חטא מופלא

במשך שנים עומד תיאטרון מלינקי, שנוסד לפני עשור על ידי קבוצת יוצרים עולים מרוסיה, בצילו של האח הגדול, גשר. בשנים האחרונות זוכה הקבוצה הסימפטית להכרה גוברת בזכות סדרת הפקות פרינג׳ מגרות, בהן "הזקנה ועושה הניסים" ו"הזר‭."‬ "על החטא‭,"‬ ההפקה החדשה של הקבוצה, צריכה להקפיץ אותם לליגת העל של התיאטרון האיכותי בארץ, כי היא פשוט הצגה מעולה.

העיבוד שיצרו איגור ברזין (שגם ביים) ובוריס ינטין ל"החטא ועונשו" מצליח ללכוד את רוחו של הרומן הפסיכולוגי האפל של דוסטויבסקי, אבל גם לתמצת את הסיפור ולתת לו תחושה מודרנית מפתיעה. כבמאי, ברזין מספק כמה פתרונות מסוגננים יפים, שמדגישים את המימד הריטואלי של הסיפור, אך רוב הזמן הוא בוחר בהעמדות מינימליסטיות, שמאפשרות לשחקנים לבנות סיטואציות אינטימיות ובהירות.

דניאל ברוק, ויטאלי ווסקובויניקוב, דימטרי רוס ובמיוחד ואדים חליף, שעושה תפקיד קומי קטן ומקסים של קצין משטרה בחלק הראשון של הערב, משכנעים בתפקידי המשנה. הם מספקים את הרקע לשלושת השחקנים בתפקידים הראשיים, שמגישים ביצועים אנושיים מורכבים.

דורי אנגל, כרסקולניקוב, מתחיל קצת נוקשה, אבל מעביר בצורה מרתקת את תהליך השבירה של הדמות הגאה שלו אחרי ההפסקה. רינת היטלמן, בתפקידה הראשון על במה מקצועית, מגישה ביצוע רגיש ומלא ניואנסים כסוניה, הזונה הקדושה. מעל לכולם בולט דודו ניב, בתפקיד פורפירי פטרוביץ׳, החוקר הממולח, שמושך את רסקולניקוב אליו לאט ובתחכום. הוא מגיש ביצוע רב גוונים ומדויק להפליא, שלוכד את מערכת היחסים המורכבת בין החוקר לקורבנו. הגשת הטקסט שלו היא מלאכת מחשבת משחקית מתוחכמת, שמזכירה ביצוע של שחקן אנגלי מיומן.

זו גולת הכותרת של הפקה מיוחדת, שעל אף אורכה (יותר משלוש שעות) ותנאי הישיבה הקשים שבאולם, מספקת ערב מרתק של תיאטרון משובח. נקודה.