שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שיעור 27: מרקסיזם למתחילים
    על-פי קרל מרקס הכסף קיבל תפקיד משמעותי בחיינו עד-כדי-כך שהוא אינו מייצג עוד את עבודת הפועל - אלא משמש כמדד של ערך האדם. בשיטה הזו עניים נפגעים בשל ירידת 'ערכם' האנושי, אבל גם בעלי ההון חשים אי נחת: למה להם לטרוח כדי להמשיך ולהרוויח? שיר חבר מציג את יסודות החשיבה המרקסיסטית

    בימינו, התורה המרקסיסטית שהגה קרל מרקס במחצית המאה ה-19, היתה נחשבת לתיאוריה לא מקובלת. שכן כיום סדרת הפיתרונות שהציע לבעיות החברתיות כולן, היתה נתקלת בנוהג להתמודד עימן באופן ממוקד ולפי תחומי ידע ספציפיים, סוציולוגיה בנפרד מכלכלה וכו'. מרקס פעל בתקופה בה שררה אכזבה משלוש מהפכות שהיו אמורות להבטיח פיתרון לסבל האנושי: המהפכה הפוליטית - בעקבותיה הוקמו המשטרים הפרלמנטרים שהמירו את המלוכה והיו אמורים להבטיח חופש מדיכוי; המהפכה הכלכלית - התיעוש, המסחור, ופיתוח אמצעי ההובלה שהיו אמורים להביא לניצחון האנושות על המחסור; והמהפכה הפילוסופית של פרידריך הגל - שהציע התמודדות עם הניכור האנושי וסבר כי כוחה של הרוח גדול מן האילוצים החומריים.

     

    מרקס קבע כי שלוש המהפכות לא מימשו את המצופה מהן, וזאת משום שעדיין לא התרחשה המהפכה הרביעית, היא המהפכה החברתית, שתביא למצב בו האדם יזכה לחיי עבודה מתגמלים ולא מנוכרים. הוא תמך במהפכות הקודמות ולא התנגד לדמוקרטיזציה ולתיעוש, אך טען כי לא מומשו עד תום. יתר על כן, הוא אימץ רבות מהנחות הכלכלה הקלאסית והעבודה עבורו היא יסוד כל ערך: מה שנותן לכיסא את ערכו הוא המאמץ שהשקיעו בהתקנתו כורת העצים והנגר לאורך הדרך - מהיער ועד למוצר המוגמר. 

     

    המנגנון הכלכלי על-פי מרקס

    הפועל מוכר את כוח העבודה שלו בתמורה לכסף ובאמצעות כוח העבודה שלו מייצר סחורות. בכסף שהוא מקבל תמורתו יכול הפועל לקנות סחורות המיועדות לכך שיקיים את צרכיו הביולוגיים וצרכים רוחניים נוספים. התהליך בו מעורב הפועל מתואר בשרשרת C-M-C (commodity-money-commodity, סחורה-כסף-סחורה): הפועל מתחיל עם סחורה (כוח עבודתו), מייצר סחורה תמורת כסף וקונה בכסף סחורה (מזון, מגורים וכו', המתורגמים לכוח עבודה נוסף).

     

    בעל ההון לעומתו מתחיל עם כסף, קונה בו מכונות ושוכר פועלים בכדי לייצר את הסחורות שימכור, כלומר שרשרת M-C-C-M. לכאורה, גם זהו מעגל סגור שאין בו מקום לרווח, משום שהכסף מומר בעבודת הפועלים, שבתורה מומרת ישירות בכסף. אך אם רק העבודה יכולה להניב ערך ואת הערך הזה קונה בעל ההון בכסף, מנין מגיעים רווחיו? תשובתו של מרקס היא שהדרך היחידה שבה בעל ההון יכול להרוויח היא אם ישלם לפועלים פחות מהשכר המגיע להם. כך, למשל, הפועל מייצר מוצר ששוויו בשוק החופשי 120 שקל, אבל מקבל תמורתו רק 100 שקל. זוהי, על-פי מרקס, מהות הניצול.

     

    כיוון שבעלי ההון מעונינים במירב הרווח האפשרי הם מפחיתים את שכר הפועלים, אלא שאז ברשות האחרונים פחות כסף כדי לקנות מוצרים - ונוצר עודף מהם. כשיש עודף מוצרים מחירם יורד ואיתו גם רווחי בעלי ההון, וכשהרווחים יורדים שוב קטן שכר העובדים שעלות הסחורות אותם הם צורכים יורדת. אלא שבנקודה מסוימת שיעור הרווח נמוך עד-כדי-כך שלא כדאי עוד לבעל ההון לקיים את הייצור, ועדיף לו לשמור את כספו. כך נוצרים משברים כלכליים בהם יש כסף בידי בעלי

    ההון, אך מנגד הפועלים מובטלים וחסרי אמצעי קיום. המשבר הכלכלי מסתיים כאשר נגרם די נזק למערכת הייצור ושוב משתלם להרחיבה. מרקס שיער שייתכן משבר כה משמעותי שהקפיטליזם לא יוכל להתאושש ממנו, והוא שיגרום להתמוטטות המערכת כולה.

     

    במקביל לתהליך ירידת הרווחיות, השיפורים הטכנולוגיים מביאים לעליית יכולת הייצור האפשרית בשעת עבודה בודדת. מרקס הבחין שעם הצטברות הערך בעולם, אין הפועל זוכה לחלקו בעליית הערך משום שבעל ההון צובר עוד ועוד ממון והוא נותר במקומו. זהו מצב של חוסר צדק משווע, בו הפועל מייצר יותר ערך אך מצבו אינו משתנה בעוד שבעלי ההון, שאינם משקיעים עבודה, גורפים רווחים והולכים ומתעשרים על בסיס הונם.

     

    אם זה המצב איך ייתכן שהעובדים, הרבים מבעלי ההון, אינם מורדים ומשנים את החוקים? תשובתו של מרקס היא שאת המערכת הכלכלית עוטפת מערכת חברתית, דתית ופוליטית שלא מאפשרת מרי שכזה - "בניין העל" המאפשר את הישרדותה של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית: הדת המלמדת להתספק במועט ומבטיחה חיים טובים בעולם הבא; המערכת המשפטית והשיטור השומרים על קניינם של בעלי ההון; המערכת הפוליטית הבנויה כך שהשפעתם של בעלי ההון רבה והכוח הנתון בידיהם מאפשר פיזור הפגנות שאינן לטעמם, חקיקה נגד עובדים ועוד; המערכת התרבותית המגבה גם היא את בעל ההון שכן הוא המוצלח, המוכשר והנדיב, ואילו הפועל נמחק מהתודעה כבעל זכות עמידה שווה.  

     

    התפיסה הפילוסופית של מרקס

    תפישתו ההיסטורית של מרקס גורסת כי את המציאות יש לנתח כתהליך, כתנועה, ולא כמצב סטטי. על-פיו לאף אירוע אין התחלה וסוף, אלא הוא חלק מהתהוות שיש לתאר במסגרת התהליך כולו. מרקס אימץ את הדיאלקטיקה ההגליאנית, ניתוח היסטורי המתבסס על מאבק בין שני כוחות (תזה ואנטיתזה שקמה כדי לסתור אותה), שמצמיח סינתזה אשר מולה קם כוח סותר וכך הלאה לאורך התפתחות ההיסטוריה.

     

    על-פי מרקס, ההיסטוריה של הכלכלה נעה בשרשרת של מאבקים כאלו למין העת העתיקה, בה שררה כלכלת עבדות, שהוחלפה במשטר הפיאודלי ולאחריו בקפיטליזם. תהליך היסטורי זה צמח ממאבק מעמדות, שהוליד שינויים פוליטיים וקידם את האנושות שלב אחר שלב. עדיף להיות צמית מעבד, עדיף להיות פועל מצמית, אך עדיף להיות אדם משוחרר מפועל. המהפכה הבאה, הוא האמין, צריכה להוביל לכך.

     

    מרקס ראה סביבו קבוצות שונות של אנשים המאורגנות לפי דתם, סביבת מגוריהם הגיאוגרפית ועוד, אך עבורו הגורם החשוב ביותר בהגדרת הקבוצות הללו הוא מקומן בשרשרת הכלכלית. לפי עיקרון זה הוא משרטט את המעמדות השונים ומתאר כיצד כל מעמד, אפילו בעלי ההון, נוצר כגורם שלילי (אנטיתזה) המדוכא בידי השיטה. במידה והוא מצליח לפתח תודעה מעמדית ולפעול באופן מאורגן, הוא משנה את השיטה לטובתו והופך למעמד שליט, שכנגדו שוב קם מעמד חדש. כך יצרה השיטה הפיאודלית את הבורגנות, שהפילה אותה והקימה את הקפיטליזם. אלא שלאחר המהפכה האחרונה, היא מהפכת הפועלים, לא תהיינה נוספות משום שהפועלים הם רוב האוכלוסיה. האם בכך תסתיים ההיסטוריה? הדבר, כמובן, אינו תואם את התפיסה המרקסיסטית הרואה בהיסטוריה תהליך בלתי פוסק. 

     

    האדם שונה מבעלי החיים ביכולתו ליצור שלא על-פי אינסטינקטים בלבד, ויכולת זו היא שמהווה את יסוד התודעה האנושית. טבע האדם אינו קבוע, המערכת התרבותית והחומרית שבה הוא חי משפיעה על תפיסת עולמו ועל חייו. "ההוויה מעצבת את ההכרה", הוא המשפט המרקסיסטי המסכם את הטענה הזו ובמובן זה הוא טוען כנגד הגל. המציאות החומרית מעצבת את ההכרה ולכן הרוח אינה גורם בעל כוח המנותק מהחומר אלא מעוצבת על-ידו. הדגש המרקסיסטי על החומר, בשילוב עם התפיסה ההיסטורית שלו, היא המערכת הפילוסופית המכונה דיאלקטיקה מטריאליסטית.  

     

    ביקורת הכלכלה הקלאסית והמהפכה העתידית 

    מרקס ביקר את הכלכלה הקלאסית, וגרס כי היא אינה מצליחה להסביר מדוע בעל ההון צובר רווחים ולהצדיק את הצבירה הזו; מתעלמת מאי-השוויון בנקודת הפתיחה של אנשים, בניגוד לתיאוריית ההתקשרות החוזית בין עובד למעסיק היוצאת מנקודת הנחה שהם שווי כוח; איננה מצליחה להסביר מדוע נוצרים משברים כלכליים ואיך ניתן לפתור אותם; והופכת את המדינה לגוף המשמר את הכוח הקיים ולא לגורם אובייקטיבי.

     

    הכסף, לפי מרקס, קיבל תפקיד משמעותי עד-כדי-כך בחיינו שמקומו בתרבות אינו עוד ייצוג של עבודת הפועל, אלא מדד של ערך האדם. כלומר, הגענו למצב של מסחור האדם והתבוננות בו כאילו היה מוצר בעל ערך כלכלי. בשיטה הזו עניים נפגעים בשל ירידת ערכם כבני אדם, אבל גם בעלי ההון הגדולים חשים אי נחת: את הכסף לקיומם כבר יש להם, אז למה להם לטרוח להמשיך ולהרוויח עוד? למה לפטר אנשים? למה להמשיך לצבור? בשיטה הזו נוצרים גם עיוותים כלכליים:

    ההון מצטבר בידיים מועטות שלא יכולות לבזבז את כולו בזמן שלעובדים יש פחות כסף. כך מתנהל סחרור של ירידת מחירים ומשבר כלכלי אבסורדי. 

     

    מרקס טען שהמשברים הולכים ומחריפים, המעמד הבינוני מצטמק ובו בזמן מעמד העובדים מתחזק וצובר תודעה מעמדית, המאפשרת פעילות מאורגנת נגד המשטר הכלכלי. הכלכלה הבינלאומית, הגלובלית (כן, הגלובליזציה אינה תופעה חדשה וגם מרקס התייחס אליה) מטשטשת את כוחה של הלאומיות וכך, ההתארגנות כנגד השיטה תוביל למהפכות שיפילו את המשטרים הקיימים, יבטלו את הגבולות הלאומיים ויקימו משטר בינלאומי חלופי. כמובן שהמהפכה גם עלולה להיכשל, ולהשאיר את המצב הקפיטליסטי על כנו עוד שנים רבות.

     

    מרקס היה זהיר בתחזיותיו, וטען כי מתוך הקפיטליזם אי אפשר לנבא כיצד ייראה העתיד הלא-קפיטליסטי. הוא צפה כי יהיה צורך בדיקטטורה של הפרולטריון, כלומר משטר לא דמוקרטי במשך דור שיאפשר השתלטות על אמצעי הייצור, הסדרה של חיי רווחה וחינוך סוציאליסטי. רק אחרי "דור המדבר", שעדיין חונך על ברכי הקפיטליזם, ניתן יהיה לעבור לדמוקרטיה מלאה במדינה אחת כלל עולמית. בחברת העתיד לא יהיה קניין פרטי על אמצעי הייצור, הוא האמין, ואמצעי הייצור חייבים יהיו להיות בידיים ציבוריות. השכר יינתן תמורת עבודה נטו, ללא גורם הרווח על עבודתם של אחרים. כך למשל האפשרות להוריש הון לצאצאים, דבר היוצר אי-שוויון, תבוטל. חברת העתיד תדאג שצורכי האדם הבסיסיים, בריאות, חינוך ורווחה, יסופקו במלואם.  

     

    מדוע אנשים עדיין פועלים נגד האינטרס המעמדי?

    זוהי נקודה קשה לתיאוריה המרקסיסטית. אחת התשובות שחוקרים מודרנים מעלים היא שהלאומיות לא פגה ומשחקת תפקיד מרכזי בפירוד מעמד העובדים, בעוד שבעלי ההון מצליחים ליצור בריתות על-לאומיות בעת הצורך. גם בימינו האדם מעדיף זהויות לא מטריאליות (למשל הזהות היהודית על-פני המעמדית), וזאת אולי בגלל הערך המידי שניתן להפיק ממנה (גאווה לאומית, תחושת ניצחון ועוד). לפעמים בני האדם מעדיפים את תחושת הניצחון הגדול, גם אם הוא אשליה ברובו, על פני ניצחון אמיתי אך קטן יותר.

     

    שיר חבר, בעל תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע, משמש ככלכלן ב"מרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית" 


     

    רוצים להעמיק בנושא השיעור? להלן רשימה ביבליוגרפית:

     

     

     

    • המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור שבועי מגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה. 

     


    פורסם לראשונה 22/04/2007 00:44

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים