תזיזו ת'רגליים? לא כל כך מהר

אך האם כל "סרט לכל המשפחה" ראוי לילדיכם? התשובה זהה לזו שהייתם מעניקים לשאלה, "האם הייתם משאירים את צאצאיכם עם כל שמרטף שהוא?". בשבועיים האחרונים כבשו את המסכים ארבע יצירות שאמורות להתחרות על תשומת לבכם אך למרבה הצער מעטות הן אלו הראויות לה. ראו הוזהרתם.

"אראגון", או: מדיה דיירקט מציגים: אוסף הלהיטים הגדולים של חובב הפנטזיה המתחיל

יש שכבר הצביעו על תחושת הדז'ה וו הבלתי נמנעת עוד בעת קריאת רב המכר של כריסטופר פאוליני שהיה רק בן חמש עשרה בעת כתיבתו. אולם, גם מי שידלג על קריאת הספר ויצלול היישר לתוך מלתעותיו של הסרט "אראגון" ירגיש שהוא צפה בו בעבר, לפחות שלוש פעמים.

והרי כתב החידה: הסיפור מתרחש בתקופה בה מסדר שלם של אבירים רבי עוצמה הושמד כליל בידי רודן אפל. נסיכה יפה מוצאת דרך למוטט את שלטון האימים אך היא נתפסת באמצע הדרך. אל דאגה, היא בכל זאת מוצאת דרך להעביר את לפיד המאבק לאדם הנכון - נער יתום שגדל בחוות דודו האהוב. עלם החמודות יתגלה עד מהרה כתקווה החדשה של קני המורדים והוא יזכה לליווי צמוד מצידו של מנטור מזדקן, אביר שנושא על גופו את צלקותיה של מלחמה איומה. הפתרון לחידה: "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה"? גם. וגם "אראגון", סרטו של סטפן פנגמאייר שהדרך היחידה ליהנות ממנו היא להתעורר מתרדמת של ארבעים שנה בה לא הייתם עדים לתסריטיהם של סרטי פנטזיה אהובים במיוחד וחידושים טכנולוגיים שהעלימו מן העולם אפקטים ארכאיים, כאלה שבימי קדם הוליוודיים היו נקראים ריר פרוג'קשן.

כמה רע? כשיש לכם על המסך את ג'ון מלקוביץ' כנבל מביך ורוברט קרלייל כיד ימינו הכעורה והמעוותת ואתם עדיין מייחלים למותו בטרם עת של הגיבור (בובת העץ, אדוארד ספלירס) - המצב בהחלט לא טוב.

ציון מיוחד לשבח: יוענק לג'רמי איירונס על מאבקו האבירי בצבא אדיר של מפלצות נטולות כשרון.

טווח גילאים: 10-10 ויום. מה שאומר שיש לכם 24 שעות מ-עכ-שיו!

אימרו שלום לסוחר הסמים החדש שלכם: "ארתור והמינימונים"

גם "ארתור והמינימונים", יצירתו המונפשת למחצה של לוק בסון ("ניקיטה", "ליאון"), איננה מתגאה בסיפור מעשה מקורי במיוחד: סיפורו של ילד בן 10 (פרדי היימור המופלא) המנסה לחלץ את בית סבתו (מיה פארו) מהריסה ולשם כך הוא יוצא למסע בעקבות אוצר הטמון בארצם של המינימונים - עם של אנשים קטנים שחיים בהרמוניה עם הטבע. תרצו זהו שילוב בין שתי יצירות פולחן אהודות במיוחד, "הגוניס" ו"ילדי המים", שגם בו שיתפו פעולה שחקנים בשר ודם עם דמויות מונפשות. ברם, בניגוד להתנהלותו חסרת החן של "אראגון", "ארתור והמינימונים" מכיל כל-כך הרבה רגעים חינניים וקסומים עבור הילדים שהם יישאבו עד מהרה להרפתקאה הנהדרת שבסון התקין עבורם.

מחלק המוסר: בסון מדגיש בכל מסיבת עיתונאים שהסרט נועד לילדים ושכל מה שהמבוגרים אמורים לעשות כדי להישבות בקסמו זה לפתוח את ליבם. בסון ביקש וכך עשינו. זה אפילו עובד. אבל שלא יחשוב לרגע שלא שמנו לב שברגעי השיא של הסרט הוא הגניב תכנים בעייתיים, בלשון המעטה. זה דבר אחד לגרום למינימונית, בדיבובה של מדונה, להתנדנד מעלים כשהיא אוחזת בחזייתה הפרומה, אבל זה דבר אחר לחלוטין כשאתה מציג מינימון, בדיבובו המבריק של סנופ דוג, דוחף סמים לחבריו ומבעיר לעצמו ג'וינט במהלך קרב. מצד שני, מי לוקח אמביציה בלונדינית בעלת חיבה למים מינרליים ואת מלך מלכי הדוגי סטייל לדובב סרטי ילדים?

ציון מיוחד לשבח: שניים: הראשון יוענק ללוק בסון על יצירת סרט ילדים ראשון מזה זמן רב שבו האויב הנורא מכל איננו המבוגרים, או לחלופין, המין האנושי בכללותו. השני למדונה על תפקידה הטוב ביותר מאז... וואו, זה קשה, על תפקידה הטוב ביותר, נקודה.

גילאים: 5-10.

צביקה הדר הגיע לאנטרטיקה אז "תזיזו ת'רגליים"

באחד הפרקים היותר שנונים ומפתיעים של "סאות'פארק" בעונה החולפת החליטו היוצרים להתעמת עם אחת מסדרות האנימציה הפופולאריות ביותר בארה''ב, "איש משפחה". אחת הבדיחות המוצלחות בתכנית היא זו שהעניקה הסבר מקורי במיוחד לתסריטים המופרכים שמתעדים את קורותיה של משפחת גריפין. התסריטאים של "איש משפחה" הם למעשה פרות ים הלכודות באקווריום ענק ובוחרות באופן אקראי מילים שמהן מורכבים אחר-כך הפרקים האהודים.

מעניין מה היה ליוצרי "סאות'פארק" לומר על אחד מסרטי האנימציה הרווחיים של השנה החולפת, "תזיזו ת'רגליים", כשהם יגלו שנדרשו שירותיהם של לא פחות מארבעה כותבים (וורן קולמן, ג'ון קולי, ג'ורג' מילר וג'ודי מוריס) ליצירתו של תסריט אנמי במיוחד. להלן תרחיש אפשרי: פרת ים אחת ניגשת למחסן מילים ומוציאה "משפחת", האחרת "הקיסרים", ועוד אחת "עכשיו" והאחרונה, "המיוזיקל". זוהי, אם תרצו, האמת המרה אודות "תזיזו ת'רגליים", סרט שמשתמש באנימציה מרהיבה, יותר ממרהיבה, שירים קליטים, ובמלאכת דיבוב שובבה ופוחזת של רובין וויליאמס, כדי לכסות על שלל פגמיו הסיפוריים.

על מה הסרט? אנטרקטיקה היא היבשת בה צביקה הדר היה רוצה להתגורר, שם כל פינגווין הוא כוכב שמייחל ללידתו. ואכן, למן בקיעתם מהביצה היצורים עטויי הטוקסידו מחכים לרגע בו ימצאו את קולם המקורי וזה תמיד מתבטא בשיר פופולארי וסכריני להחריד. וכמו בכל ציוויליזציה חד גונית גם הפעם לא תתקשו לזהות את יוצאי הדופן. במקרה שלנו מדובר במאמבל (אלייז'ה ווד), פינגווין שלא יודע לשיר אבל יודע גם יודע לרקוד. אלא שבתרבות קנאית החריג לעולם יואשם בסדרת התחלואים שפוקדת את העולם, ובמקרה שלפנינו, מחסור חמור בדגים. או אז ייצא לו פלא הריקוד הגדול ביותר מאז פרד אסטר להוכיח שיש סיבה אחרת לחלוטין לאיום הקולינרי: חייזרים שמזהמים את הסביבה.

נשמע מגושם? למען האמת, עד הדקה ה-80 בערך, הסרט עוד עובד מצוין. התסריט רחוק מלהבריק, אבל האנימציה הסוחפת, העונג המגולם במופע של חיות מרננות ומרקדות ועדר הפינגוונים ההיספניים בהנהגתו המאולתרת מתמיד של רובין וויליאמס, יובילו אתכם בבטחה עד למערכה האחרונה שהיא-היא אבן הנגף האמיתית של "תזיזו ת'רגליים". ברגע הזה היצירה נפרדת מהחינניות שאפיינה אותה בשלבים הראשונים והופכת למסע צדקני, משמים, שלומיאלי, מפרך ומתסכל שישמח רק את אנשי איכות הסביבה.

המטרה אכן נעלה ונאצלת אבל יוצרים חכמים יודעים להסוות את אמירותיהם באמצעות סדרה של פעולות נבונות שהדמויות מבצעות על המסך. דומה כי הבמאי, ג'ורג' מילר, וצוות כותביו הפכו לפתע עצלים ופשוט הדביקו 30 דקות שבהן הדמויות משגרות באופן ישיר את מסריהם האקולוגיים המתייפייפים, שזה בערך כמו לגרום לאמא של "במבי" לזעוק "תנו לחיות לחיות!" שעה שלהבות נוראיות חורכות את בשרה האצילי.

טווח גילאים: 6 ומעלה (בשל רמזים לאורגיה אמפיבית ומפלצות ימיות מעוררות בעתה).

ארדמן עשו זאת שוב: "חיים בזרם" הוא סרט האנימציה הטוב של השנה

הידיעה על המיזם המשותף של אולפני ארדמן ("וולאס וגורמיט", "מרד התרנגולים") וחברת דרימוורקס גרמה ללא מעט לילות מסוייטים עבור כמה ממעריציה השרופים של ספינת הדגל הבריטית. היה זה הפחד שמא המעבר מאנימציית סטופ מושן מסורתית למלאכת ההנפשה הדיגיטלית יעלים את טביעות האצבע של אמן הפלסטלינה ויכחיד עימו את עקבותיו של אותו לב אנושי המפעם מבעד למודלים המפוסלים. ובכן, אתם רשאים להסיר דאגה מליבכם. ב"חיים בזרם" אמנם לא תמצאו את טביעות האצבע המיתולוגיות אבל ההומור העדין והמתוחכם, הדמויות המדויקות והלב הענק שייכים כולם למפעלי ארדמן.

הדמיון למעללי 007 לא מסתיים כאן וממשיך במרדף ימי מסחרר, מהמהנים שנראו השנה על המסכים, ובאוסף הבריונים הצבעוני שמלווה את הקרפדה: שני עכברושים גמלוניים (ביל ניי ואנדי סירקיס) והדוד מצרפת, שהוא, איך לא, צפרדע שמגרונה בוקע קולו של הגדול מכולם, ז'אן רנו ("לאון"), המפקדת על יחידת צפרדעים קטלנית המתיימרת לדעת דבר או שניים על קונג פו ועל הסגנון היחיד שג'קי צ'אן וברוס לי לא שמעו עליו מעולם - מכת הצפרדע!

כמה טוב? הכי טוב שיש!

ציון מיוחד לשבח: יוענק לכל אחת מהמחלקות האמונות על סרט האנימציה הטוב של השנה שהופך לכזה, בעיקר בשל סירובו לזלזל באינטלגנציה של צופיו (יהיה גילם אשר יהיה) וביכולתו לאזן בין הומור סלאפסטיק לגיל הרך וצחוקים נבונים למבוגר האחראי.

טווח גילאים: 6 ומעלה (בשל התגלית המרעישה: ביקום אלטרנטיבי ברבי היא לא יותר מבובת מין).

חג אורים שמח!