איך אומרים "אני אוהב אותך" בשוודית?
קראתי בסקר חדש, שנשים יותר פתוחות מגברים ללמוד שפה חדשה למען האהבה. אז למען האהבה הראשונה שלי, למדתי כמה מילים בשוודית, אבל רוב הזמן דיברנו בנשיקות
אז זהו, שאני דווקא יודעת, מפני שבפעם הראשונה שמישהו אמר לי את המשפט הזה בהקשר רומנטי, זה נשמע לי כמו סינית, אבל זה היה בשוודית. יוֹג אֶלסקַר דֵיי, הוא אמר, ובהמשך למדתי גם איך כותבים את זה - Jag älskar dig.
בדיוק אתמול קראתי תוצאות של סקר שעשתה חברת תוכנה בשם "רוזטה סטון" - מסתבר שנשים יותר פתוחות מגברים ללמוד שפה חדשה למען האהבה. 97 אחוז מהנשים שנסקרו היו מוכנות ללמוד שפה כדי לתקשר יותר טוב עם בן הזוג, לעומת 71 אחוז בלבד מהגברים.
אז למען האהבה הראשונה שלי, למדתי כמה מילים בשוודית, בעיקר מילות חיבה ולהבדיל - מילים גסות. בשאר הזמן דיברנו אנגלית, השפה היחידה שהיתה משותפת לשנינו, או פשוט התנשקנו.
זה היה בחופש הגדול, הייתי בת 17, נסעתי עם המשפחה לנופש באילת. בית מלון אילתי טיפוסי, מלא משפחות משעממות, וחוץ מלהתפטם ולשחות לא היה מה לעשות. עד שהוא הגיע: גבוה, בלונדיני, עיניים כחולות, חיוך מסנוור, שיזוף שהושג משבועות של שירות בסיני. מה עוד יכולתי לבקש לי, בדיוק באותו קיץ בו הגעתי לגיל שכבר אפשר להתחיל?
קראו לו פיטר, שם שנראה לי אז רומנטי ומקסים
בערב ישבתי על שפת הבריכה. ירח מלא, עצי דקל נעים ברוח הקלה, והבחור המדהים הזה מגיע. לא שהיו שם באותו ערב יותר מדי אטרקציות אחרות, כך שאולי לא היתה לו ממש ברירה, אבל הוא הלך ישר לעברי והתיישב לידי. קראו לו פיטר, שם שנראה לי אז רומנטי ומקסים, אבל הוא בטח המקבילה הסקנדינבית של יוסי או משה, והוא היה חייל בכוח הרב-לאומי של האו"ם. והוא נדלק עליי!
דיברנו קצת באנגלית, ואז הוא הציע שנצא לשתות משהו. אני כבר לא זוכרת, אחרי כל השנים האלה, מה אמרתי כדי לשכנע את אבא שלי שירשה לי לצאת. מה שזה לא היה, זה עבד, וזה היה מבחן ראשון מתוך הרבה מבחנים שהוריי נאלצו לעבור איתי בהקשר של חיי האהבה. יצאנו לסיבוב ברים יחד עם חברים שלו ועם כמה בנות מקומיות שחומות. שתיתי את הבירה הראשונה שלי, למדתי להגיד "סקוֹל" במקום "לחיים", והרבצנו סשן לוהט של נישוקים ומזמוזים לאור הירח עד לפנות בוקר.
אחרי כמה ימים כאלה, אני חזרתי לתל-אביב, ללימודי התיכון, ופיטר חזר לבּלוּזה, או טאסה, או איזה מקום אחר באמצע המדבר. קבענו שנישאר בקשר. עם הציניות של היום, ודאי הייתי אומרת לעצמי שלא אשוב לראות אותו, אבל אז הייתי מאוהבת עד מעל האוזניים ובטוחה שנחייה באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
הוא התקשר, וכתב, והגיע לתל-אביב, והביא לאמא שלי פרחים ולאבא שלי וויסקי משובח. הוא בא לקחת אותי מבית-הספר, וכולם נעצו עיניים. התהלכתי איתו בדיזנגוף, וכולם סובבו את הראש. ביקרנו בהר הבית אפילו, כמדומתני, ובגן הבאהי בחיפה, יהודיה ונוצרי, במקומות קדושים של דתות שאף אחד מאיתנו לא השתייך אליהן, ובספארי, כי לחיות אין דת בכלל.
זה היה הזוי כמו שזה נשמע, אבל היה גם מתוק מאוד. וכשהוא גמר את הסבב שלו במזרח התיכון הוא נסע מכאן, מבטיח שישלח לי כרטיס. הגעגועים קיבלו ביטוי במכתבים ארוכים-ארוכים באנגלית וברישומים לא פחות ארוכים ביומן שלי (גם הם היו באנגלית, כדי שאחיותיי הקטנות לא יבינו, אם ימצאו אותו במקרה). אבל הכרטיס בושש להגיע, וכעבור שלושה חודשים כבר פגשתי את האהוב הבא שלי, מי שעתיד היה להפוך למיתולוגי של כל הזמנים ולהוכיח לי שאהבה, גדולה ככל שתהיה, יכולה להיגמר, ולמרבה השמחה - גם להתחיל מחדש, במקום אחר, עם מישהו אחר.
אפילוג:
כתבתי לו מכתב פרידה נוגה כדבעי. ביום הולדתי ה-20 קיבלתי ממנו זר פרחים ענקי, אבל כששלחתי מכתב תודה, המכתב כבר חזר עם החותמת "כתובת בלתי ידועה". אולי באמת היום אנסה לחפש אותו באינטרנט.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
