תגידי, רונית, את בכלל אוהבת את בעלך?
אוליב מספרת לחברתה דוליש על כך שאקי (המאהב שלה, בעלה של רונית) נתן לה כמתנת פרידה את הגרמופון שקנה בשוק הפשפשים. היא מסרבת להאמין שאקי מנפנף אותה. לרונית היא כותבת שהיא שמחה לשמוע על הפיוס הגדול ומנסה לברר מה בדיוק מצב העניינים ביניהם, כדי לראות מה סיכוייה. פרק 22
דוליש יקירתי,
תשמעי את החדשות של אוליב הקטנה והמסכנה: רונית הודיעה לאקי שהיא רוצה להתגרש, אבל הוא - לפי מה שהיא כתבה לי - לא רוצה! ממש... פחחחחח.... אם היא רק היתה שומעת איך הוא מדבר עליה מאחורי הגב, איך הוא לא יכול לסבול אותה, את העקיצות שלה, את היומרנות, והוא גם לא נמשך אליה בכלל, מ-זמן. אבל אני מכירה את אקי, יש לו לב טוב. הוא רק לא רוצה לפגוע בה. לעשות את הדבר הנכון. אני לא אתפלא שכל מה שהיא כתבה לי זה שקר וכזב, שקרים מטונפים ומלוכלכים של זונה פריג'ידית! אני לא מאמינה, אני לא מאמינה, אני לא מאמינה! אני מסרבת לקנות את השקרים המטונפים שלה!
אבל אתמול בשמונה בערב אקי מופיע אצלי עם חבילה ארוזה יפה, יום אחרי שהוא חוזר מירח הדבש החלומי עם אשתו! אני פותחת את האריזה מהר, ונחרדת לגלות את הגרמופון הישן שרונית כתבה לי עליו. "לכבוד מה זה?" אני שואלת לפני שאתעלף.
"מתנת פרידה", הוא אומר, "אני חושב שמיצינו את הקשר... היה נחמד, היה מרגש, היה אפילו מושלם להיות איתך, אבל מגיע לך משהו יותר טוב. למה את צריכה פירורים? את בחורה אחלה, אוליב, יפה, חכמה, מוכשרת. מגיע לך גבר שיהיה רק שלך, שיעשה לך ילדים. איתי את הרי יודעת שזה לא יקרה. לא חבל על הזמן שלך, חמודה?"
הוא אמר עוד כל מיני דברים, אבל אני לא שמעתי יותר. ידעתי רק דבר אחד: שהפאניקה מדברת מגרונו. עוד יומיים הוא יחזור אלי, והכל יחזור להיות כשורה. מה עם כל ההבטחות והתכנונים? הבית שנשכור ונשפץ בביצרון? עצי הלימון והפפאיה שנשתול בגינה? אפילו דיברנו איפה נתחתן. מה, אני לא ממציאה... לא יכול להיות שהוא שיקר לי לאורך כל הדרך, נכון דוליש?
-אוליב
* * * *
רוניתיתת!!!
רק עכשיו קראתי את המייל שלך. חזרתי מוויקאנד בלונדון. וואו, אני נורא שמחה בשבילך! זה רק מוכיח שאת ואקי, אחרי הכל, מתאימים בול. איזה יופי! לדעתי? עלית על פטנט גאוני בלי שהתכוונת אפילו. המניפולציה במלוא הדרה תוקפת ממקום שאיש לא יכול עליו: שכנעת את עצמך שאכן זה מה שאת רוצה, להתגרש מהגבר. עשית את זה כל כך משכנע, שהתרנגול נבעת, טולטל ונעמד דום, מוכן להילחם על קניינו, קוקוריקו!!!! שאפו! את גדולה, בובה! בכל פעם שיימאס לך מהשמאטעס שלו או מהדיבורים שלו על כסף, תאיימי עליו בגירושים, והוא, כמו כלבלב הו-בידי-בם-בם, ירוץ ויזמין לכם מקומות בצימרים מרפדי זיונים!
טוב, אני לגמרי מותשת, מאמי. הטלפון לא מפסיק לצלצל! אני חייבת לתפוס קצת שנת יופי. שלך בחפוזון,
-אוליב
אוליב יקרה,
את חייבת לעזור לי! אולי לא הייתי צריכה להעלות את נושא הגט, אולי זה היה מוקדם מדי. בזמן האחרון אנחנו בהפסקת אש. אין יותר "ישיבות" אל תוך הלילה, אין נסיעות אל מחוץ לעיר. בערבים אנחנו מתכרבלים מול הטלוויזיה, אקי ממשש את פרוותה של סם ומלטף לי את החזה, בתורות. ליומולדת הוא קנה לי טבעת עם יהלום ענקי. אנחנו מזדיינים יום יום, בלילה או בבוקר, ולפעמים גם בלילה וגם בבוקר. אין כמעט זיון אחד רגוע. אין כמעט זיון אחד רך ורומנטי. הכל הפך פראי, אלים כמעט. כל הגוף שלי מלא סימנים כחולים. ולפעמים הוא קורא לי במיטה זונה! היית מאמינה? תרזה אומרת שאני צריכה לשמוח שיש לי בעל חדש במיטה.
לפעמים נדמה לי כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי. לפעמים עולה על פניו ארשת מרוחקת, כאילו הוא טובע בעולמו הפרטי. לפעמים הוא מדבר אלי בחוסר סבלנות, למרות שרוב הזמן הוא מנסה להיות מנומס ולא להשמיע הערות או לבקר. ובכל זאת, לפעמים נדמה לי שעוללתי לו משהו, קיפחתי אותו, שהוא נאלץ לוותר למעני על משהו, שהערבים על הספה הם רק מס שפתיים.לילה הוא אפילו ייבב מתוך שינה.
-רונית
* * * *
רונית!!!
ניסית לברר מה קורה איתו? הבנאדם, לפי מה שאת מספרת, התחרפן לגמרי! איך את לא שואלת אותו מה עובר עליו? אני ממש לא מבינה אותך! אין לך לב? הוא לא בעלך? מה את, מפלצת? ומצד שני, למה את מזדיינת איתו זיונים אלימים יומם ולילה, כשבעצם מה שאת רוצה זה לעשות איתו אהבה? את בכלל רוצה לעשות איתו אהבה? או שאני טועה ביג טיים, וזה בדיוק, אבל בדיוק מה שאת רוצה – שאקי יזיין לך את הצורה.
איפה "הנפש החופשיה", הענוגה והפיוטית שהכרתי? תגידי, רונית, את בכלל מספרת לי את האמת? ואם כן, זה באמת מה שאת רוצה? ככה את רואה את עצמך, בתור הזונה שלו? אבל למה? את אשה חכמה וחזקה. מה, את מפחדת ממנו? את מפחדת ממה שתגלי? תגידי, את בכלל אוהבת אותו? כי זה לא נראה ככה מאיפה שאני עומדת. למה לא שאלת אותו למה הוא בוכה? איך לא שאלת אותו?!
סליחה שאני ברוטאלית, אבל אני חושבת שאנחנו מספיק קרובות בשביל שאוכל להגיד לך את זה. אני מציעה לך לעשות חשבון נפש, שלא לדבר על בדק בית ר-צי-ני!
טוב, בגללך אני מאחרת לפגישה במשרד הפרסום בקשר לקמפיין.
-אוליב
* * * *
אוליב, אוליב,
מה את חושבת, שאין לי לב? שאני בהמה? שאני לא מנסה להגיע אליו, לדובב אותו? אבל אין עם מי, אין עם מי, זו הבעיה. שאלתי, בחיי ששאלתי, אני נשבעת לך, אבל הוא אמר שהכל רק נדמה לי, שאני רגישה מדי ומדמיינת דברים. שבגלל זה כל כך קשה לחיות איתי, כי כל מה שאני יודעת לעשות זה רק לדמיין ולדמיין. וכשהוא אמר את זה הפנים שלו נהיו כל כך קשים ועצבניים, שמיד הצטערתי ששאלתי.
הצעתי שנלך לטיפול זוגי, אז הוא אמר שהוא לא מבין מה הבעיה שלי, כי הוא לא חושב שיש בעיה. עובדה, אחרי הרעיון המפגר שהעליתי, להתגרש, הוא לא יוצא מעורו בשביל להיות הבעל שאני חולמת עליו?
עניתי שאני בעצמי לא יודעת מיהו הבעל שאני חולמת עליו, שמזמן איבדתי את היכולת לחלום. אז הוא שאל אם הוא לא עושה הכל כדי לתת לי להרגיש טוב, רצויה, נחשקת. עניתי שלהרגיש רצויה ונחשקת לא קשור למספר הזיונים והאורגזמות שנספרות מדי לילה במיטה, שזה פונקציה של משהו אחר לגמרי. אז הוא שתק כל הערב. והפעם כבר לא היה זיון בלילה, גם לא בבוקר – אות וסימן שאקי נעלב. וכשאקי נעלב, שעת הזאבים זוחלת למיטה הזוגית ומחלקת אותה לשניים.
תמו ימי השירים והריקודים והזיונים. עכשיו אני לא יודעת אם לשמוח או לבכות. בכל זאת השגנו איזה סטטוס-קו ביחסים, אז עכשיו לחזור אחורנית? לוותר על מה שהיה? ובאמת, מה היה? אני עצמי ממש לא מבינה, אוליב, ממש לא מבינה.
בערבים אני משאירה אותו לבד על הספה ובורחת למעלה, למחשב. לפחות הכתיבה יצאה נשכרת מהיעדר בעלי בין ירכיי. חזרתי גם לטפל בתינוקות הנטושים בבית-החולים, פעמיים בשבוע בערבים, העיקר להימלט מחיק השתיקה הטובה.
ואת עוד שואלת אם אני אוהבת אותו! איזו מין שאלה זו, אוליב? מה את, ילדה? זה מה ששואלים אנשים נשואים? את הורייך שאלת דבר כזה? את חושבת שמישהו מהצדדים מעז להעלות את הנושא? זה משהו שחיים איתו, כמו פטרת רגליים. אוהב/לא אוהב. מה זה משנה? זה יעזור לי נגד כאבי הגב, הוורידים ברגליים, ההתקפים של דסי? אני לא שואלת את עצמי את השאלה הזו יותר. היא חסרת משמעות בדיוק כמו השאלה למה הורים נוטשים את המתוקים הקטנים בבית-החולים. דבר אחד אני יודעת: הוא בעלי ואני אשתו. וזהו זה!
-רונית
המשך מחר
