אור-גזמה לגויים

צוריאל רפאל, שגרירה של ישראל באל סלבדור, הביא רק תהילה למדינה אותה ייצג, בכך שריכך את דימויה הקשה והנוקשה. לעיתים רחוקות מאוד, טורחת העיתונות הצהובה לדווח על מדינה העונה לשם ישראל. ולשם שינוי, העיתונות האיכותית לא דיווחה על ישראלים ההורגים ערבים, סוחרים בנשק או 

 משביתים את המשק. הנה מופיעה מדינה מזרח תיכונית זו כמי שנציגיה הם בשר ודם ובעלי תכונות אנושיות. הנה מצטייר לו משרד החוץ כמי שמגייס לשורותיו גם בעלי פרברסיות. עד עתה ידענו כי רבים מהשגרירים הישראלים הם חיוורים, בינוניים, אפרוריים, ולעיתים קרובות טיפשים ומגוחכים. הנה אנו למדים שיש בהם גם סוטים, כמוני וכמותכם. באירן הוא היה מוצא להורג. גם עם אל סלבדור עשה מיודענו חסד, שכן איש לא שמע על ישות זו קודם לכן ואף לא תיאר לעצמו שמדינה קיקיונית כמו ישראל תשגר נציג למקום על קיומו לא ידע הגלובוס עד כה. 

אבל צוריאל אינו לבד, וכדאי להזכיר מקרה דומה שאירע בלונדון ב-1994, ובו היה מעורב חבר פרלמנט בריטי. שמו היה סטיב מיליגאן, ובשל עברו העיתונאי נזדמן לי אף לפגשו כמה פעמים. לרוע המזל, האפיזודה בה הוא היה מעורב הסתיימה בטרגדיה. מיליגאן, בן ה-48, היה כתב הבי.בי.סי באירופה, קודם שנבחר לפרלמנט ולאחר שנים רבות בעיתונות, הוא החליט לפצוח בקריירה פוליטית. הוא נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית ובתוך שבעה חודשים אף הניח את ידו על ג'וב מיניסטריאלי ראשון כעוזר אישי למי שהיה אז שר הבטחון.

באותו יום קודר בפברואר, לאחר שלא הופיע לכמה פגישות בפרלמנט, הגיע מזכירתו האישית לביתו בשכונת צ'יזיק במערב לונדון ובאמצעות מפתח שהיה ברשותה, היא פתחה את הדלת. על שולחן המטבח היא מצאה את הבוס שוכב עירום כמעט לגמרי. רגליו היו נתונות בתוך גרביוני נשים וביריות, צווארו היה מהודק בחוטי חשמל, וראשו היה מכוסה בשקית אשפה שחורה. בתוך פיו היתה 

צוריאל רפאל שגריר ישראל אל-סלבדור (צילום: איי פי)

 תחובה קליפת תפוז. סטיב מיליגאן היה ללא רוח חיים.