מצטיינים בצרורות

הצטיינות נשיא אינה עניין שכיח, אך סיפוריהם השונים (אך הדומים) של התאומים קווין וסרג' רוזנבלום ואלון ותומר פקטור, הלומדים חשמל-פיזיקה לתואר ראשון, נדירים עוד יותר. 

בתמונה (משמאל לימין): סרג', תומר, קווין ואלון 

קווין וסרג' הגיעו לארץ לפני 3.5 שנים מבלגיה. אביהם הוא רופא הקהילה היהודית באנטוורפן ואמם עורכת דין. הם סיימו את לימודיהם בבית הספר התיכון בגיל 16, ומיד אחר כך עלו לארץ. "מחוננים? לא, פשוט משקיענים", הם מסבירים את הצלחותיהם בלימודים. "אנו מציבים בפנינו משימה בלתי אפשרית והולכים עם זה עד הסוף."

והמשימה, במקרה זה - ללמוד בטכניון בפקולטה המבוקשת והקשה ובמגמה הכי יוקרתית ואתגרית - חשמל-פיזיקה. וכל זאת בלי שליטה מלאה בשפה העברית. "כבר בבלגיה ידענו לקרוא ולכתוב בעברית, ודיברנו לא רע", הם אומרים. "היום העברית הטובה שבפינו נובעת מהרצון להשתלב בחברה הישראלית. רוב חברינו צברים".

התאומים הצעירים מתגוררים בדירה משלהם בנשר הסמוכה לטכניון, וההורים, כמו גם סבתא וסבא, באים לבקרם בכל שנה. בעוד חצי שנה, כשיהיו בני 20, הם יסיימו את לימודיהם. מאז החלו את לימודיהם, מידי סמסטר, הם מצטייני נשיא וציוניהם משתפרים כל העת.

אתם עוזרים זה לזה?

"אנחנו יושבים ביחד אבל לא לומדים ביחד".

לומדים הרבה?

הם צוחקים. "בטכניון אין ברירה אלא ללמוד הרבה".

גם המצטיינים?

"בעיקר המצטיינים. אם אתה רוצה להצליח, אתה חייב להתאמץ ולאהוב את המקצוע".

נפרדתם אי פעם מאז נולדתם?

"אולי פעמיים, בחופשות נפרדות. אבל אנחנו עושים הכל ביחד".

חברות יש לכם?

"עדיין לא", הם צוחקים במבוכה. "אין לנו הרבה זמן לזה. רוב חברינו מבוגרים מאיתנו, ובחשמל-פיסיקה גם אין בנות. לדעתנו הן גם נרתעות מתאומים. כאשר בת נפגשת עם אחד מאיתנו, היא אומרת שהוא חתיך. כאשר היא נפגשת עם שנינו ביחד, פתאום אנחנו רק חמודים".

ומה הלאה?

"רצינו לעבוד בתעשיה הביטחונית, אבל לא יקבלו אותנו כל עוד אין לנו אזרחות ישראלית", הם אומרים באכזבה. "אז נעשה תואר שני, נתגייס ואז - עבודה וחיים בישראל. אין לנו מה לחפש בבלגיה, למרות שאנחנו דור שביעי באנטוורפן".

תאומי הפקטור

אלון ותומר פקטור הם צברים. בטכניון הם ידועים כ"תאומי הפקטור". הם בני 24, גם בצבא שירתו ביחד ביחידת מודיעין נבחרת. הם למדו בבית הספר התיכון ברחובות, לא באותה כיתה. ותמיד הצטיינו.

הציונים באים לכם בקלות?

"בטכניון שום דבר לא בא בקלות. בבית הספר כן, הציונים הגבוהים באו די בקלות".

המדע לא זר להם. אביהם, אריאל, הוא דוקטור לביולוגיה. האם, חנה, היא פסיכולוגית. וגם אחותם, מיכל, הולכת בדרכם ולומדת מדעי המחשב. לדבריהם, הצטיינותם אופיינית לבית שחי ונושם מדע. "נסענו עם המשפחה לסן דייגו, שם עשה אבינו את בתר הדוקטורט שלו", הם מספרים. אחרי הצבא, נסעו התאומים לטייל ביחד, באירופה, וחצי שנה אחר כך החלו ללמוד בטכניון ומאז תמיד היו מצטייני נשיא.

בשנה הראשונה ללימודיהם גרו ביחד במעונות הסטודנטים, אחר כך, על פי בקשתם, הם עברו לדירות נפרדות. אבל הם כן לומדים ביחד, בניגוד לסרג' וקווין. "בטכניון גילינו שזה מועיל ואפקטיבי", הם אומרים. ביריד התעסוקה האחרון "נחטפו" שניהם על ידי חברה מובילה, ואכן – הם גם מתחילים לעבוד ביחד באותה חברה. "הנציגים של החברה התלהבו ואמרו שהם מקבלים שני מצטיינים במכה אחת", הם צוחקים ומזדרזים להוסיף: "הבהרנו להם שזה לא שנים במחיר אחד".

גם להם אין חברות עדיין. "בנות כנראה נרתעות מעיסקות חבילה", הם מנסים למצוא הסבר.

הם כבר שמעו את כל הבדיחות האפשריות על תאומים. אין אחד שלא שואל אותם אם הם לא נבחנים האחד במקום השני. "אנחנו מחייכים בנימוס", הם אומרים, ואלון מודה: "אם לא היה לנו אותו ממוצע, אם אחד מאיתנו היה טוב יותר, אפשר שהייתה נוצרת תחושת אי נוחות מסויימת".

בטכניון ארבעת התאומים המצטיינים הם שם דבר. תומר ואלון קיבלו פעם 99 ו-100 במצב מוצק, תחום קשה מאוד. קווין הצביע בשעור, המרצה הביט בו ובסרג' ושאל: "אה, אתם התאומים שקיבלו 100 במבחן?", וכל הסטודנטים שאגו פה אחד: "לא, יש בכיתה עוד תאומים מצטיינים".