"תמיד נזכור את האיש עם הבלורית והסיגר"

בבית האבות "הוד ירושלים", המקום שבו התגורר טדי קולק, שהלך היום (ג') לעולמו בגיל 95, אי אפשר היה להסתיר את העצב. קולק, המזוהה יותר מכל איש אחר עם ירושלים, היה מוקד הערצתם של הדיירים והעובדים בבית האבות. הקשישים, חלקם מתגוררים בבירה יותר מ-50 שנה, סיפרו ל-ynet על התרומה הגדולה של קולק לפיתוח העיר: "תמיד נזכור את האיש עם הבלורית והסיגר. ירושלים היא טדי וטדי הוא ירושלים".

קולק התגורר בשנים האחרונות בבית האבות שבשכונת קריית יובל בירושלים יחד עם אשתו תמר. מהר מאוד הפך ראש עיריית ירושלים לשעבר לדמות הנעצרת של הדיירים בבית האבות. אותם דיירים ששמחו לחיות בקרבתו הסתובבו בבית האבות והתקשו להאמין שקולק נפטר. חלקם הלכו להנהלת בית האבות כדי לשמוע ממקור ראשון את הבשורה הנוראה, למרות שראו את ההודעה על מותו בלוח המודעות.

הדגלים בכיכר ספרא בחצי התורן (צילום: דודי ועקנין)

לדברי הדיירים בבית האבות, בכל פעם שהם אמרו את המילה ירושלים - הם נזכרו בטדי קולק. יצחק יצחק (84): "ירושלים היתה אהבתו, הוא סיפר לנו על המפעלים שהקים. בלעדיו לא היינו מגיעים לאן שהגענו בבירה. הוא היה גאה מאוד בירושלים".

שושנה ברייר (83) סיפרה על ההיכרות רבת השנים עם קולק, מהתקופה בה כיהן כראש עיר. "הכרתי את טדי בעבר. במשך 30 שנה עבדתי בהתאחדות עולי אמריקה הלטינית בירושלים ולמקום העבודה הזה היה קשר רציף עם העירייה. אני זוכרת כשהיינו מתקשרים אליו בכל שעה, אף פעם הוא לא היה אומר 'אני ראש העיר, עכשיו אני עסוק'. אני גרה בירושלים 36 שנה, אין הרבה אנשים כאלה, הוא היה בן אדם ישר, אמר את מה שחשב, הסתובב בכל העולם כדי לעשות למען ירושלים".

הדיירים בבית האבות לא שוכחים את תרומתו של קולק לפיתוח הבירה. רבקה רונן (82): "תושבי ירושלים צריכים להודות לטדי קולק בשל תרומתו לבירה. טדי קולק הוא הכל. איבדנו אדם גדול, הרוח שלו והשם שלו תמיד ייזכרו". גם רנה סטפל (77) סיפרה על האיש שהגיע להרצאות בבית האבות. "אני זוכרת שהוא היה יורד להרצאות. לא היה מרצה שלא בא ללחוץ לו את היד ואמר שיש לו הכבוד להרצות בפני טדי".

"לא הסכים שיגעו לו את הבלורית" 

והיו גם כאלו ש"עשו לו הנחות" בשל עברו המפואר. גבי בן עמי, האיש שהיה אחראי על הבלורית של קולק במשך 14 שנה, סיפר על הקשר המיוחד שהיה בין השניים. "סיפרתי אותו במשך 14 שנה. הוא איש נהדר, פשוט אגדה שהלכה. בן אדם משכמו ומעלה. הייתי מספר אותו כל חודש, הוא אהב את השיער שלו, בעיקר את הבלורית. בכל פעם שהגיע הוא הדליק סיגר. הוא היה האדם היחיד שהרשתי לו לעשן במספרה שלי".

בן עמי סיפר על הדרישות המיוחדות של הקליינט. "אחרי שהדליק את הסיגר, תמיד ביקש לקצר לו קצת את השיער בצדדים, אבל לא לגעת בבלורית, 'כדי שיראו את השיער שלי'". בן עמי מספר שקולק סירב לדבר על פוליטיקה. "על אהוד אולמרט, הייתי אומר לו: 'תראה מה הוא עושה ומה אתה עשית'. הוא היה אומר לי 'תעזוב את זה, לא רוצה לדבר'". חבל שהוא הלך, כי אם הוא היה בימים אלו ראש עיר, אז ירושלים היתה נראית אחרת".