"מסודרים" - סדרה מפוספסת
"מסודרים" לא מצחיקה כקומדיה ולא אמינה כדרמה. עלילת ארבעת הלא-יוצלחים שהצליחו לפתע מרתקת כמו רשימת הקניות של עופר גלזר, ועושה שירות רע לסטארט-אפיסטים המוצגים כאנשים שכל מטרתם בחיים היא לעשות מכה ולצאת באקזיט
כדי ליצור דרמה טובה צריך לשלב בין כמה גורמים: סיפור מעניין המבוסס על אירוע מכונן, דמויות מוקצנות אך אמינות ודיאלוגים המתכתבים עם המציאות המוכרת לנו. "מסודרים" מוגדרת כדרמה קומית, ולכאורה פוטרת עצמה מדיון רציני, אך לאחר ארבעה פרקים אפשר כבר לקבוע שמדובר בסדרה מפוספסת: לא מצחיקה ולא אמינה.
"מסודרים" מגוללת את הסיפור של ארבעת מייסדי חברת ג'ימלאיה, שמכרו את הסטארט אפ שלהם לתאגיד אמריקני תמורת 217 מיליון דולר. הארבעה פיתחו משחק סימולציה לכושר, אך הסדרה מתמקדת בקורות הארבעה המופלאים לאחר המכירה. הם רוצים לממש את כל הפנטזיות שחלמו עליהם, אך מגלים שלא הפכו בהכרח ליותר מאושרים.
מגחיכה את הסטארט-אפיסטים
"מסודרים" עושה שירות רע לסטארט-אפיסטים באשר הם ומציגה אותם כפארסה, אנשים שכל מטרתם היא "לעשות מכה" ולצאת באקזיט. כל הזיעה, שעות העבודה האינסופיות, הכישלונות שבדרך והכישרון שדרוש כדי שחברה מסוימת תהיה מועמדת לרכישה כאילו לא היו.הגיבורים הראשיים משורטטים כקריקטורות, אוסף של טיפוסים נלעגים ואידיוטים, המזכירים זוכים בלוטו שלא מבינים על מה ולמה זכו בכסף וממהרים להיפטר ממנו כדי לחזור למעמדם הישן והמוכר.
רוצים דוגמאות? בבקשה. סמנכ"ל השיווק תומר לוי (אסי כהן) הוא ערס שלא יודע מה זה ROI (שיעור החזר ההשקעה) ומתחיל עם בנות במשפט הקבוע "את יודעת שיש לך משהו נורא עצוב בעיניים?" (כנראה ש"תגידי, אבא שלך גנן?", היה תפוס).
לא מצחיקה כקומדיה
ההשראה הרוחנית לדמותו של ברלד, המעצב הראשי (מאור כהן) היא של נרקומן מאסכולת "אח שלי, יש לך שקל לאוטובוס לבאר שבע?", והמנכ"ל, גיא פוגל (אסף הראל) הוא דמות אנמית שכולם מתמרנים אותה. היחיד שמזכיר את חנון ההיי טק הטיפוסי הוא המתכנת, ארז קליינר (ערן זרחוביץ'), אך גם הוא מתגלה כאידיוט חסר טקט ("אומרים שהם היו מלאכים בגלגול הקודם, אבל כנראה שזה רק כדי לנחם את ההורים שלהם", הוא אומר למנהלת עמותה למען ילדים אוטיסטים)."מסודרים" לא מצחיקה כקומדיה ואינה מעוגנת במציאות – אפשר היה לספר על חברת סטארט-אפ המנסה לכבוש את העולם עם מוצרים שאיש אינו צריך ונכשלת - וההיסטוריה מספקת דוגמאות מצחיקות ועצובות למכביר. היא גם אינה מעניינת כדרמה – העלילה מרתקת כמו רשימת הקניות של עופר גלזר ונטולת תחקיר אמיתי, למרות ההפקה המושקעת.
לא מחפשים את חברתו של נוחי
"זהו לא סיפור נדיר במיוחד", נכתב באתר הסדרה, "בעשור האחרון גדל דור שלם של ישראלים על פנטזיית ה'אקזיט'. מימי בועת ההייטק של שנת 2000 ועד השנה החולפת, שבה נמכר מספר שיא של חברות ישראליות לחו"ל. הם חולמים על מיליונים, מהר ובדולרים. חלום שעומד בסתירה כמעט מוחלטת להוויה של דור ההורים שהסתפק בשאיפה הצנועה, הישראלית כל כך: להסתדר בחיים".
תסריטאי "מסודרים" לא מכירים סטארט-אפיסטים ולא מבינים מה מניע אותם. רוב מי שעשה "אקזיט" לא חיפש את
חברתו של נוחי דנקנר ולא מצטרף למועדון החברים המצויץ של האלפיון העליון.
חלקם היו משופעים בכסף גם מלכתחילה, ואפשר לקבוע בביטחון שלא מעט מהם יזמו סטארט-אפים לא (רק) בגלל חלומות על התעשרות מהירה אלא בראש ובראשונה בגלל אהבת הטכנולוגיה ורוח היזמות. רובם גם המשיכו לעבוד קשה גם לאחר המכירה ולא מיהרו לבזבז את הכסף על חליפות ארמני, מכונית פרארי ודוגמניות ששוחות בברכה על תקן של דגי זהב. הסיפור האמיתי שלהם יחכה לתורו.
