הוא מת, איזה בידור
אתם אולי לא צופים ב"Happy Tree Friends", אבל תשאלו את האחיינים המתבגרים שלכם. יש סיכוי לא קטן שהם מאוד אוהבים לראות יצורים מתוקים רוצחים אחד את השני. ראיון עם האחראי
מי שלא מכיר את הסדרה "ידידי העץ המאושרים" (Happy Tree Friends) שמשודרת ביס 2 יכול לטעות ולחשוב ממבט ראשון שמדובר באנימציית מלמולי תינוקות עמוסת טוב לב מתיילד וגדושה בחיות קטנות ומקסימות. אולי ראיתן את הדמויות האלה מחייכות אליכם חיוך מלא שיניים מאיזו חולצה של נער מתבגר. לא בטוח ששמתם לב שהכיתוב מתחת לדמות המתוקה הוא "בי אפרייד". ויש ממה.
אין שמות טובים מג'יגלס (צחקוקים), קאדלס (חיבוקים) והנדי (יעיל) לדמויות אלימות אלה, שאופיין נגוע בגרורות של סאדיזם שיצר השטן. מוות בייסורים של קיפודה שקוציה מלאים קשקשים הוא מראה שכיח בסדרה, כמו גם סצינה ובה אריה עם אפרו זוחל על הרצפה ונאנח מכאב, כשחצי מגופו כרות. הוא מת אחרי שעמוד השדרה והצלעות שלו ניתקים מגופו. ועוד לא דיברנו על האויבים של החיות, יצורים פסיכוטיים כמו "נינג'ות העצים הג'נריות". מי שניצל שם ממתקפת כרישים, נאכל על ידי שחפים. כאלה הם החיים ביער. מאושרים. אם לא יצא לכם לראות במה מדובר, יש לכם הזדמנות אחרונה היום (ב') ומחר (הפרקים משודרים בשבועות האחרונים בערוץ 2 yes ומשובצים בין הסרטים).
החיים טובים. מתוך הסדרה
קן נבארו, יליד הפיליפינים, הוא אחד מהמוחות המעוותים שיצרו את הסדרה ולמעשה בחור נחמד מאוד. שבע שנים אחרי שיצר אותה בגיל 24 עבור חברת "מונדו" האמריקאית, הוא עדיין מביים וכותב פרקים לסדרה. לא מפתיע שמי שיצר סדרות כמו: "המופע של אלוהים והשטן" ו"חדשות, כאילו", חבר מאוחר יותר לרוד מונטיחו והביא לעולם את "ידידי העץ המאושרים".
"זה התחיל מבדיחות משותפות ועבר לסרטונים קצרצרים באינטרנט. זה די מדהים מבחינתנו שדברים התגלגלו ככה". מספר נבארו בשיחת טלפון מסן פרנסיסקו ומסביר על ההבדל בין "ידידי העץ" לאנימציות אחרות: "אנחנו מראים בדיוק מה קורה כשדמות נופלת מגובה של 30 רגל על סלעים קשים ומחודדים, בעוד שאנימציות אחרות מראות שהנופל הופך לאקורדיון או משהו".
יופי. אבל כן יש אצלכם קטע קלאסי של קרטונס: מתנות מרושעות. כמו שפעם הדמויות היו מגישות אחת לשנייה חבילה ובה פצצה.
"כן זה נורא מצחיק. אצלנו קוראים לאפיזודות האלה סמוצ'ינג והן מאוד אכזריות".
אתם בטח מקבלים תלונות בגלל הדם, העצמות והבשר המבעבע.
"אנשים מתרכזים באלימות, אבל אני לא חושב שזה היה כל כך מצחיק אם זה היה רק אלימות ותו לא. אנחנו מנסים לעשות את זה כמה שיותר מצחיק והאלימות היא מעין שיא הסיפור. אתה מפתח אמפטיה לדמויות כך שכשהן מתות אתה ממש חש את הכאב".
האם אני אדם רע בגלל שאני מתפוצצת מצחוק שמנסרים לדובון תמים עם אף בצורת לב את ארובות העיניים?
"לא. קשה להסביר למה זה מצחיק, אבל זה כמו לצפות במישהו מתנגש בעמוד או משהו. דווקא מי שמתחסד מול זה הוא המפחיד. איזו אמא כתבה לי שהיא היתה מעדיפה לשים את הבן שלה בצומת עמוס מאשר לאפשר לו לצפות בסדרה".
לאהוב עד מוות
זה המקום להזכיר שלמרות אווירת חדר הילדים הכי מושקע בבית הכי מתוק בפרוור הכי מאמי בעיירת החוף הכי בלונדינית בקליפורניה, מדובר בסדרה שאינה מומלצת לצפייה לילדים, למרות שיוצריה מבקשים להדגיש ששום חיה לא נפגעה בהליך היצירה.
"מכאן השם החמוד", מסביר נבארו את הקונספט מאחורי החבילה החולנית של מתיקות ודם שהסדרה מציעה. "בהתחלה רצינו לקרוא לסדרה 'האפי טרי פרנדז בוננזה' ואז להחליף את השם בכל פרק - 'האפי בוננזה טרי פרנדז' וכו', אבל אנשים פה חשבו שזה יהיה קשה מדי לתפיסה. בסוף זרקנו את בוננזה ודבקנו בידידי העץ המאושרים. רצינו שם שיהיה מצופה בסוכר. רצינו כותרת שמזכירה סרטים מתוקים כאלה: 'הם כולם שמחים וגרים ביער' כדי להנגיד את התוכן מהמראה".
גם השמות טובלים בסוכר.
"בדיוק. נאבקנו למצוא שם לראסל הפיראט ואז מישהו אמר למה שלא נקרא לו בשם נורמלי? זה קרע אותנו מצחוק. יש 'קאדלס' ויש 'סניפלס' ויש ראסל. הרבה מההחלטות שלנו קשורות בשאלה אם משהו מצחיק או לא".
אתם עד כדי כך שטחיים.
"בדיוק".
אני הכי אוהבת את נאטי, כי תקוע לו תפוח מסוכר בפדחת והוא מכור לממתקים.
"אני הכי אוהב את קאדלס. גם לאמפי נהדר. אנחנו שמים אותו בכל סיטואציה אפשרית והוא צולח אותה בגבורה. גם פלייקי , והאחים ליפטי ושיפטי מעולים. זה מגניב בעיני שלאנשים יש דמויות אהובות שונות, זה לא שאצלנו אפשר להגיד 'באגס באני הוא כוכב התוכנית', יש הרבה דמויות לאהוב".
הן מבוססות על אנשים אמיתיים?
"לא ממש. לא באופן מודע בכל מקרה. בעצם אפשר אולי לומר שהן מזכירות את האנשים שמדובבים אותם. למשל, מי שמדובב את נאטי הביא את הקול הזה שלו ומיד אמרנו 'הו זה לגמרי יעבוד עם נאטי'. הוא נתן לדמות גוון משלו. או למשל ראסל הפיראט. מי שמדובב אותו התחרפן יום אחד והתחיל להשמיע קולות: 'יאר! יאר!' ואמרנו, 'הי! למה שלא נשנה את הדמות של ראסל שכל מה שהוא יגיד מעתה יהיה יאר יאר?' וכך היה, כך שיש לא מעט מהבחורים האלה בקולות. רוב האנשים מדובבים דמות אחת, גג שתי דמויות כך שזה מסתדר. אנחנו מתכנים להוסיף דמויות חדשות, שיהיה בהן יותר בנות. חוץ מג'יגלס ופלייקי, שהמגדר שלה לא ברור. איפה הסדרה משודרת בישראל?"
בערוץ סרטים, בהפסקות שבין הסרטים.
"זה רעיון ממש טוב. מגניב. אנחנו צריכים לעבור לישראל".
אין בעיה. הדמויות קצת הזכירו לי מנהיגים של מדינת עולם שלישית. אנשים אוהבים אותן אבל הן הורגות ומתות.
"(צוחק) ניסינו לעשות אותן מאוד אהובות, אבל אני לא חושב שהן צריכות להנהיג שום דבר"
הן יכולות להנהיג. קצת אמון.
"אולי, אבל יש מנהיגים יותר ראויים מהן. אני שמח שאת חושבת ככה. אם את רוצה להריץ אותן לאיזו משרה ציבורית אני אצביע בעבורן."
מי מהדמויות יכולה להחליף את הנשיא בוש?
"לאמפי. במילא זה לא ישנה הרבה".
אם הדמויות יגיעו לישראל באלו דרכים הן ימותו כאן?
"אני חושב שבאותן דרכים".
אבל יש הרבה יותר דרכים למות כאן!
"אנחנו מנסים להימנע מדרכי קטילה קונבנציונליות. אנחנו מנסים להימנע מדרכים ברורות מדי למות, כמו יריות. הרבה יותר מעניין לראות מישהו כמו פליפי הורג מישהו אחר עם פיסת נייר מאשר עם סכין. יותר מצחיק לראות דמות נהרגת על ידי בקבוק מים".
מה הדרך האהובה עלייך למות בסדרה?
"יש פרק ובו במשך שלוש דקות העין של תותי יוצאת מהארובה שלה אחרי שהיא נתקעת בעץ. כשהמצאנו את הפרק הזה צחקנו במשך חצי שעה. זה היה אחד מאותם רגעים קסומים שהכל נפל למקומו. ויש עוד סיפור שאהבתי: לפני כמה שנים היה סיפור גדול בחדשות על איש שטיפס על הר והיד שלו נתקעה באיזה סלע וביססנו פרק על זה. עץ נפל על הרגל של לאמפי וכל הפרק מנסים לחלץ אותו ובסוף נאלצים לכרות לו את הרגל".
אף אחד לא מת בפרק הזה.
"נכון מאוד. רק אחרי שהפרק שודר הבנו שאף אחד לא מת בפרק, אבל הוא מוצף בכל כך הרבה דם וסבל שזה מרגיש כאילו מישהו כן מת".
