"בואי לאסוף אותי, עם פרחים"
"אני לא יכולה להאשים אף אחד שאינו רוצה להזיז את רכבו, ולוותר על הנס שקרה לו רק רבע שעה לאחר שהחל לחפש חניה. אני גם יכולה להתחבר לקטע של לחיות ללא כלי רכב ולנסוע רק בתחבורה ציבורית, אבל זה רק במידה שאתם מתגוררים בניו יורק". נטע סיון מסרבת להיות נהגת מונית
אני מודה ומתוודה, יש בי אלמנטים שוביניסטיים. אני מצפה מהבחור שלי להיות זה שמתעסק עם האלקטרוניקה, שיהיה אחראי זבל ושיסחוב את השקיות היותר כבדות מהסופר. אני מוכנה להיות היחידה בבית שמסוגלת להכין משהו קצת יותר מורכב מחביתה או פנקייק לארוחה (בתנאי שזה לא יקח יותר משעה), מוכנה להיות ועדת הקישוט של וגם זו שמחליפה את הדבר הכי מעצבן – את הציפה של השמיכה. אני מאמינה באיזושהי חלוקה הגיונית.
גם לגבי רכב אני מאמינה בחלוקה. אני לא מצפה שהבחור תמיד יאסוף אותי, אפילו לא ברוב הפעמים. אבל לפחות שיעשה את זה בפגישה הראשונה והשניה. העניין הוא שהאלמנטים הבסיסיים של החיזור לא תקפים לגבי הבליינד דייט, שלו יש חוקים משלו. לכן אצלי יש חוק בל יעבור ששני הצדדים מגיעים לדייט באופן עצמאי. אם הדייט מוביל לפגישה נוספת, אז כן, אני מצפה מהבחור להיות על תקן האוסף בפגישה הבאה. לגבי השלישית, אם זה מגיע לזה (מאורע נדיר בפני עצמו) אז הכל פתוח.
לאחרונה, נתקלתי בתופעה מעניינת, המתרחשת באיזור שנקרא "תל-אביב, מרכז". אני קוראת לה תופעת ה"תבואי לאסוף אותי". היות וב"תל-אביב, מרכז" אין יותר מדי חניה, אנשים רבים בוחרים באחת משתי האופציות הבאות:
1. להגיע הביתה מוקדם, למצוא חניה (שווה ערך ללזכות בלוטו) ולהשאיר בה את הרכב עד ליום המחרת. כלומר אלה שמסרבים להזיז את רכבם, לצורך העניין נקרא להם "סרבני הזזה".
2. לוותר על רכב ולהעזר בשתי הרגליים הפרטיות, או במוניות ואוטובוסים. לצורך העניין נקרא להם "מחוסרי רכב".
אני לא יכולה להאשים אף אחד שאינו רוצה להזיז את רכבו, ולוותר על הנס שקרה לו רק רבע שעה לאחר שהחל לחפש חניה. אני גם יכולה להתחבר לקטע של לחיות ללא כלי רכב ולנסוע רק בתחבורה ציבורית, אבל זה רק במידה שאתם מתגוררים בניו יורק. באמת שאין לי שום ביקורת, אבל אני מסרבת להיות נהגת מונית. ואני קוראת לזה "תופעה" מפני שנתקלתי בזה פעם אחת יותר מדי.
רוצים דוגמאות? בבקשה:
"מחוסר רכב" מספר 1 : באתר ההיכרויות היה כתוב שהוא גר בתל-אביב, מרכז. ישר חשדתי. הגענו לנושא הזה מהר מאוד ואז הוא אמר לי: "אין לי אוטו, לא צריך בכלל". הוא סיפר שהוא יוצא לבר השכונתי, לבית הקפה השכונתי, לסופר השכונתי, לחוף שליד הבית שלו, לחברים ברדיוס הקרוב. לא יכולתי להתאפק ושאלתי איך הוא יוצא לדייטים עם בחורות שלא גרות ברדיוס הליכה ברגל או רכיבה על אופניים. "מה הבעיה, תבואי לאסוף אותי עם פרחים". הוא נשמע חצי משועשע אבל הוא לא באמת צחק. הוא התכוון שאני אגיע למקום הקדוש הנקרא "תל-אביב, מרכז" וסירב לצאת מרדיוס ה"ברגל" שלו. אני, בתגובה, לא הסכמתי לצאת איתו.
"מחוסר רכב" מספר 2: העבירו לו את הטלפון שלי דרך חבר, של ידיד, של חברה של אחותי. הוא הציע מקום מפגש (מול הבית שלו כמובן), עניתי לו שאין שם חניה. רציתי שיבוא לקראתי ובאופן מאוד לא מפתיע הוא סרב להתגמש. "יש חניון 2 דקות משם" הוא אמר לי. אכן נשמע לי מאוד הגיוני שאני אסע עד אליו וגם אשלם על חניון. וכל זאת כדי שהוד מעלתו יטריח את התחת המלכותי שלו למרחק של 10 מטרים מביתו.
"סרבן הזזה" מספר 1: הכרנו ביומולדת של חבר משותף. לא נדלקתי ישר אבל הוא היה חמוד בעיניי והחבר המשותף שכנע אותי לנסות. השתכנעתי, רק לנסות. לפני הפגישה הראשונה הוא אמר שהזמין לנו מקומות במקום ממש חמוד ושהוא לא מגלה עדיין איפה. אני אוהבת הפתעות, אבל את ההפתעה שעשה לי כשאמר לי להיות אצלו בתשע כי זה דקה ממנו, כבר פחות אהבתי (בלשון המעטה). וכבר ציינתי ש"המקום החמוד" שהוא דיבר עליו היה איזו חומוסייה שאפילו זבובים לא מתעניינים בה?
הפגישה השנייה התקיימה בסופ"ש ככה שהוא היה ג'נטלמן אמיתי והסכים להזיז את האוטו שלו. בפגישה השלישית קבענו לראות אצלו סרט. אחרי סיבובי חנייה במשך 35 דקות הגעתי אליו כולי בעצבים. רק מאמצע הסרט הצלחתי לשכוח שאני בקריזה ואפשרתי לעצמי גם לצחוק. הנסיך לא היה מזיז את הרכב שלו באמצע השבוע וכך יצא שזמן איכות רב היה מתבזבז בתחילת הפגישות שלנו, עד שהיו עוברים לי העצבים.
אם הייתה אהבה גדולה בבסיס, אולי היא הייתה שורדת את סיבובי החניה הידועים לשמצה. אבל לא יכולתי לפתח שום רגש כשמאחורי הגב שלו קראתי לו "פרינסס" וכשבכל מפגש שלנו (באיזור שלו), היה לי חשק עז להוריד לו כמה מכות קראטה (מאולתרות כמובן כי מעולם לא למדתי), על הטרטור שהוא גורם לי.
"סרבן הזזה" מספר 2: חברה הכירה לי אותו. קבענו להיפגש במקום שאני הצעתי, פחות או יותר באמצע הדרך. שעתיים לפני הפגישה הוא התקשר והמציא תירוץ עלוב לכך שאני צריכה להגיע לאיזור שלו. אני מוכנה להתערב שזו הייתה כוונתו מלכתחילה, אבל החלטתי להתעלות מעל לחשד הזה ולתת לו ליהנות מן הספק.
הגעתי בזמן והתקשרתי להודיע לו שהגעתי ושיצא. הבחור אמר שרק עכשיו יצא מהמקלחת והוא כבר יורד. חיכיתי. זיו התקשר ועדכן אותי בדייט הלוהט שהיה לו אתמול וכך עברה כבר רבע שעה, שבתומה קיבלתי מהבחור הודעה שהוא כבר יורד. גם אין לו אוטו וגם כוסית? חיממתי מנוע והזזתי גלגלים. תוך כדי נסיעה (ושניה אחרי שתפסו את החניה המושלמת שבדיוק פיניתי) ראיתי אותו מגיע לכיוון. דווקא נראה לא רע (טוב נו, הבנאדם התיפייף במשך לא פחות מעשרים דקות). אילולא היו תופסים לי את החניה, אולי הייתי נותנת עוד צ'אנס.
יש אוטו, אין אוטו, זה לא באמת משנה. מה שחשוב זה שהבחור למד שיעור או שניים בחיזור. שישקיע קצת, שיראה טיפת ספונטניות. אני לא מצפה שייקח אותי על ההתחלה לפיקניק בחוף הבונים (למרות שזה יהיה נחמד), או חלילה ארוחת בוקר בזיכרון, אבל שיתאמץ להזיז את עצמו לפחות עד אמצע הדרך. מצידי שיבוא על קורקינט.
אני בגישה של לצמצם את רשימת המכולת שלי, להתייחס לדברים העיקריים ולשים שטויות כגון "מחוסר רכב" או "סרבן הזזה", בצד. אבל טרם נתקלתי באחד כזה שלא יגרום לי להרגיש שאני בעצם בקשר עם בחורה ולא גבר. אני אתן לזה עוד כמה ניסיונות אבל אם המצב ימשיך כך, אני ארשה לעצמי להחזיר את דרישת ה"בעל רכב שגם טורח להזיז אותו", לרשימה שלי.
