את קולטת? רונית היא אשתו של המאהב שלי!
"כשהיא כתבה שלבעלה החנטריש קוראים אקי, ישר צנח לי הלב לתחתונים. לחצתי עליה שתספר על עצמה יותר, והקיצר, לפני כמה דקות היא שפכה הכל: שמות הילדים, כתובת, ילדים, מקצוע הבעל - הכל!" אלונה-אוליב, הרווק שהתגלה כרווקה, כותבת על הפרשה המדהימה לחברתה הטובה דוליש. פרק 13
למה את לא עונה כשצריכים אותך? את בפריז, או שנסעת להתבודד עם איזה באגט? דוליש, אם מה שאני מספרת לך עכשיו לא מפרק אותך על הקרשים בעליית הגג המעופשת שלך, אני שולחת לך פוליש לפרקטים על חשבוני. עכשיו תשבי טוב ותדליקי סיגריה!
אז ככה: לפני כמה שבועות הייתי מבואסת בגלל המניאק האידיוט שהיה אמור להגיע אלי בעשר והבריז. נכנסתי לצ'ט, כשפתאום משפט של אחת שקראה לעצמה "נשואה שובבה" תפס לי את העין. ישר חשבתי, יש! מישהי מהגבעתרון הגיעה לצ'ט! לרגע הזה חיכיתי. קצת בידור, למען השם, לחבר'ה פה הרי אין שמץ הומור. חייבים לברר תכף ומיד אם הדודה מחפשת סטוצים ולבקש ממנה מתכון של עוגה. תהרגי אותי, אין לי מושג מה קפץ עליי, אבל החלטתי פתאום לכתוב לה בתור גבר, "הרואה ואינו נראה".
מאז את לא מאמינה מה הולך. אנחנו מחליפות מיילים טעונים ומדהימים. היא, הנשואה הבורגנית, הכלאה מבעיתה בין דוריס דיי המתוקה לבין לורנה בוביט המסרסת, מייצגת את המין הנשי. ואני, אמתך החרופה, הרווק ההולל, מעצב רהיטים כביכול, מייצגת את המין הגברי כולו. את קולטת דוליש? אני מייצגת את העם הגברי! סוג של טריפ שמעולם לא התנסיתי בו. מצד אחד זה עונג צרוף ומאתגר, להיכנס לנפש הגברית – תמיד הסכמנו בינינו שזה בלתי אפשרי. מצד שני, אני נגעלת לפעמים ממה שכתבתי למסכנה, שלקחה אותי בכזאת רצינות. גיבובי קלישאות גבריים, עטופים בפסיכולוגיה בגרוש.
אילו היית קוראת את אחד המיילים האחרונים שלה, היית אומרת שיש כאן מישהי ששמה אותי בכיס הקטן מבחינת ההתבטאויות שלה נגד הגברים. אבל אני עניתי לה כמובן בשם עם הגברים כולו. וזה עוד לא הסוף, דוליש. אחרי שהיא שלחה לי חלום ארוטי שבו אני, חברתך אוליב, לוהקתי לתפקיד ג'וד לאו, אמרתי לעצמי די, הגיעו מים עד גועל נפש, והפכתי את עצמי מסתם רווק לפסיכולוג.
אבל השובבה לא ממש אכלה את זה. ניתחתי את החלום המביך מאוד שלה כמו תלמידם החרוץ של פרויד ויונג גם יחד, אבל היא פירשה את זה כאילו אני מרגיש מאוים. והאמת, התחלתי להרגיש ממש רע. קיבלתי בחילה מעצמי. ואז, אחרי שהצלחתי לגרום לה להבין שממני לא ייצא לה שום זיון, היא חתכה סוף-סוף. אבל אני חזרתי אליה על ארבע, כדי לברר אם החשד המזמזם שניקר במוחי הקודח אמנם נכון. תקראי לזה אינטואיציה, אם את רוצה. וכאן אני מגיעה לחדשות הקשות באמת, דוליש:
בעלה זה אקי! אקי שלי! כלומר, זאת אשתו, רונית! זאת שמאחורי הגב הוא מכנה "הארונית". את קולטת איזה קטע מטורף? איזה צירוף מקרים בלתי אפשרי?
האמת, חשדתי בזה כבר כמה זמן, אבל כשהיא כתבה שלבעלה החנטריש קוראים אקי, ישר צנח לי הלב לתחתונים. לחצתי עליה שתספר על עצמה יותר, והקיצר, לפני כמה דקות היא שפכה הכל: שמות הילדים, כתובת, ילדים, מקצוע הבעל - הכל!
מה אני עושה עם זה, דוליש, לכל הרוחות? מצד אחד אני לא רוצה לפגוע בציפור הכחולה. בסך הכל היא די מקסימה הארונית. היא משעשעת אותי, ממש חבל לי להפסיק את ההתכתבות. אני גם קצת מרחמת עליה בגלל הילדה האפילפטית שלהם, ויש בה גם משהו נואש. כמו כל הנשואות.
מצד שני, כמובן מפתה אותי להמשיך להתכתב, כדי לחלוב ממנה פרטים. למשל, לדעת אם אקי אמר לי את האמת כשהבטיח לדבר איתה על גירושים, כי מהמיילים שלה ברור שהיא לא שמעה על זה בחיים. היא חושבת שהנישואים שלה זה גלויה לראש-השנה. חה!
אגב, זוכרת את התמונה המצחיקה ההיא שצילמת אותי, עומדת עם הגב למצלמה כשלגופי רק חוטיניו זערור? אז השבוע הראיתי אותה לאקי, הוא לקח את הצילום, חייך ושלף את המשפט המחץ שאקח איתי לקבר: "אוליב, יש לך גוף אלוהי. אני מת על התחת האפרסקי שלך". תגידי, דוליש, זה נוראי מצידי לנסות להרוויח מהמצב? אני לא יודעת מה לעשות. אנסה להשיג אותך יותר מאוחר. תתקשרי דחוף אם גמרת לחלוב את הבאגט!
-אוליב
אוליב,
מה קורה? לאן נעלמת? את שוב משחקת איתי משחקים? קיוויתי שגמרנו להעמיד פנים. מקווה לשמוע ממך. אני מתגעגעת למיילים המטורפים שלנו. המחשב משמים בלעדייך.
-רונית
* * * *
רונית,
סליחה שלא עניתי לך מיד. ניסיתי לשים את עצמי במקומך ולחשוב איך הייתי אני מגיבה אילו הייתי מגלה ששפכתי רגשות למי שפתאום מתגלה כמשהו אחר לגמרי. הרגשתי צמרמורת. בערב נפגשתי עם "הסיגר", שלמזלי היה כל כך עסוק בטיפוח מקל העישון המבאיש, שהוא לא שם לב למצב הרוח שלי. עם הסיגר אני נפגשת כשבא לי ללכת למסעדה משובחת, להזמין כל מה שבא לי ולתת לו לשלם עלי בלי חשבון. אני אפילו לא צריכה, בשם הנימוס להעמיד פנים שאני מחפשת את הארנק בסוף הארוחה, כשמגיע הפתק עליו כתובים המספרים השערורייתיים. מדובר באיש עסקים כבד, שאם תורידי ממנו את הקלישאות משנות תרפפ"ו ("קחי כסא ושבי על הרצפה"), תמצאי דווקא קו מחשבה נבון, שכנראה הוביל אותו לאן שהוביל. אחר כך, כשהגענו אליו לדירה המדוגמת שלו בתוכנית ל', התמקמתי באיזי מול הפלזמה (משהו כמו 70 אינץ') ושקעתי לי בנמנמת הביצות. מסתבר שהסיגר חיכה לי חצי שעה ערום במיטה ולא הבין למה אני מתמהמהת. הוא העיר אותי בעדינות, ובאותה עדינות הזמין לי מונית הביתה.
את בטח הכינות מבעוד מועד ארוחה כיד המלך לבני ביתך, היית נחמדה ותפקודית כהרגלך, כשבתוכך משתוללים הנחשים הסקרניים שהגיחו מזמן מתיבת פנדורה. אני רואה את הבית שלכם: מרווח, גווני שמנת בסלון, נגיעה של אפור ובורדו פה ושם, קערת פירות על השולחן בסלון. גם אני אסדר לי קערת פירות. זה משרה שלוות נפש. ואפרופו נפש - אני מגיעה למה שרציתי לומר לך מתחילת המייל: את אצילת נפש, כי למרות הכל את מוכנה להמשיך להתכתב איתי.
-אוליב
* * * *
היי אוליב,
בסוף השבוע היינו בצפון, אצל קרובים של אקי, המון בלגן, כי אחר כך רצינו לטייל והילדים משכו לפארק המים בשפיים. כל אחד רצה משהו, ואף אחד לא שאל אותי מה אני רוצה, כרגיל. ואני, עם מחזור, בנוסף לכל הצרות, וכל מה שרציתי היה להישאר בבית לבד מול ערוץ הפלייבוי בטלוויזיה הענקית גם לנו יש 70 אינץ' שאקי התעקש לקנות. חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון, אולי אני באמת מתוסכלת-מינית, אם כל מה שמתחשק לי בזמן האחרון זה לחדור לערוץ ולזיין את כל הגברים שבסרט.
אקי הקדוש הוא בטוח שהתחתן עם צבא הישועה, ולכן מצפה ממני לתקן עבורו כל מה שטעון תיקון ולסדר הכל כדי שלא יהיו צרות ומצוקות וטרדות. על זה שהוא כבר שנים תוקע אותי כל שבת עם ההורים שלו, אחת לשלושה חודשים עם הסבתא הישישה על הכרמל, ובכל אירוע משפחתי קטן או גדול בחתונות, בריתות ובר-מצוות עם כל מיני קוזינים רחוקים – אני סולחת ומבליגה. כשהתחתנתי לקחתי בחשבון שאני מקבלת אותו עם כל השבט. אבל עברו מאז כמעט 18 שנה, והיום אני כבר לא בטוחה.
עכשיו אני בטח נשמעת לך עוד יותר מרירה, שוטחת את טענותיי בפני רווקה בליינית שסועדת ולוגמת במסעדת פאר על חשבונו של "הסיגר". אני מבינה שגם לך לא קל. זה בטח לא פשוט לבדוק רשימה של גברברים לשבת.
שלך,
רונית שהולכת להתפגר בתוך הארונית
המשך מחר
