שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שיעור עשירי: התפתחות החשיבה הכלכלית
    בחינה של יחסי הגומלין בין התיאוריות הכלכליות שהתהוו במאות האחרונות והאירועים שהתחוללו במקביל להן, מאפשרת לנו להבין את התפתחות החברה המערבית. בשיעור ראשון מתוך שניים העוסקים בהשפעת החשיבה הכלכלית על חיינו, סוקר שיר חבר עשר אסכולות - מהתיאוריה הפיזיוקרטית עד הזרם הניאו-ליברלי

    התיאוריות שהתהוו במהלך ארבע המאות האחרונות, ומהוות את החשיבה הכלכלית, אינן בהכרח הכלכלה עצמה - אך ההיכרות עם ההיסטוריה של החשיבה הזו חשובה כדי להבין כיצד נוצר המבנה הכלכלי המקובל כיום. למרות שהנושא רחב יריעה, ניתן לנתח את עשרת זרמי המחשבה הבולטים שנוצרו ב-400 השנים האחרונות על-פי ארבע שאלות מרכזיות: איך נוצר ערך; כיצד מתנהלים בני האדם; מהו תפקיד הממשלה; ומה גורם למשבר כלכלי.

     

    ערך: חשוב להבחין בין שני מושגים, ערך שימוש לעומת ערך חליפין. ערך השימוש הוא שווי המוצר מבחינת התרומה שלו לרווחת האדם (מים מרווים ולכן הם בעלי ערך שימוש גבוה, יהלומים הינם חסרי שימוש ולכן בעלי ערך שימוש נמוך). ואילו ערך החליפין הוא שווי המוצר בשוק החופשי (מים ניתנים בחינם ולכן אנשים לא מוכנים לשלם תמורתם, בעוד שליהלומים יש דווקא ערך חליפין גבוה מאוד).

     

    איך מתנהלים בני האדם: האם הם מתנהגים באופן רציונלי? האם הם מתאמצים להגדיל את התועלת שלהם?

     

    תפקיד הממשלה: מה חלקו של השלטון בניהול המשק הכלכלי? מה מותר לממשלה לעשות ומה אסור שתעשה?

     

    משבר כלכלי: אילו אירועים מחוללים משבר כלכלי? ואיך אפשר להיחלץ ממצבי משבר כאלה?
    יחס התיאוריות הכלכליות לסוגיות עקרוניות:

    יחס התיאוריות הכלכליות לסוגיות עקרוניות:
    התיאוריה הכלכלית כיצד נוצר ערך איך מתנהלים בני אדם תפקיד הממשלה מקורותיו של משבר כלכלי

    פיסיוקרטית

     

    טבע אין התייחסות מס על הייצור שמש

    מרכנטליסטית

     

    ייצור אין התייחסות אימפריה אין התייחסות

    קלאסית

     

    עבודה מכניים/ביולוגיים חוק וסדר אין התייחסות
    מרקסיסטית עבודה מעצבים את עצמם כלי של ההון מהותי

    מרגינליסטית

     

    תועלת רציונאליים מינימלית תיקון

    ניאו-קלאסית

     

    הצדקות רציונאליים מזיקה אין התייחסות

    מוסדית

     

    סבוטאג' אינסטינקטים/כבוד חשובה מכשיר

    קיינסיאנית

     

    ספקולציה יחסי כוח מווסתת כשל מבני

    ניאו-קיינסיאנית

     

    ספקולציה יחסי כוח מווסתת כשל מבני

    ניאו-ליברלית

     

    היוון רציונאליים מזיקה עונש

     

     

    התיאוריה הפיזיוקרטית

    תיאוריה מוקדמת יחסית, שייחסה את כל הערך בעולם למה שניתן לאדם על-ידי האל, כלומר הצמחים ובעלי-החיים. חומרי הגלם הם שמפרנסים את האדם, ולכן יש לעודד את ניצולם באמצעות הסרת המסים על פעילות חקלאית. מלאכה, אומנות וכל פעילות כלכלית עודפת לייצור החקלאי הן שצריכות לממן את פעילות המדינה באמצעות מיסוי.  

     

    התיאוריה המרקנטליסטית

    תיאוריה שצמחה באירופה עד המאה ה-18 לפיה המפתח למדינה חזקה הוא צבירת זהב (באמצעותו שלם שוכרם של החיילים), וכי כדי להשיג זהב יש לפתח משק השולט בחומרי גלם זולים, מייצר סחורות ומייצא אותם למטרת השגת הכנסה. המדיניות המרקנטליסטית היא שעמדה מאחורי ההתפשטות הקולוניאלית של מדינות אירופה: הקולוניה אוספת חומרי גלם, שולחת אותם למדינה האירופית, שם בעלי מלאכה מייצרים מהם מוצרים סופיים שחלקם נמכרים בחזרה לקולוניות וחלקם מפרנסים את מדינות האם. השיטה עבדה לאורך תקופה מסוימת, אלא שככל שגברה התחרות בין היצרנים האירופים, ירדה הרווחיות מהפעילות הכלכלית הזו. הירידה הזו יצרה מצוקה כלכלית אירופית, והניעה את אדם סמית לפתח את מה שמוכר כיום ככלכלה הקלאסית.  

     

    התיאוריה הקלאסית

    זוהי התיאוריה הראשונה המתייחסת לשחקנים הפרטיים בכלכלה, ולא רק לרווחיות המדינה שנדונה בתיאוריות הקודמות. אדם סמית ביסס את תפיסתו, המספקת מסגרת תיאורתית המאפשרת לחשוב על הכלכלה בצורה מופשטת, על שני עקרונות:

    היד הנעלמה: מנגנון של היצע וביקוש יוצר שיווי משקל של מחירים. ככל שיש יותר ביקוש למוצר מחירו עולה, וככל שמחירו עולה הביקוש לו יורד - וחוזר חלילה. היום הדבר מקובל עלינו ונשמע טבעי ביותר, אבל כמו לגבי חוקי טבע אחרים הדברים נראים פחות ברורים מאליהם. הרי כשאנו מסתובבים בשוק לא כל המוצרים שקולים, והביקוש להם משתנה בהתאם לקריטריונים שונים ולא רק על סמך מחירם. ובכל זאת, היד הנעלמה היוצרת שיווי משקל עדיין עומדת בבסיס החשיבה הכלכלית המקובלת כיום.  

    מעורבות ממשלתית: בגרסתה הקיצונית של היד הנעלמה, כל התערבות של המדינה מפירה את שיווי המשקל ויוצרת עיוותים הפוגעים ביעילותו של המשק. לפי סמית יש למדינה תפקיד חשוב אחד, והוא שמירת החוק והסדר. ללא שמירה על

    החוק והסדר לא נוכל להיות בטוחים שעסקאות אמנם תצאנה לפועל, והדבר עלול להשבית את הפעילות הכלכלית.

     

    הוגה אנגלי נוסף שתרם שני עקרונות חשובים למדיניות הכלכלית הקלאסית הוא דיוויד ריקרדו:

    עיקרון היתרון היחסי: לכל משק כלכלי, בין אם מדובר במדינה ובין אם במשפחה, כדאי להתמקד בייצור מוצרים בהם הוא מתמחה, כיוון שאלה יניבו לו רווח יחסי גבוה יותר.

    עיקרון התפוקה השולית הפוחתת: על-פי הכלכלה הקלאסית, ככל שמייצרים יותר מדבר מסוים יעילות הייצור יורדת. כך למשל אם חקלאי מבקש לעבד שטח אדמה, באופן טבעי הוא יבחר באדמה הטובה ביותר. כשירצה להגדיל את הייצור הוא ישתמש בקרקעות פחות ופחות טובות, ככל שיעסיק יותר פועלים הם יהיו פחות ופחות מסורים למטרה וכדומה. מסקנתו של הכלכלן הקלסי היא שככל שהחקלאי ייצר יותר, תתייקר כל יחידת ייצור והתפוקה השולית תלך ותפחת. אבל אפשר לחשוב על כך גם אחרת: כאשר מתחילים לפתח רכיבים נוספים, דוגמת טרקטורים, השקעה במחקר, דישון ועוד, ייתכן שייווצר מצב בו התפוקה השולית לא תפחת. בעולם התעשייתי הדבר בולט ביותר, שכן התפוקה השולית הפוחתת אינה עובדה מוחלטת של המציאות הכלכלית. 

     

    התיאוריה המרקסיסטית

    בתקופת המחסור במזון בבריטניה, קבוצת חקלאים ניסתה ליישם את הגישה הקלאסית ולייצר חקלאות בשיטה קבלנית - במקום להעסיק פועלים בשכר יומי הם שילמו להם לפי קצב עבודתם. במקום תשלום של שילינג אחד ליום בו נקטפו בממוצע 20 תפוחי אדמה, הציעו החקלאים שילינג עבור כל 15 תפוחי אדמה שנאספו וקיוו לראות עלייה בתפוקת העובדים. אלא שבמציאות תנובת הקטיף דווקא ירדה, כיוון שהפועלים בחרו להסתפק לקטוף רק 15 תפוחי אדמה וכך להגדיל את שעות הפנאי שלהם. הכישלון מלמד שישנם שיקולים נוספים בהתנהגות האנושית, מעבר להגדלת הרווח האישי. החקלאים כמובן חזרו בהם מהשיטה הזו, ורק עשורים רבים מאוחר יותר הפכה שיטת התמריצים נפוצה יותר ויותר.

     

    הוגה הדעות המהפכני קארל מרקס ניסה להתמודד עם תופעות דוגמת זו, ובמקביל לא לוותר על עקרונות ההיצע והביקוש. עמדתו הבסיסית היא כי מקור הערך הכלכלי הוא העבודה האנושית, וכי היא זו שקובעת במידה רבה את מחיר המוצרים בשוק החליפין. גישה כזאת מעלה מיד את השאלה מדוע בעלי הון זכאים לרווח? אדם עשיר, שירש את כספו מהוריו והשקיע אותו במפעל שאת רווחיו הוא גורף, לא משקיע בו עבודה. אם כך, מהו מקור הרווח? מאז ועד ימינו, נחלקים סביב השאלה הזו כלכלנים ופוליטיקאים על הציר שבין ימין ושמאל.

     

    תשובה אחת לשאלה היא שבעל ההון מסכן את הונו, והרווח הוא הפיצוי על כך. אלא שאת הסיכוי לאבד את ההון אפשר לחשב: מהו אחוז ההשקעות שנכשלות? תוצאת בדיקה היא שאחוזי הרווח של בעל ההון גדולים בהרבה מסיכוייו להפסיד. תשובה אחרת גורסת שבעלי ההון מתנזרים מבזבוז כספם, ועל ההתנזרות הזו מגיע להם פיצוי. אולם כאשר מדובר בסכומי העתק שמחזיקים בעלי ההון, ברור שלא חלה עליהם כל חובת התנזרות והם משתמשים בהשקעותיהם בכסף עודף שאי אפשר באמת לבזבז.

     

    כך או כך, לפי מרקס הפועל מייצר ערך כספי מסוים ממנו הוא מקבל חלק, ואילו השאר מגיע באופן לא צודק לבעל ההון. הערך נוצר כתוצאה מעבודה, אבל הרווח מגיע מהכוח הנובע מבעלות על אמצעי הייצור. מכאן מפרש מרקס מחדש את תפקידה של הממשלה בתקופתו: שמירת הסדר שטבעו הכלכלנים הקלאסיים משמשת את בעלי ההון לדיכוי הפועלים, שכן אילולא הסדר אלה יוכלו למרוד ולהשיג את שמגיע להם בצדק.  

     

    התיאוריה הניאו-קלאסית

    הכלכלנים הניא-קלאסיים הלבישו את עמדות התיאוריה הקלאסית בצורה מתמטית, שהאיצה מאוד את תהליכי קבלתה בחברה. נחשוב למשל על רעיון של גרף הביקוש וההיצע, הנע על גבי צירים של כמות ומחיר ומגיע לעמק השווה בנקודת האיזון ביניהם: אם מרקס הדגים כיצד בעל ההון ירוויח במצב זה משום שמחיר גבוה יותר יוריד את הביקוש למוצריו, טענו הניאו-קלאסיים שגם הצרכן מרוויח, משום שכעת הוא יכול לרכוש מוצרים רבים יותר במחיר נמוך. 

     

    אסכולת המרגינליסטים

    אסכולה אוסטרית שהוסיפה היבטים פסיכולוגיים למערכת הכלכלית. המרגינליסטים טענו כי לא רק בתפוקת הייצור, אלא גם בצריכה, מגולמת הנאה שולית פוחתת: ככל שאנחנו צורכים יותר מדבר מסוים ההנאה שלנו ממנו יורדת. הפילוסוף  ג'רמי בנתם השתמש במונח "תועלת" כדי לתאר את המחיר המנטלי שאדם מוכן לשלם

    עבור דבר מסוים, מונח אשר שימש את המרגינליסטים בכל חישוביהם. איך נדע מהי התועלת שאדם מפיק ממוצר? באמצעות המחיר שהוא מוכן לשלם עליו. הקבוצה נקראת מרגינליסטית בשל ההתבססותה על מצבי שבשוליים (margin), כלומר מצבי אי שיוויון בהם האדם מתלבט אם לרכוש מוצר או לא.

     

    השילוב בין המרגינליסטים והניאו-קלאסיים קידמו את לימודי הכלכלה המדעיים, המתבססים על ניתוח מתמטי של היחסים הכלכליים. מכאן נוצר המונח "כלכלה" (Economics) הנבדל מהמונח "כלכלה פוליטית" (Political Economy), ששימש עד אז כציר המארגן של חקר הכלכלה. הגישה המתמטית שולטת היום במרבית המחלקות ללימודי כלכלה בעולם, ואילו בכלכלה הפוליטית עוסקים מעט מאוד חוקרים.

      

    הכלכלה המוסדית

    גישה כלכלית המקובלת פחות בשדה המחקר, למרות שלשיטתי יש לה חשיבות רבה ביותר. האסכולה, אותה ייסד תורסטין וובלן, מתייחסת לארגונים כלכליים כאל יצורים חיים, שלהם התנהגות שאינה תמיד רציונאלית אלא נובעת משיקולי תחרות על הבכורה והמשכיות המוסד הכלכלי, בין אם הוא משפחה או חברה מסחרית. העושר על-פי תיאוריה זו אינו ערך מוחלט אלא יחסי: אתה עשיר או עני רק ביחס למישהו אחר, ולא באופן אבסולוטי.  

     

    התיאוריה הקיינסיאנית

    מייסד התיאוריה ג'ון מיינרד קיינס ינק מהגישה המרקסיסטית, אבל כמי שלא רצה במהפכת פועלים הוא אינו סוציאליסט בעצמו. קיינס הציע לעולם המערבי לנסות ולתקן כמה מהטעויות שבכלכלה הניאו-קלאסית, עליהן הצביע המרקסיזם. הוא הציע הגדלה של מעורבות ממשלתית במערכות הכלכליות אשר תפתור בעיות חברתיות, תיצור שגשוג, תקטין את האבטלה ועוד. גישתו אומצה בפועל במדינות מערביות רבות, בעיקר בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ואכן לפי נבואותיו שנים אלה היו הטובות ביותר בעולם המערבי מבחינת המדדים שהציע.

     

    המפתח להצלחת השיטה שטבע הוא הזרמת כספים למשקים הלאומיים, שאמנם העלתה את האינפלציה אך יצרה צמיחה שהשיגה אותה. השיטה הכלכלית שקיינס מציע מגבילה למעשה את יכולת ההתעשרות של בעלי ההון, ולכן הוא צופה שתימצא הדרך על-ידיהם להכשילה ולהחליפה במערכת אחרת. ואמנם, בשנות ה-70 ניתן לראות משבר כלכלי במערכת הקיינסיאנית, שהחל בשנות ה-80 הוחלפה במערכת הניאו-ליברלית - ראשית בארצות-הברית ואנגליה וכיום במרבית מדינות העולם המערבי.  

     

    התיאוריה הניאו-קיינסיאנית

    את התיאוריה הובילו ממשיכיו של קיינס בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר הוסיפו לתיאוריה שיטות ניאו-קלאסיות אותן דחה קיינס. במידה רבה הוקמה מדינת ישראל על ברכי התיאוריה הכלכלית הזו, לרבות העבודות היזומות וההשקעה הממשלתית במשק. הקיינסיאנים, אגב, היו אדישים לגמרי לסביבה שלא יכולה לסבול צמיחה מתמדת. 

     

    הכלכלה הניאו-ליברלית

    בהנהגת הכלכלן מילטון פרידמן, ניבאו כלכלנים ימניים בארצות-הברית של שנות ה-70 שהשיטה הקיינסיאנית סופה לקרוס. ואמנם בשנים אלה נראה ש'תרמית' האינפלציה התנפצה: בעלי ההון החלו להשקיע במסלולי השקעה הצמודים לאינפלציה, ופועלים החלו לדרוש תוספת יוקר, כלומר הצמדת שכרם לשינויים בה. השינויים הללו ושינויים נוספים במדיניות ההשקעה של בעלי ההון, הביאו בסופו של דבר לקריסת מערכות כלכליות ברחבי העולם ולהתערבות מסוג חדש של המדינה במשק.

     

    הכלכלנים הניאו-ליברליים חזרו לגישה המדעית לכאורה של התפיסות הניאו-קלאסיות, בצירוף היבטים חצי-דתיים באופיים, מעין אמונות שאינן בהכרח מבוססות על המדע: ידיים פרטיות תמיד יעילות יותר מידיים ממשלתיות; שירותי סעד מייצרים תלות מזיקה; עוני הוא תוצר של בחירה ועוד. קשה מאוד לבצע כיום מחקר אמפירי שלא מאשש את התיאוריה, כיוון שהיא כוללת מרכיבים שמקורם בהחלטות אידיאולוגיות או דתיות, ולא בהכרח במציאות הכלכלית.

     

     

    • שיר חבר הוא כלכלן ואיש "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית". ההרצאה ניתנה בקורס "במחשבה שנייה - ביקורת הכלכלה, הסביבה והתרבות"

     


     

    רוצים להעמיק בנושא השיעור? להלן רשימה ביבליוגרפית:

     

     

     

    המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור חדש יגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים