ניסאן קאשקאי - משהו שונה

"התפיסה של משפחתית, או משפחתית-קומפקטית, הולכת ומתפוררת. הלקוחות לא רוצים עוד מכונית כמו פולקסווגן גולף או אופל אסטרה. הם כבר רוצים משהו אחר". על המשפט הזה, שאף בכיר שפוי בתעשיית הרכב לא היה מוציא מפיו אך לפני שנים מספר, חתום אחראי פרויקט ניסאן קאשקאי. ובשום אופן אל תמעיטו בערך המשפט הזה. הוא בטח לא שכח שלבעלת הבית שלו, זו שחתומה על התלוש החודשי, קוראים רנו. וסביר להניח שלא חמקה ממנו העובדה כי המגאן, עונה בדיוק על אותו קריטריון הולך ונעלם.

הבעיה של ניסאן

בדומה למדי למצבה בישראל, ניסאן נתפסת גם בשאר העולם - בעיקר באירופה - כאפרורית מדי, משעממת מעט, לא ממש סקסית. מרבית הלקוחות, שמרנים יותר או פחות, רוכשים את המכונית שלהם בגלל שהם רוצים - וכשהמכונית לא מעוררת אצלם שום עניין, לא קונים אותה. בניסאן הבינו שימי האלמרה הבלתי-נראית חייבים להסתיים. ועם השקת הקאשקאי נראה שכך בדיוק יהיה.

רכב הכאילו-שטח של ניסאן מציב את עצמו במה שנראה כמו הקטגוריה החמה הבאה, עם נציגים של מיטב המותגים. דודג' כבר שם עם הקליבר, פולקסווגן עם הגולף קרוס. ומי שלא שם, יהיה בעתיד. זה לא אומר שפלח השוק של הקומפקטיות יעלם מהעולם, אבל זה אומר שגם ניסאן רוצים נתח מעוגת הקורס-אובר, ובוחרים לעשות זאת עם מכונית במידות קומפקטיות יחסית, למעט ממד הגובה.

יש סגנון

במפגש ראשון פנים עם פנים, הקאשקאי עושה את העבודה. זוכרים את האלמרה והסאני? הקאשקאי ישכיח אותן. הוא נראה כמעין ג'יפון-עירוני ממורק, רכב שימושי גבוה מעט, עם שטח שמשות גדול וחיוך שובב. בפירוש אחד שיכול להשתלב בקטגוריה אליה שייכים הראב4 של טויוטה או יונדאי טוסון. הכל בסדר, ובכל זאת היינו מצפים למעט יותר תעוזה. כי אמירה עיצובית של ממש, אין כאן. מבחינת ניסאן מדובר כמעט במהפך, מבחינת תעשיית הרכב זה צעד קל, בקושי, לפנים.

תא הנוסעים לעומת זאת, מעט מאכזב. נעים בו, איכותי ומרשים. אבל שוב - אם חיפשתם שאר רוח, אל תחפשו אותו כאן. בניגוד למיניוואנים קומפקטים מאירופה, דוגמת רנו סניק וסיטרואן פיקאסו - שגם בהם מקווים בניסאן להתחרות - לקאשקאי אין שום פתרון אחסון חכם או חידוש מבריק. וזה כבר חבל.

באופן ידני

בהשקה הקצרה אליה הוזמנו, הוצעו לבחינה גרסאות בנזין 2.0 ליטר (140 כ"ס) עם הנעה קדמית, ודיזל 2.0 ליטר (150 כ"ס) עם הנעה כפולה, כולן עם תיבה ידנית. זו - אתם יכולים לנחש - לא תוצע כלל בישראל. במקום, אנחנו נקבל אוטומטית-רציפה לבנזין, ואוטומטית שישה הילוכים לדיזל.

צילום: רועי צוקרמן

כצפוי, בשתי הגרסאות בהן נהגתי הביצועים בהחלט סבירים. יש כמובן יתרון לדיזל החזק יותר, בעיקר בהאצות ביניים. התנהגות הכביש היתה סבירה. אחיזה מספקת יש, וכך גם היגוי לא ממש מדויק. אבל בעיקר גילינו כי לניסאן עשויה להיות בעיה מסוימת, בעיקר בצד הנוחות. כדי להתמודד עם מרכב מוגבה, הקשיחו בניסאן את מערך המתלים לעומת הקומפקטיות בארסנל, כולל מוטות פיתול עבים. יש אמנם רק מעט זוויות גלגול, אך על כבישי ספרד הלא-מושלמים נרשמה איכות נסיעה בינונית בלבד.

לא פועל אפור

אין ספק שעיצוב הקאשקאי יעשה את העבודה. בעיקר אצל קהל שמאס בתצורה השמרנית-משהו של משפחתיות קומפקטיות. מצד שני, אותו קהל יידרש לשלם 151 אלף שקל, מה שמעמיד את הקאשקאי - גם תודות למנוע ה-2.0 ליטר - בעימות חזיתי מול משפחתיות גדולות. למשל הונדה אקורד ופורד מונדיאו. זו גרסת הבסיס, שכוללת שש כריות אוויר ואת כל החישמול המקובל. תמורת 171 אלף, תקבלו גם רמת גימור גבוהה יותר - חישוקים קלים, בקרת שיוט וריפודים מהודרים - וגם הנעה כפולה. עכשיו אתם מתמודדים כבר מול רכבי פנאי קומפקטיים.

צילום: רועי צוקרמן

כך שבסופו של דבר, או אם לדייק, בתחילת חיי הקאשקאי, השאלה החשובה ביותר היא לאן משייכים אותו. בהתאם הוא עשוי להיות פחות או יותר אטרקטיבי כ"חבילה שווה". וזה בעצם כל הסיפור כאן. מכונית שמציעה להיות תחליף מעניין לסטנדרטי, במגוון גרסאות שעונות לקשת צרכים רחבה. איך זה יעבוד בארץ? נחכה למבחן מקומי.

הכותב היה אורח חברת ניסאן