במשימה, לא שוכח לרגע את הבעייתיות שיש עם בחורות עדינות: איתרתי את האזור וחידדתי את חושיי כדי לקבל רמז כלשהו שאני בכיוון והיא נהנית. גניחה, יללה, תנועה, התכווצות... משהו. ליקקתי בעיגולים, בצורה אנכית, בצורה מאוזנת, בעדינות ומעט יותר בנוקשות, באטיות ובמהירות, מפעם לפעם נשקתי ונשכתי קלות את האזור, מפעיל ומוריד לחץ, עוזב את המקום וחוזר אליו, מנסה לקבל איזשהו איתות שיבהיר לי, זה המקום, זה הקצב, זה הערוץ תמשיך כך. אבל כלום. נאדה!
ברגעים כאלה המחשבות רצות, אני בכיוון? באזור? אולי אני עובד על פריילוף? לשנות משהו? ואם כן, אז את מה? כבר מיציתי את כל האפשרויות, היא נהנית? איך אפשר בכלל לדעת? אולי היא שוכבת כמו זומבי מגחכת לעצמה “איפה הוא ואיפה המקום”. רציתי להפסיק ולצעוק לה, ‘’הלו, תאותתי, תכווני, תגידי, משהו, גם אם לא טוב - אבל תגיבי. אני עייף, כואב לי, הצילו".
תנועת "בואי אלי" ממושכת
לא הפסקתי, אבל החלטתי להוסיף את הסייען - אותה אצבע אלוהית שמוחדרת לדופן הקדמית של החור המרכזי בתנועת “בואי אלי” ממושכת. לאחר כשתי דקות שנראו כנצח, הבחנתי בתזוזה, כמו בסרטים שבהם המשפחה עומדת מול מיטתו של המאושפז ופתאום מתחולל שינוי.
למחרת הודעתי במשרד שאני בחופש. יש גבול עד כמה יצור אנוש יכול לעבוד.
- מתוך הספר "ככה לא בונים חופה", מאת טל בניה (הוצאת "דף חדש")
האימייל של טל
