ביקורת: משחק הטניס Virtua Tennis 3 ל-PSP

נתחיל במה שחשוב: Virtua Tennis 3 הוא לא משחק רע בכלל. למעשה, אני חושד שחובבי הטניס יתאהבו בו מיד, ויעדיפו לקחת אותו לאי בודד מאשר, נניח, את מריה שרפובה. הבעיה היא שאנשים שלא ממש משתגעים על ענף הספורט הזה ישתעממו מהמשחק די מהר. הוא נחמד, כיפי ונוח - אבל מתחיל לחזור על עצמו במהרה.

עוד ב-vgames: רוצים לשחק טניס וירטואלי כאן ועכשיו?

לסגה, מפיצת המשחק, יש תחביב מוזר: לקרוא למשחקים שלהם Virtua משהו. למה Virtua? לאן נעלם ה-L שישלים את המילה? האם מדובר בעוד מקרה קלאסי של עילגות יפנית? או שמא יש כאן קונספירציה רחבה יותר, הכוללת השמטה של האות L מסיבות תיאולוגיות? רק האל יודע.

כמה עובדות חשובות:

1. לטניס יש את שיטת הניקוד המשונה ביותר ביקום, ודרוש לפחות גאון מתמטי בשביל להבין אותה.

2. טניס הוא הספורט בו משתתפות הבחורות היפות ביותר. מסקנה: בטכניון יש יותר כוסיות?

3. ב-Virtua Tennis 3 תוכלו לבחור אחד מ-20 שחקני טניס קיימים, כגון ג'יימס בלייק ומרטינה היגינס, ואפילו ליצור שחקן חדש משלכם. זה אומר שלמרות ששחר פאר לא נמצאת שם, תוכלו לבנות אותה מאפס והפעם לאפשר לה להגיע לתואר הנכסף של אלופת העולם. מגיע לה.

4. פינג-פונג, שהוא למעשה טניס שולחן, הוא הספורט עם השם הכי מגוכח בעולם. לא, באמת, תגידו את זה לרגע בקול רם ותבינו על מה אני מדבר.

5. ואם כבר מדברים על ענפי ספורט מגוכחים, קרלינג, הדבר המוזר הזה עם הקרח והמטאטא, הוא עדיין ספורט שאף פעם לא אצליח להבין.

6. בהמשך ישיר לסעיף הקודם, Virtua Tennis 3 כולל מספר משחקונים המכונים Court Games, וכוללים, בין השאר גירסה טניסאית לבאולינג (הורידו את הפינים באמצעות חבטת הגשה), משחק בו כדורי טניס ענקיים.

7. מתדרדרים לכיוונך במפולת מטורפת, גירסה טניסאית לארקנויד וכמובן - גירסת כדור ומחבט לקרלינג.

המשחקונים האלה כל כך ביזאריים, שהם מצליחים לגנוב את ההצגה ולהיות הדבר הכי כיפי וממכר בכל המשחק.

1. בתוניס (עיר הבירה של תוניסיה) חיים כ-700,000 תושבים.
   
   
2. פס הקול של המשחק נחמד, באמת, אבל למה, לכל הרוחות, לא הוסיפו דגימות-קול של זעקות/אנחות הטניסאיות בעודן מכות בכדור? הרי כולנו יודעים שלפחות 90% מהגברים שצופים בטניס בטלוויזיה עושים את זה בשביל הקולות, זו הייתה יכולה להיות אחלה דרך למשוך קהל יעד חדש למשחק.
   
   
3. זמני הטעינה של ה-PSP הם כנראה המחלה הכי רצינית של הקונסולה הזאת. זה לא כיף לחכות חצי דקה עד שייטען תפריט המשחק (!) ואז עוד ארבעים שניות לתחילת המשחק עצמו. שלא לדבר על הטעינות המוגזמות במצב האימון: בשביל ללמוד, למשל, לחבוט בעצמה, תעברו שיעור של בערך דקה - שלפניו ואחריו זמני טעינה שיכפילו ואף ישלשו את הזמן הזה.
   
   חבל, כי הטעינות הן הדבר היחיד שמונע מהמשחק להיות "משחק נייד מושלם": משחקי הטניס הקצרים אידיאליים למשחק ב"מנות קצובות", אבל לא מצאתי שום סיבה להדליק את המכשיר באוטובוס כאשר יש מצב סביר שאפספס את התחנה שלי כי אתרכז במסך הטעינה האינסופי.
   
   
4. הגרפיקה היא מקרה בעייתי: מצד אחד במשחקים עצמם, כאשר הדמויות רצות, קופצות
   ומניפות מחבטים, זה נראה משובח. מצד שני, כשהמצלמה מתקרבת לקלוז-אפים (אחרי חבטה מוצלחת או כשלון צורב), רואים פתאום שהמודלים נראים רע, הבעות השחקנים רובוטיות מאוד והקהל מאחורה הוא לא יותר מכמה פיקסלים מכוערים במיוחד.
   
   
5. אם טניסאית נאנחת באמצע יער, אך אין בסביבה אף אחד שיכול לשמוע אותה - האם היא בכלל נאנחה?
   
   
6. בתחילת המשחק, אם תבדקו את הדירוג שלכם תקבלו הודעה מעודדת: "אתם מדורגים כרגע במקום ה-300. מעליכם נמצאים 299 שחקנים טובים יותר". תראו לי אדם אחד שההודעה הזאת לא תגרום לו להטיח את ה-PSP בקיר, ותבינו מה היא סבלנות.
   
   
7. הרחבה לסעיף הראשון: לא מדובר במשחק רע בכלל. מפתחת המשחק הצליחה לקרב את הטניס גם לשחקנים שלא ממש שולטים בתחום, וליצור חוויה מהנה לכולם. יעידו על כך משתמשים רבים בפורומים שלנו, שהורידו את
   גרסאות הדמו ל-PS3 ול-Xbox 360 והופתעו לטובה.
   
   הבעיה, כאמור, מתחילה להיות אחרי השעתיים הראשונות של המשחק. אחרי שתסיימו ללמוד את כל סוגי החבטות, תגלו משחקיות שחוזרת על עצמה, בלי מספיק גיוון בשביל להחזיק משחק שלם. רצים לאורך ועומק המגרש, לוחצים על הכפתורים כדי להחזיר חבטות ו... זהו.
   
   
8. מישהו חייב לנסות פעם לשחק טניס עם דיסק UMD במקום כדור. זה יהיה שוס היסטרי. כמעט כמו להעיף משחקים גרועים דרך החלון.