שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    דרושה צייתנית: כלוב של אהבה

    אמילי גילתה לפני כארבע שנים שהיא חובבת כאב. יחסיה עם האדון שלה, שהוא גם בן זוגה, משולבים משחקי שליטה, הכרוכים בשימוש בשוטים ובמתקני עינויים. זוגיות קצת אחרת מוצגת בסרט "דרושה צייתנית" שישודר ביום שלישי בערוץ אגו

    היא מצחצחת שיניים ומתאפרת, הוא מכין את חדר העינויים. היא מאכילה את החתול, הוא מדגים כסא שמשמש להצלפות. היא מכינה לעצמה קפה, הוא מציג מתקן ריתוק. פכים קטנים מחיי זוגיות.

     

    כך אנחנו מתוודעים אל הזוגיות של אמילי ובן זוגה, כפי שהיא מוצגת בסרט המרתק של הבמאי רני מונצ'ז "דרושה צייתנית". הסרט, שישודר ב-6.2 בערוץ "אגו" בכבלים ובלוויין, מספק הצצה מסקרנת אל תוך עולם ה-BDSM, או סאדו-מאזו, אם נסתפק בהגדרה היותר צרה, היותר מוכרת לרוב האוכלוסיה.

     

    לפני שנים, כשעסקתי בחקר הפינות השונות של האינטרנט, פנה אליי בצ'ט מישהו שרצה להיות לי לאדון. ידעתי, כמובן, שהסיכוי שאסכים ליחסי מרות כאלה שואף לאפס, אבל חשבתי שזו הזדמנות להכיר קצת את התחום הזה מבלי להסתכן. אז הלכתי וירטואלית בעקבותיו אל צ'ט של אדונים ושפחות, או "מאסטרים" ו"סאביות". לצורך זה נדרשתי לבחור לעצמי כינוי באותיות קטנות (באנגלית), בעוד האדונים התהדרו בכינויים שהתחילו באות גדולה. המאסטר שאיתו צ'וטטתי סיפר שבאותו בוקר ציווה על בת זוגו לקשור על ישבנה הערום חוט אריזה בצורה מסוימת, שתהיה יותר צמודה מחוטיני וקשורה חזק למותניים, כך שתרגיש את זה עם כל תנועה שלה לאורך היום כולו. 

     

    כעבור כמה שנים נתקלתי בבלוג המדהים של פט, "סאבפלאוור", שפירטה שם בחוכמה ובחן רב את יחסיה עם המאסטרים שלה. פט הצטיירה בעיניי בתור פייה שברירית, כמעט שקופה, והבנתי קצת יותר את עולמה של הסאבית, אבל שום דבר אצל פט לא הכין אותי למפגש עם דמותה הכריזמטית של אמילי.

     

    אמילי היא בת 31, ילידת בני ברק שגדלה במשפחה חילונית, בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה ולומדת לתואר שני בתסריטאות. כפי שהיא מוצגת ב"דרושה צייתנית", היא בחורה שנראית חזקה, נחושה בדעתה, מלאת הומור. למעשה, כשהיא בוחרת לעצמה בגד לקראת "סשן" של "משחקים", אני מתבלבלת לרגע וחושבת שאולי היא "מלכה", לא שפחה צייתנית. היא לובשת בגדי עור שחורים, מבריקים וצמודים, נעליים גבוהות וגרבי רשת, וכאילו חסר לה ביד רק השוט, להצליף במישהו. השוט אכן יופיע בהמשך, אבל אמילי לא מצליפה, אלא מוצלפת. ובכיף. היא מציגה בחיוך את השוטים השונים ומספרת על שוט מסוים שהיא הכי אוהבת ולא מוותרת עליו, למרות שהוא ישן וקצת מתפרק.

     

    מישהו בצ'ט כתב לה "על ארבע, כלבה"

    היא מספרת איך הכל התחיל: לפני כארבע שנים היא ביקרה אצל אחיה בסן פרנסיקו, והוא לקח אותה לפסטיבל סאדו-מאזו. היא הציצה מבעד לאצבעות הידיים, אבל כשחזרה ארצה נכנסה לצ'ט "דרושה צייתנית". ברגע שנכנסה מישהו כתב לה "על ארבע, כלבה", והיא השיבה "כוסעלאמאש'ך" ויצאה משם. אבל בהמשך היא הכירה מישהו, שלימד אותה בסבלנות על הנושא.  


    "סוג של פוני, אבל לא בדיוק סוס". צילום: איליה מלניקוב

     

    "תמיד הייתי טיזרית בסקס, הייתי מכאיבה לבן הזוג שלי", היא מספרת. "רק כשקראתי את דה סאד נפל לי האסימון שבעצם המון זמן מה שרציתי זה מישהו שיתפוס לי את הידיים ויגיד לי 'די, תפסיקי'".

     

    מישהו כזה, חזק, הוא בן זוגה. כשהיא דיברה איתו באינטרנט, אחרי שלוש דקות שיחה הוא כבר ביקש להיפגש. "הסברתי לה שהזמן שלי יקר", הוא אומר. "מאז הוא כלוא איתי, הוא המאסטר שלי", היא אומרת וצוחקת. בפועל, מי שנכנס לכלוב זו דווקא היא, אם כי היא ממשיכה לדבר מתוך הכלוב כאילו כלום, צוחקת ומסבירה, בסצינה שנראית סוריאליסטית להפליא. 

     

    "בכל רגע יש את האפשרות שעם איזושהי מחווה או תנועת גוף, הכל יעצר פתאום, וטראח נכנסנו לסצינה בידיאסאמית. הוא מאבד את כל ה'מאמי' שלו מחיי היומיום והופך להיות קשוח וקריר וקורקטי. זה נורא מפחיד אותי, אבל זה גם מה שעושה לי את זה".

     

    "יש פה שני צדדים, צד מלטף וצד כואב"

    הם יושבים זה לצד זה על ספה דו-מושבית ונראים כמו כל זוג "רגיל", עד שהיא אומרת משהו כמו: "פעולה פשוטה כמו לצפות בטלוויזיה יכולה להיות מאוד נחמדה, ויכולה להיות נחמדה כשאני ההדום והוא מניח עליי את הרגליים. כל הזמן יש מצב שמשהו יקרה. אני יושבת ליד המחשב ועובדת, ומספיק שהוא מניח עלי יד בצורה מסוימת ויגיד לי בואי, ואז יהיה לי ברור מהמגע שלו שמשהו יקרה". והוא אומר: "הולכים לשחק". בסרט הוא נראה קושר אותה לשלשלאות במיטה ומלטף באיזה צעצוע. "יש פה שני צדדים, צד מלטף וצד כואב", הוא אומר. היא נאנקת, צוחקת, ואומרת לו "בן זונה".  

     

    אמילי מסבירה שהיא "חובבת של כאב. מדובר בעצם בהצלפות, בכל מיני סוגים של שוטים, בכל מיני סוגים של כאב". את השוטים הם קונים בחנות סוסים. הוא אומר - "תדמיינו לעצמכם את השיחה עם המוכרת, ששואלת אותי 'איזה סוס יש לך?' ואני אומר שזה סוג של פוני, אבל לא בדיוק סוס". 

     

    הם מדגימים בסרט את המשחקים שלהם ואת החוקים (הוא: "יש תורה סדורה של מה מותר לעשות ומה אסור"), איפה מותר להצליף ואיפה לא. למשל, אזור הכליות הוא אסור, הישבן יכול לסבול הכל, ועל השדיים צריך מאוד להיזהר. הוא מסביר שהכל צריך לענות על שלוש דרישות: בטוח, שפוי ובהסכמה. לכל זוג כזה צריכה להיות "מילת ביטחון" מוסכמת, שאומרים אותה כדי לעצור מיד הכל.  

     

    אמילי מספקת בסרט תשובה לשאלה המסקרנת. "אני לא איזו מישהי שהיא חסרת אופי, מטומטמת, איזו נעל...", היא אומרת. "אני יודעת שאני דעתנית וקרציה ולא סותמת את הפה ויודעת בדיוק מה אני רוצה, ובוחרת באופן מודע למרות כל הסטיגמות ולמרות כל הקושי להיות נשלטת ולהישלט על ידי הגבר הזה. הוא בעיניי גבר חזק ואני מאמינה לו". ובן הזוגה מפתיע ואומר: "צריך הרבה יותר כוח להיות נשלט מלהיות שולט". בקטע יפה מראים את ה"אפטר-קייר" שמגיע בסוף הסשן. אמילי אומרת שזו "רמת אינטימיות מטורפת". בן זוגה מוסיף שאחרי סשן כזה ההערצה שלו אליה "מתעצמת ברמות מטורפות".

     

    בדרך למסיבה במועדון "נו לימיט", עם עוד זוגות בווריאציות שונות של שליטה, אמילי מתלוננת על כך שבכל מקום הם מתקבלים כמוזרים, סוטים, שונים, אף פעם לא כמשהו לגיטימי. "אם היינו הומואים או לסביות היינו מתקבלים כנורמליים בהחלט, כי הם את המלחמה שלהם כבר עשו", היא אומרת. לא בטוח שההומואים והלסביות כל כך יסכימו איתה לגבי סיום המלחמה שלהם. אבל אולי הסרט הזה, סנונית ראשונה בסדרה תיעודית "כחול לבן כחול" על סקס בישראל, יהיה מערכה אחת במאבקם של הבידיאסאמים להכרה.

     

    • הסרט "דרושה צייתנית" ישודר ב-6.2 בשעה 22:30 בערוץ אגו ב-HOT וב-yes

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אמילי בכלוב
    מתוך דרושה צייתנית ערוץ הגברים אגו
    נהנית מהכאב
    צילום: איליה מלניקוב - באדיבות ערוץ אגו
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים