"חזון איחוד ירושלים של קולק נכשל"

נפרדים מראש העיר האגדי. טדי קולק, שהלך לעולמו אתמול (ג') בגיל 95, הותיר את הויכוח בדבר אחדותה של ירושלים לוהט מתמיד. עבור מאות אלפי ירושלמים הוא סימל את ירושלים המאוחדת. במשך שנים - היה קולק גאה ב'ירושה' שהשאיר לממשיכיו, באיחוד העיר ובהקמת 23 מרכזים קהילתיים בה. אולם, במרוצת השנים, עלו קולות תקיפים יותר ויותר שטענו כי בפועל העיר אינה מחוברת, אלא מחולקת.

עם לכתו של קולק, עולה הצורך לבחון שוב את הסוגייה וחוקרים לא מעטים מטילים ספק באיחודה של ירושלים. "אין ספק שמבחינה פיזית העיר מאוחדת אבל השאלה היא האם ירושלים מאוחדת מבחינה חברתית ועל כך יש סימן שאלה גדול", אומר ל-ynet מרכז המחקרים במכון ירושלים לחקר ישראל, ישראל קמחי. מכון ירושלים נוסד בעבר בידי טדי קולק, יחד עם נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' אברהם ארמן.

"ירושלים תמיד היתה בנויה מפסיפס של חברות וקהילות אתניות והעיר מחולקת למעשה לשלוש אוכלוסיות: דתית-חרדית, חילונית וערבית ולכן אפשר לומר שהעיר מחולקת", אומר קמחי ומציין כי קיימת הפרדה גאוגרפית בין החלקים, אך כל אדם יכול להיכנס לכל חלק של העיר ויש תשתיות מאוחדות בין כל חלקי העיר.

אם כך, אולי מעולם לא ניתן היה להביא לאיחוד של ממש בין כל חלקיה של העיר?

"ירושלים היתה מחולקת גם לפני טדי. אנשי טלביה לא התערבבו עם אנשי רוממה ואלה עם אנשי בית הכרם, אפילו שהמרחק קצר מאד. זאת עיר בעלת תכונות מיוחדות. כשטדי דיבר על איחוד הוא בטח ראה את זה כאיחוד פיזי ומבחינה תשתיתית - העיר אוחדה".

קמחי מספר שעבד במחיצתו של קולק במשך למעלה מעשרים שנה וכל אותו הזמן לחץ קולק לבצע איחוד תשתיות מהר ככל האפשר: הוא הורה להעביר פעילויות למזרח העיר, לסלול כבישים ולא פעם אמר שהוא עושה מעט מידי בתחומים האלה. "אין ספק שהתרומה שלו לאיחוד העיר היתה מכרעת. הוא היה האדם הנכון במקום הנכון. הוא הבין מה הוא רוצה לעשות והיו אנשים מצויינים שעבדו סביבו".

במבט לאחור, מהן ההשלכות של איחוד העיר?

"ההשלכות הפוליטיות הן שירושלים נמצאת בלב הסערה מבלי שיהיה פיתרון ל'בעיית ירושלים'. ללא פיתרון גיאו-פוליטי כלשהו לא ישרור שלום באזור. אין ספק שאקט האיחוד, שמהווה היום את שורש הבעיה, יחייב פיתרון בעתיד".

מה לדעתך היה מציע היום טדי למען ירושלים?

"יכול להיות שהוא היה מדבר על היפרדות בחלקים מסויימים בירושלים, הסדרים מיוחדים לגבי העיר העתיקה, שיכול להיות שכרוכים בהם גם צד שלישי כלשהו שמסייע לשני הצדדים שלא מסתדרים ביניהם. הוא היה תובע ויתורים משני הצדדים, מקהה קצת את נושא הריבונות ושם יותר דגש על שירותים במזרח העיר".

אם כך, האם טדי כשל בניתוח המציאות?

"איני חושב כך. לאחר איחוד העיר הוא נרתם כולו לעשיה. הוא הקים ספריה עירונית במזרח ירושלים ומוסדות אחרים באמצעות קרן ירושלים. כוחה של העירייה, עם הזמן, לא עמד לה במבחן מתן השירותים. אני חושב שחזון האיחוד היה אולי תמים במידה מסויימת לאור ההתפתחויות של המזרח התיכון, וזה היה אולי יותר משאלת לב".

עד כמה הוא היה מחובר למזרח ירושלים?

"מאד מחובר. הוא היה לוקח אותנו לסיורים בחמש בבוקר בכל מיני חלקים של העיר. הרבה מאד מכובדים ומוכתארים היו פונים אליו. היו לו גם יועצים טובים בתחומים האלה".

כמי שעבד תחתיו כל כך הרבה שנים - מה תוכל לספר על טדי כראש עיר?

"הוא היה אדם גדול. אדם לא קל, אך מלא חן ו'שארם', ידע לדאוג לעובדים, אבל ידע גם לדרוש מהם. אני לא אשכח את הסיורים בבוקר, הוא היה כמו אבא של העיר. אם גלגל המכונית היה עולה על בור – תוך שעה הבור היה נעלם. זאת היתה אבהות, אהבה שאין לה גבול ויכולת עשיה. אין לנו היום אנשים כאלה ואנחנו רואים זאת יפה מאד".

בעיני הפלסטינים ירושלים עדיין מחולקת

מטבע הדברים, הצד הפלסטיני בירושלים רואה את הדברים אחרת. "ירושלים עדיין מחולקת", אומר חבר הפרלמנט הפלסטיני לשעבר מטעם מחוז ירושלים, זיאד אבו זיאד. "אי אפשר לשאוף לירושלים מאוחדת בלי להכיר בזכויות הלאומיות והרגשות הדתיים של שני הצדדים בעיר הקודש. לכן, אני בעד ירושלים מאוחדת פיזית אך מחולקת מדינית שבתוכה יהיו שתי בירות לשתי המדינות – ישראל ופלסטין. איחוד ירושלים צריך להיות איחוד של העמים ולא של האדמה - לא לכפות רצון של צד אחד על הצד השני, אלא חיים משותפים מתוך רצון של שני הצדדים".

גם יו"ר "האגודה הלאומית הנוצרית" ומי שהתמודד על מקום בבחירות האחרונות לפרלמנט הפלסטיני מטעם מחוז ירושלים, דימיטרי דיליאני, סבור כי כלל לא ניתן היה לחבר את העיר שכן מדובר במהלך שחותר נגד הטבע: החזון של קולק הולך נגד טבע הדברים בשטח. בשטח אנחנו אומרים שיש מזרח ויש מערב ירושלים. אולי הן היו מאוחדות לפני 1948, אבל בשטח לא ניתן לאחד, אלא אם אחד הפתרונות יהיה שהעיר תהיה פתוחה לכולם בריבונות ישראלית ופלסטינית. החזון של קולק לאחדה תחת הריבונות הישראלית נכשל".

לטדי היה חזון, הוא לא קיבל מספיק עזרה

לא רק הפלסטינים ותושבי מזרח העיר סבורים שאיחוד העיר נשכל, למרות המאמצים של קולק. אמיר חשין, שהיה צמוד לראש העיר המיתולוגי במהלך תשע שנים ושימש כיועצו לענייני האוכלוסיה הערבית במזרח ירושלים, סבור כי החזון של קולק בנוגע לאיחוד היה הגיוני אך בשל היעדר תקציבים מתאימים הוא לא הצליח לממשו.

"גם הממשלה וגם העירייה הביאו לכך שהעיר היום הרבה יותר מחולקת מאשר היתה לפני 1967. אז היו גבולות וידעת היכן ירדן וישראל, אולם היום, מאז סיום תפקידו של טדי ועד ימינו, כל התהליך של איחוד העיר קיבל משמעות לא נכונה. הממסד הישראלי חושב שנוכחות רבה יותר שלו במזרח העיר משמעותה איחוד ירושלים ברמה הגבוהה ביותר, אבל זאת טעות. יש כאן התעלמות מוחלטת מהסקטור הערבי ברמת השירותים ובמיוחד בעניין הדיור".

"קולק רצה לראות עיר מאוחדת של יהודים וערבים גרים זה לצד זה אך בפירוש לא זה עם זה", מוסיף חשין. "בכך הוא הצליח בצורה נהדרת ליצור אווירה של נינוחות בתוך ירושלים בין שתי הקהילות, אבל זה היה עד לרמה מסויימת, עד שעלה הנושא של שירותים ומגורים".

החזון של טדי לגבי איחוד העיר היה מציאותי?

"החזון שלו היה מציאותי אבל הוא לא ידע ליישם אותו בשטח. אי אפשר לדבר על דו קיום בשלום מבלי להשקיע מספיק כסף. הוא לא לחץ על הממשלה להשקיע מספיק. טדי תמיד טען שלראש עיר במשטר שלנו אין סמכויות וזה באמת נכון. הייתה יכולה להיות לו לפחות סמכות אחת - לדאוג שיחלקו את תקציבי העירייה באופן יותר שוויוני בין מזרח למערב, החל מתשתיות ועד לנושאי רווחה שכמעט לא קיימים במזרח העיר".