למה אנחנו צוחקים כשמדגדגים אותנו?
למה קשה לנו לדגדג את עצמנו, ומדוע איננו שולטים בצחוק כשנוגעים לנו בבית השחי ובכפות הרגליים? רציתם לדעת הכל על דגדוג - הדוקטור לא ישאיר אתכם תוהים
תודו שכבר מקריאת הכותרת עלה חיוך על שפתותיכם. כן, מספיק להיזכר בפעולת הדגדוג כדי שנרגיש משהו טוב. אז איך זה שליטוף קל בכפות הרגליים או בבית השחי גורם לנו לפרוץ בצחוק היסטרי ולמה קשה לנו לדגדג את עצמנו? רציתם לדעת, והנה הפרטים.
למי שלא שם לב, קיימים שני סוגי דגדוג, אותם תיארו פסיכולוגים כבר בשנת 1897. האחד הוא התחושה במגע קל מעל העור. סוג זה של דגדוג נקרא קניסמזיס, והוא לרוב אינו גורם להתפרצות צחוק, אלא רק בתחושת גירוי קלה.
הסוג השני כבר מצחיק יותר. זהו דגדוג עמוק, המופיע כשמועבר לחץ על איזורים בעור שגורמים לצחוק המתגלגל ההוא. דגדוג זה נקרא גרגלזיס והוא אופייני לבני אדם וליונקים עילאיים. אז מה בדיוק קורה בגוף בזמן הדגדוג?
הדגדוג שאופייני למקומות מסויימים כמו כפות הרגליים, בית השחי, הצוואר ומגע בבטן, גורם להעברת אותות חשמליים דרך סיבי עצב תחושתיים לכאב ולמגע. התחושות הללו עוברות אל קליפת המוח, המעבירה פקודה אל הסרעפת והשרירים בין הצלעות להתחיל לפעול וליצור את הצחוק.
למה, אתם שואלים? החוקרים סבורים שהצחוק בזמן דגדוג הוא תגובת בהלה של המוח, מעין שייר אבולוציוני לאיום. דוגמא טובה לכך ניתן לראות אצל הקופים, שבתגובה לאיום מפיקים קולות הדומים לצחוק.
אם כן, מדוע איננו מצליחים לדגדג את עצמנו? הסתבר שכדי לצחוק מדגדוג דרוש אלמנט של הפתעה. כשאנו מדגדגים את עצמנו קיימת תודעה מלאה לפעולה, ותנאי ההפתעה לא מתקיים.
מחקרים אחרונים שעשו שימוש בסריקות מוחיות באמצעות מכשיר ה-MRI גילו שאצל נחקרים שדגדגו את עצמם עברה התמסורת החשמלית דרך המוחון (צרבלום) שאחראי על תחושת מיקום. אבל כאן הסיפור לא נגמר.
המוחון שקיבל את המידע על כך שבכוונתנו לדגדג את עצמנו, העביר אל קליפת המוח את המידע על הדגדוג שבפתח. כך בוטל אלמנט ההפתעה ולא נוצרה תגובת בהלה הנחוצה לצורך הפקת הצחוק מהדגדוג. חרף האמור כאן, ישנם אנשים שעדיין מתמוגגים וצוחקים בשעה שהם מדגדגים את עצמם.
- יש לכם עוד שאלות על תופעות מרתקות בגוף האדם? כתבו לנו,
והדוקטור ישיב על השאלות השכיחות במדורים הבאים
מומלצים
