נפטר בנו של האלוף במיל' דורון אלמוג

חודשים ספורים בלבד נהנה ערן אלמוג מהכפר השיקומי למתבגרים שהקים אביו, האלוף (במיל') דורון אלמוג. ערן, שסבל מפיגור שכלי ומאוטיזם, נפטר שלשום (ג') בגיל 23. את ההודעה על מותו קיבל אביו במהלך מסע לגיוס כספים בלוס אנג'לס לכפר השיקום, שנקרא "עלה נגב" ומיועד ללוקים בנכות פיזית ושכלית קשה.

ערן לקה לאחרונה במחלה ממארת נדירה, ואושפז בבית החולים סורוקה בבאר שבע לתקופה ממושכת. בתקופה זו הספיק אביו להשלים את התחקירים שניהל על חטיפת החיילים גולדווסר ורגב, ובעקבות שיפור במצבו של בנו גם יצא למסע גיוס כספים בארה"ב כדי להמשיך ולפתח את "עלה נגב". שלשום חלה הידרדרות קשה במצבו של ערן, ובערב הוא נפטר. הלוויתו תתקיים ביום שישי הקרוב, אך טרם הוחלט על מיקומה.  

דורון אלמוג התחיל לבנות את מרכז השיקום עוד לפני שפרש מהצבא, ובנייתו הסתיימה לפני חודשים ספורים - אז הועבר למרכז גם בנו. את הפרויקט החליט אלמוג לבנות דווקא בנגב, סמוך לאופקים, כדי ליצור קהילה שמספקת לחניכיה בית ספר, תעסוקה, טיפולים ולמעשה את כל הצרכים - בין אם הם מבוגרים, מתבגרים, יהודים או בדואים.  

מיד לאחר קבלת ההודעה הודיע אלמוג כי הוא אינו מתכוון להפסיק את פעילותו למען המוגבלים והחלשים בחברה, וכי מיד לאחר תום השבעה ימשיך בפעילות למען אלה שאינם מסוגלים להתבטא ולדאוג לעצמם.

אחת הפעמים הראשונות בהן אלמוג דיבר על בנו התרחשה במהלך טקס קבלת תפקיד אלוף הפיקוד. "בסיום הנאום אמרתי ש'אני מבקש להודות לרעייתי, בתי ניצן, בני ערן שמעולם לא קרא לי אבא ויצק משמעות מיוחדת לחיי, ולהורי', ולא יכולתי להמשיך לדבר", הוא שיחזר.

"ערן דימם לאיטו"

שתי דמויות שינו את חייו של דורון אלמוג: ערן אחיו וערן בנו. בהקשר זה אמר אלמוג בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני שנה וחצי כי "לשניהם יש מן המשותף, האחד דימם למוות במשך שבוע. הוא היה מפקד טנקים בגזרת הגולן במלחמת יום כיפור. הטנק שלו חטף פגיעה ישירה מ-100 מטר. חלק מהחיילים ברחו. ערן נפצע קשה, נשאר מאחור שבוע ודימם לאיטו למוות במשך ימים, עד שנמצא על ידי צוות בראשות שר האוצר לשעבר יעקב נאמן. לעומתו, בני, ערן אלמוג, הקרוי על שמו, נולד עשר שנים אחר כך, עם אוטיזם ופיגור שכלי קשה. גם הוא מדמם לאיטו, וגם כאן בורחים כולם מאחריות ומשאירים אותו מאחור".

אלמוג הוסיף אז כי "באופן תת-מודע, אני רואה בכך צוואה לא כתובה של אחי. רק במהלך השנים הבנתי שהבן שלנו ערן נמצא במצב מדמם כמו של אחי ערן. כמו כל זוג הורים היו לנו ציפיות גדולות, ומהר מאוד למדתי שהוא לעולם לא יקרא לי אבא או ידבר, ויהיה תלוי בחסדי אחרים. לא יתחתן. לא יביא ילדים, לא יסיים קורס קצינים או אוניברסיטה. שום מעמד מרגש שהורים לילדים מוצלחים זוכים לו".

לדברי אלמוג, "הילד הלך והתבגר וגם אנחנו, והיה לנו ברור שצריך למצוא לו פתרון. נפגשנו עם האחראי על הפיגור במדינה. שאלנו אותו מה עושים עם הילד שסובל מפיגור שכלי קשה. האם צריך בגיל 21 לכלוא אותו בחדר, שם ידפוק את הראש בקיר ויהפוך מטורף. האחראי ענה: 'אני מצטער, אין לנו במה לעזור.' הבנו שערן לא לבד. זה התחיל בציור העתיד שלו, ונגמר בבניית עתיד וחיים נורמליים לכל חבריו. הם ילדים לנצח. לא מדברים, לא אחראים למעשיהם. יש לתת להם כבוד".