הרלן קובן עונה לכם

הרלן קובן, מחבר רבי-המכר "הנעלמים" ו"ההזמנות האחרונה", הוציא לאחרונה את ספרו החדש "הבטיחי לי", והספר כבר מככב בראש רשימת רבי-המכר. ynet בשיתוף עם הוצאת "ידיעות אחרונות" העניקו לכם, הגולשים, הזדמנות חד פעמית לשלוח שאלה לסופר המצליח. מתוך השאלות הרבות שנשלחו, נבחרו עשר, ואלו נשלחו אל הרלן קובן.

רוית: האם אינך חושש שפושעים יקבלו רעיונות לפשעים מתוך הספרים שלך, ויבצעו אותם?

הרלן קובן: מעולם לא חששתי שזה יקרה. רוב הפושעים לא קוראים. בגדול, אנשים שקוראים ספרים בסגנון הזה, הם לרוב אנשים רגועים ושוחרי שלום.

שרון: מה האנשים הקרובים לך חושבים על הספרים שלך, הדמויות, העלילות המסוכנות, רוויות הפשע, העצבות – האם זה הפתיע אותם?

הרלן קובן: אני מקווה שאני מפתיע את כל הקוראים שלי, אפילו אלו שקרובים אלי!. אשתי, לעיתים, המומה מכך שהיא חיה עם אדם שכותב דברים שכאלו, אבל זה רק חלק מהתהליך. זה מה שאני עושה – אני חושב על הדברים האלו. זה חלק נפרד לחלוטין מהחיים שלי כבעל וכאב לארבעה ילדים.

מיכל: האם אי-פעם קראת את אחד מספרייך ואמרת לעצמך: "הייתי צריך לכתוב את זה אחרת"?

הרלן קובן: כן. זו הסיבה שאני כמעט ולא קורא את הספרים שלי, מעבר לקריאה בזמן הכתיבה שלהם. זה כמו לגדל ילד. בסופו של דבר תהייה חייב לשחרר אותו אל העולם הגדול, גם אם הוא לא מושלם וסביר להניח שייפול עוד מספר פעמים בדרך. לעולם לא תכתוב את הספר המושלם – זו אחת הסיבות שתמיד תכתוב עוד אחד.

תום: שמתי לב שהסיפורים שלך מתחילים בטרגדיה ונראה כאילו אין סיכוי להצלה, אבל אז משהו מדהים מתרחש והכל מסתדר.האם חווית חוויה כזו של אין אונים בחייך שגרמה לך לחשוב על רעיון כזה?

הרלן קובן: לא. כשטרגדיה היכתה בחיי, מעולם לא היתה לי תשובה או משהו שיפתור את המצב. יתכן וזו הסיבה שאני מעדיף למצוא פיתרון בכל הספרים שלי.

יצחק: האם קרה לך שבעת הכתיבה, הפתעת את עצמך עם הרעיונות שעלו לך?

הרלן קובן: כל הזמן! אלו הרגעים שאני הכי נהנה מהם. אני מסתכל על סצנות מסוימות וחושב לעצמי "בן אדם, מה עבר עליך באותו היום, שחשבת על משהו כזה!"

הרלן קובן. רוב הפושעים לא קוראים ספרים

רויטל: כיצד אתה מאמת את המידע שאתה מציג בספרייך?

הרלן קובן: אני בדרך-כלל מתקשר לחברים שעובדים עם המשטרה או כעורכי-דין. במקרה של מידע רפואי, לרוב זה עם אשתי, שהיא רופאת ילדים. אני מעדיף לדבר עם אנשים מאשר לקרוא על הנושא, מכיוון שכך אני לומד דברים מפתיעים.

ג'וש: אלו סופרים השפיעו עליך?

הרלן קובן: סופרים וספרים אחרים לא משפיעים עלי כבעבר. אני אוהב לקרוא כל דבר "מצוין" כי זה מעורר בי השראה לכתוב בצורה כזו. זה גם קורה כשאני מקשיב לדיסק מצוין או רואה סרט מצוין – אני רוצה להעביר לקוראים שלי את אותן תחושות של "וואו זה היה מצוין".

יצחק: האם אתה יודע מה היה בסוף כל ספר שלך, או שזה קורה בתהליך הכתיבה?

הרלן קובן: אני בדרך-כלל יודע לפני שאני מתחיל, אבל כל ספר הוא שונה. במקרה של הספר שזה עתה סיימתי לכתוב. לא היה לי מושג כיצד זה הולך להסתיים עד שהגעתי לעמוד 200 בערך.

תמר: האם אינך חושש שבשלב מסוים לא יהיו לך יותר רעיונות עבור ספרים?

הרלן קובן: החשש הזה מלווה אותי בכל פעם שאני מסיים ספר. קול קטן בראשי אומר לי: "אתה מרוקן, אין יותר רעיונות שם." עם הזמן והניסיון אתה לומד שהקול הזה טועה, ואם אתה מרגיע את המחשבות שלך ויוצא החוצה לחפש רעיונות, משהו כבר צץ.

יוסי: האם חווית את מחסום הכתיבה? כיצד אתה מתמודד איתו?

הרלן קובן: ברוב המקרים, מחסום כתיבה מתריע בפניי שמשהו לא בסדר. אני לא אומר לעצמי "קח את הזמן ותיהנה", כשזה קורה. אני לא רואה טלוויזיה או הולך לסרטים. אני יושב לבד, משעמם את עצמי, ומשרבט כל מיני דברים על פתקים. בסופו של דבר, אם הגורל לצדי, אני אתחיל לכתוב שוב. לפעמים ימים שלמים כלום לא קורה. אני יודע את זה. זה חלק מהתהליך. אבל אני עדיין חושב על זה ונותן לזה להתבשל.

תירגמה וערכה: מור אלזון