שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הכריש הרגיש

    ג'יימס וודס לא נחמד. למעשה, לדבריו, הוא סובל מהתפרצויות זעם אחת ל־16 דקות בערך. אבל מות אחיו שינה אצלו משהו. בשביל זה הוא עבר מהקולנוע לטלוויזיה, ומנסה לאתגר את אמריקה בדרמה המשפטית "שארק" ובדילמות המוסריות שהיא מציגה. חוץ מזה, תכלס, איזו דמות מתאימה לו יותר מאשר עורך דין צמא דם?

    'שארק' הצילה את החיים שלי", אומר ג'יימס וודס (59), שאחרי קריירה קולנועית מרהיבה עבר השנה לשחק בסדרת הדרמה המשפטית, על עורך דין פלילי מרושע וממולח, שמחליט לשנות את חייו ועובר לעמוד בראש התביעה הציבורית. כלומר, להגן על הציבור במקום על הפושעים. השחקן הוותיק, שכיכב בסרטים כמו "וידאודרום", "היו זמנים באמריקה" ו"חמש ילדות יפות", מגיע למסיבת העיתונאים היישר מסט הצילומים. הוא לבוש בחליפה שנלקחה ממלתחתו של עורך הדין סבסטיאן סטארק, את דמותו הוא מגלם בסדרה, ופניו מכוסות באיפור כבד, שמסתיר היטב את החטטים. "אני נראה כמו דראג קווין", הוא מתבדח, ומאשים את המאפרת.


    "שארק" הצילה את חייו. ג'יימס וודס

     

    וודס החליט על המעבר לטלוויזיה שבועות ספורים לפני שנפטר אחיו, מייקל. צילומי הפרק הראשון הופסקו כעבור יומיים בשל מותו של האח, אבל זה לא מנע מוודס לשוב לאולפנים שבועיים אחר כך, היישר מבית האבלים. לדבריו, הסיבה היחידה שהתייצב לצילומים כל כך מהר היתה, שאנשי הצוות שנשכרו כדי לעבוד בתוכנית לא יאבדו את פרנסתם. "אחי היה איש עבודה, כמוני", הוא מסביר בסגנון הדיבור המהיר המאפיין אותו, במסיבת עיתונאים לפני כמה שבועות בלוס אנג'לס. "כלומר, אני אולי עובד בתעשייה מאוד נוצצת, אבל עדיין עובד ב'מכרות המלח', כמו שאומרים. זה מכרה מלח מאוד זוהר, אבל אלה בכל זאת שעות עבודה מאוד ארוכות. אחי היה איש משפחה שעבד קשה מאוד, והוא הבין כמה זה חשוב לדאוג למשפחה שלך. היו בצוות אנשים שלא היו מכוסים על ידי הביטוח למקרה שמשהו ישתבש, אז חזרתי כדי לוודא שהם שומרים על מקום העבודה שלהם. זה היה מאוד קשה, אבל בו זמנית גם סוג של ברכה סמויה, כי הצוות ויתר השחקנים היו כל כך מתוקים ונדיבים כלפיי. זה היה קשה בעיקר עבור אמא שלי, כי נטשתי אותה שם לבד, אבל שמרנו על קשר, דיברנו חמש פעמים ביום וחזרתי לחופשת חג המולד, ועכשיו מצבה משתפר. 'שארק' היה מה שהציל את חיי", הוא חוזר על המנטרה. "בכנות, זה הציל את חיי".

     

    הסדרה אולי הצילה את חייו של מי שאומר שבעקבות מות אחיו איבד כל טעם לחיים, אבל החזרה המהירה לסט הצילומים שלחה אותו גם לאשפוז קצר, בשל לחץ דם גבוה. כשחזר לעבודה, נשא וודס נאום קטן ומרגש לחבריו על סט הצילומים. "יש שתי דרכים לחיות את חייך", הוא מנסה לשחזר את רוח הדברים. "אפשר לחיות אותם כאדם הגון, באמת לדאוג לאחרים ושהאינטרסים של אחרים יהיו בראש מעייניך, או שאתה יכול להיות נרקיסיסט וטיפש, כמו, נניח, פריס הילטון. לא, אני צוחק. פריס הילטון, אני בטוח, היא בנאדם נפלא. אבל אני למדתי כמה שיעורים מהדבר הזה, והחשוב שבהם הוא שיש בעיות כל כך הרבה יותר גדולות ממה שאנשים חושבים שיש להם. החיים ברורים יותר כשניצבים בפני סיטואציות מסוימות, כשניצבים בפני טרגדיות".

     

    כחובב פוקר ידוע (הפעם האחרונה שבה ראה את אחיו בחיים היתה באליפות פוקר של סלבריטאים), הוא משתמש בדימויים מעולם המשחקים כדי להבהיר את הנקודה אליה הוא חותר. "החיים נעשים ברורים ברגע שמבינים שהקלפים שמחולקים לנו יכולים להיות הרבה יותר גרועים ממה שאפשר בכלל לדמיין", הוא אומר. "ועכשיו, כשאני שומע אנשים מתלוננים, זה כמו רעש סטטי בטלוויזיה. אני אומר 'אתם עדיין מתלוננים? מצטער, הפסקתי להקשיב'. כלומר, אם אתם בצד הזה של האדמה, ולא מתחתיה, הכלל הוא שפשוט תסתמו. תשימו חיוך על הפרצוף ותתחילו לחיות. חוץ ממני", הוא מתעשת וחוזר להתבדח. "לי מותר להתלונן על כל דבר".

     

    "שארק" נחשבת לדרמה המצליחה ביותר שעלתה השנה בטלוויזיה האמריקאית. וודס מתגאה במיוחד ב־15 מיליון הצופים שמכוונים אליה את המקלטים מדי שבוע. מדובר בסדרה מז'אנר שבארצות הברית אופנתי לקרוא לו "פרוצדורלי". כלומר, דרמה מהסוג הישן, שבה מדי שבוע נפתרת תעלומת פשע והסדר שב אל כנו. "אני אחד מאותם אנשים מעטים שהיתה להם קריירה נפלאה, ואחת הסיבות שהיתה לי קריירה נפלאה היא שאני לא ממעיט בערך הטיפשות של הציבור האמריקאי", מנסה וודס להסביר את סוד הצלחתה של הסדרה, "אבל אני למעשה מדמיין שהם אנשים אינטליגנטים ואכפתיים, לפחות תת התרבות שרוצה לצפות בדברים שאני עושה ובדברים שאני אוהב. הם חכמים, והם רוצים להיות חלק מזה. וראו זה פלא, אנחנו מגישים להם תוכנית מאוד אינטליגנטית, עם נושאים מוסריים מאוד מורכבים, וזה בכל זאת עובד".

     

    וודס מאוד מתלהב מהדילמות המוסריות שהסדרה מציבה בפני הצופים. במהלך מסיבת העיתונאים הוא נזקק ללא פחות מאפלטון וסוקרטס כדי להדגים דילמות שעולות בה. כך, למשל, באחד הפרקים שטרם שודרו, מצליח עורך הדין סטארק להביא להרשעתו של אדם בפשע שלא ביצע, רק בגלל שהוא יודע שאותו אדם חמק מעונש על פשעים רבים אחרים שלהם כן היה אחראי.

     

    אתה חושב שהיכולת של הטלוויזיה כיום לספק דילמות מוסריות היא אחת הסיבות שהטלוויזיה הולכת ותופסת את מקומו של הקולנוע?

     

    "בלי ספק. כלומר, בכנות, אין לי שום סיבה לעשות תוכנית טלוויזיה. אתם חושבים שאני רוצה לעבוד 80 שעות בשבוע? לא רציתי לעשות את אותה דמות כל שבוע, כי חששתי שהיא תהפוך לחסרת טעם. אבל התברר שזו דמות מורכבת שמתפתחת. אני הרי לא צריך את הכסף. בואו נהיה כנים: קודם כל, אני אדם חומרני, שנית, כבר הרווחתי המון כסף. אבל קראתי את זה, וזה היה בתקופה של 'הר ברוקבק' ושל כל הסרטים האלה שהיו מועמדים לאוסקר. ואלה סרטים חביבים, אבל חשבתי, תראו את כל הסרטים האלה, הם כל כך קטנים, מטפלים בסיפורים כל כך מקומיים וצרים. וזה בסדר, גם אני אוהב לעשות סרטים כאלה, סרטים עצמאיים. עשיתי סרטים כאלה. אבל אתה חוצה יבשות כדי לעשות אותם, ולא מכניס שום כסף. כלומר, חוץ מאותם ארבעה חמישה שמועמדים לאוסקר בכל שנה, אף אחד לא רואה את 500 הסרטים האחרים שאתה קורע את התחת כדי לעשות.

     

    "היום כשהולכים לקולנוע, אז מה חדש? יש 'הענק הירוק 7'? אוי, אבל לא ראיתי את 'הענק הירוק 2' ו־4. זה כבר לא אותו דבר. כבר לא עושים סרטים כמו בשנות השבעים, בתקופה של פרנסיס קופולה ומרטין סקורסזה. ואז פתאום קראתי את התסריט של 'שארק' ואמרתי לעצמי 'וואו, זה כמו לעשות סרט ממש טוב כל שמונה ימים'. אז תעשו בעצמכם את החשבון".

     

    מלבד המקרים המשפטיים שמסבכים את חייו של עורך הדין סטארק בסדרה, היא מצטיינת בטיפול ביחסים בין עורך הדין הממולח לבתו בת העשרה, שבוחרת להישאר עימו בעוד שאמה, אשתו לשעבר, עוברת לעיר אחרת.

     וודס עצמו יוצא עם השחקנית בת ה־20 אשלי מדיסון, שלא כל כך רחוקה למעשה מלהיות בתו בת העשרה. היא בתו של חברו למשחק הגולף, והם הכירו לראשונה כשהיתה בת חמש. מאז הוא הספיק לסדר לה תפקיד כחברתו הפרחה בסדרה "הפמליה". אבל הוא, אשמאי זקן ככל שיהיה, רואה ביחסי האב והבת בסדרה את אחד החלקים החזקים ביותר שלה, ולדבריו הוא לא לבד. "מה שמדהים אותי זה שיותר גברים שפונים אליי ברחוב מדברים איתי על יחסי האב והבת בסדרה, מאשר נשים", הוא אומר. "אז או שכל המדינה הופכת להומואית, או שגברים סוף סוף מתחילים להבין מה הם אמורים לעשות במשפחה. אנחנו סוף סוף מתחילים להיות מין יותר מפותח".

     

    עד כמה דומה לך הדמות שאתה מגלם בסדרה "שארק"?

     

    "ובכן, אנשים מפחדים שאני אנשוך אותם, כי אני יכול להיות מריר מדי פעם. כלומר, פעם ב־16 שנים, או דקות. בעצם, דקות. סתם. אבל יש בי הרבה משארק, כי הם באמת כותבים את זה בשבילי. אני חושב שזה מה שעובד בקריירה. שחקנים נמצאים במלחמה מתמדת עם עצמם. הם תמיד רוצים להיות מה שהם לא. זה כמו שג'ים קארי תמיד רוצה לעשות דרמה. סתום את הפה, פשוט תעשה קומדיות, תקבל 100 מיליון דולר ותירגע. גם אני רוצה לעשות קומדיות, ואני אפילו די טוב בזה, אבל רוב האנשים רוצים לראות אותי עושה דמות כמו ב'שארק', אוקיי? וזו הגרסה הכי טובה של הדמות הזו, ואני לא יכול לדמיין דמות שאנשים שאוהבים אותי ירצו לראות יותר מהדמות הזאת.

     

    "אני לא מניח שכולם אוהבים אותי. אני לא בהכרח השחקן האהוב על כולם. כל אחד מעדיף מישהו אחר, אם זה את טום קרוז או את אלן דג'נרס.

    אבל אלה שאוהבים את ג'יימס וודס, זה מה שהם רוצים לראות, וזו הגרסה הכי טובה של זה. ואם שחקנים יתנו מדי פעם לקהל את מה שהוא רוצה, הם יידהמו ממה שזה יעשה להם. שאלו אותי פעם 'למה לדעתך ג'וליה רוברטס היא כזו כוכבת גדולה?'. אמרתי שזה בגלל שהיא יפה, והיא מחייכת. הנה טיפ: למה שאם את אשה יפה, לא תחייכי מדי פעם? זה אולי פשטני, אבל זה גרם לה להרוויח 100 מיליון דולר מזוינים. פשטני זה טוב, מדי פעם". 

     

     

    • כל מה שצריך לדעת על בית הספר למשחק ע"ש לי שטרסברג בניו יורק תוכלו למצוא בגיליון "פנאי פלוס " החדש. אגם רודברג, לעיונך

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים