דיסק: misplaced של "המושב" - במקום הנכון
הדיסק החדש של להקת המושב נפתח בשני שירי רוק קלאסיים, ואחר כך עובד לצד היותר רגוע. אם תשאלו את יקי הפשטיין זה יושב עליהם יופי, חוץ מקטעי הפיוט שהם קצת נסחפו בהם. ואם תגללו עד למטה, יש גם בונוס
לא חלילה שיש לי משהו נגד מדור היהדות, אחרי הכל את המיליון הראשון שלי אני עושה פה, אבל קצת מעצבן אותי שהפלטפורמה היחידה שתפרסם משהו על להקה כמו המושב, שמוציאה אלבום רוקנ'רול לגיטימי, תהיה רק כאן ולא במדורי תרבות כלליים אחרים.
אבל נניח לתיסכוליי כרגע, בשביל זה יש פסיכולוגים, ונתמקד בתוכנית האמנותית. המושב, למי שלא נתקל בהם עד היום, הם הרכב ישראלי במקור (בנים לעולים אמריקאים) שמחלק את הזמן בין סיבובי הופעות שמפוצצים בקהל אמריקני שיכור, לבין חממת הגידול שלהם - ויש כאלו שיגידו גם של צמחים אחרים - במבוא מודיעין.
אחד היתרונות של המושב על פני הרבה להקות אחרות בז'אנר היהודי המתחדש הוא ללא ספק הפאסון הרוקנ'רולי של האולסטאר והבגדים הנכונים, שיוצרים מעטפת נכונה למוזיקה של ההרכב, וליומרות שלו לפרוץ כרוקרים מעבר לגבולות הגזרה המוכרים של שמחת בית השואבה במערת המכפלה.
דווקא מתוך הפאסון הזה, ומהכריזמה המתפרצת שלהם, בדרך כלל היה לי קשה להיסחף איתם באלבומי האולפן שלהם (חמישה במספר) - קיים פער בין היכולת המרשימה שלהם להיכנס לך אל תוך האיברים הפנימיים בלייב, לעומת האופן שזה נשמע על הכורסא בבית.
אבל באלבום החדש שלהם, misplaced, מצאתי את עצמי מבסוט מהגישה ההפקתית הפחות מלוטשת והפחות טכנית על המילימיטר. הדיסק נפתח בשני שירי רוק מושבניקים טיפוסיים, עם ניחוח אדי ודרי (פרל ג'אם) בשירה של יהודה סלומון. לאחר מכן הם עוברים לצד היותר רגוע של המתרס, זה שטומן בחובו פחות ווייבס של דיסטרושנים, ומשתמשים יותר בפסנתרים וגיטרות אקוסטיות כשעמוד הענן הקרליבךי מרחף לו מעל.
באופן זה האלבום תורם כמה בלדות יפהפיות כמו dream again ,misplaced, ו- the street of Jerusalem (המאוד סטינגי). די בקלות אני יכול לראות את השירים האלה משייטים עמוק בתוך הפלייליסט הגלגלצי ומשמשים כפסקול לסצינת סיום של אחת מסדרות הטלויזיה החביבות עליכם (בחיים זה לא יקרה).
מצד שני, הפן הרגוע הזה משום מה משמש את הלהקה גם כתחנת יציאה אל עבר מחוזות אחרים של פייטנות לא כל כך ברורה מצד ההרכב. לא שיש לי משהו נגד פייטנות, והמושב - כנראה בניסיון להתחבר לישראליות או לשורשיות מזרח תיכונית מפלרטטים עם הצד הזה של המתרס כמעט בכל אלבום - אבל כשזה הופך למשהו יותר מדי אינטנסיבי (כמו ב-hallelu) זה כבר מגיע לצד החיים רמוני של העניין. או במילים אחרות: מאולץ יתר על המידה.
בכל מקרה, גם עם פרצי ה"אבא שמעון", עדיין מדובר באלבום טוב, והמושב היא בהחלט אחת הלהקות הכי טובות בז'אנר היהודי, שנשמעת הרבה יותר טוב מלהקות ישראליות מיוחצנות יותר שעושות בארץ מוזיקה באנגלית. מי אמר בלקפילד?
בונוס למאזינים הנאמנים
אהבתם את המושב? נסו את האלבום it still moves של ההרכב האמריקאי my morning jackets, שייקח אתכם למקומות דומים כמו המושב, רק עם טעמים קצת פחות קרליבךיים ויותר ניל יאנגים בגרון. בכיף
