אני לא כלבה
מכריזה קליסטה פלוקהרט בפרק הראשון של "אחים ואחיות". מילא זה, אבל סמדר שילוני סבורה שהיא גם לא שחקנית מי יודע מה
אחים היא סבוניה משודרגת ומעודנת להפליא, שלא תתביישו להודות שאתם צופים בה, אבל בשורה התחתונה היא מטפלת בצורה די משעממת בחשודים הרגילים. ילד עם בעיות סמים, מעילה בעסק המשפחתי, בגידות, הומו, בלה
האכזבה הגדולה, כמו שאני רואה את זה, היא קליסטה פלוקהארט הנרגנת ופשוקת השפתיים הנצחית. אם הייתי יכולה לערוך החוצה את כל הקטעים שקליסטה מופיעה בהם, נשבעת שהייתי עושה את זה. אלא שסביר להניח שחלק משפתיי ה"בלאק הול סאן" שלה עדיין ישאר מרוח על הפריים, אז חבל על המאמץ. "אני לא כלבה", אלה המילים הראשונות שלה, איתן היא מספתחת את הפרק הראשון בסדרה. ובכן, את אולי לא כלבה, אבל את גם לא שחקנית מי יודע מה. וכשאת לא זה ולא זה, מה שיש לך להציע לתעשיית הטלוויזיה האמריקנית די מוגבל.
אבל ממוצע זה טוב, ככה לימדה את התעשייה האמריקנית ההצלחה המפתיעה של "האנטומיה של גריי", והכשלון המפתיע לא פחות של "סטודיו 60". "אחים ואחיות" היא סדרה צפויה מידי, אמריקנית מידי, הפי-אנדית מידי, מתאמצת מידי. היא מחליפה את "האנטומיה של גריי" במשבצת של יום א', אז אפשר להניח שב-ABC עשו הכל כדי להחליף את השטיח מתחת לרגליים של הצופים שלהם, בלי שהם ירגישו. זה כנראה עבד: הרייטינג של הסבוניה (השנונה לפרקים, המשוחקת היטב לפרקים, אבל עדיין סבוניה) רשם הישגים סבירים, בעיקר מאז שהוצנח אליה בפרקים מתקדמים יותר רוב לאו, (שמנהל רומן עם קליסטה, והפעם יש להניח לא ימהר לחתוך לטובת המסך הגדול). גם השיבוץ אחרי "עקרות בית נואשות" לא הזיק.
זה נכון שהציפייה מסדרות טלוויזיה להמציא את עצמן מחדש בכל פעם הפכה למוגזמת בתקופה האחרונה. אבל אם אתה לא מחדש, אתה לפחות חייב לעניין. "אחים ואחיות" לא עושה כלום מהראשון ולא מספיק מהשני. דייט ראשון הולך, גם שני יחזיק, אחריו – לא בטוח שתמשיכו לקבוע פגישה עם הטלוויזיה שלכם.
"אחים ואחיות", XtraHot, ימי חמישי ב-22:00
