תסמונת ירושלים
לא דומה מצעד גאווה בתל אביב למצעד גאווה בירושלים. לא דומים אוהדי בית"ר לכל אוהדי קבוצה אחרת. לא דומה בית הקפה הקטן במושבה הגרמנית לחברו בבן יהודה בתל אביב. אבי רט גורס כי אפילו להיות חולה בירושלים זה לא כמו להיות חולה בתל אביב. שיהיה במזל
כל ירושלמי מלידה - זה שמאאאתיים מתגלגל על לשונו בטבעיות ובגאווה, וכל מזדמן מקרי לירושלים,זה שמתבלבל בין נוה יעקב לגילה - יאמר לך שיש משהו באוויר של העיר הזו. קשה להגדיר את המשהו הזה - אבל זה משהו כזה המרחף מעל כל הזמן. מעל איצטדיון טדי במשחק של בית"ר ולהבדיל מעל מאה שערים בטיש אצל הרבי בליל שבת. גם כאן וגם כאן אחת לזמן יש התפרצויות אקסטטיות של שמחה, ולאחריהן ההכרה והקריאה שאכן 'יש אלוהים'.
לכאורה, אין לך עיר כל כך מפולגת, חצויה, רבת גוונים דעות ועדות, עם פערים חברתיים, כלכליים, דתיים ותרבותיים כמו ירושלים.
עיר שבליבה חומה. חומה בין מערב העיר למזרחה. לעבור מרחוב ליפו לכיוון שער שכם זה כמו לעבור ממדינה למדינה.
יום ירושלים
65%: לא חוגגים
קובי נחשוני
כמחצית מהציבור מגדירים את ירושלים "עיר הקודש", סבורים שמדובר בעיר מושלמת, ואפילו מבקרים בכותל המערבי כמה פעמים בשנה. אז למה מעטים כל כך חוגגים איתה ביום חגה? הפעם בסקר ynet-גשר: יום ירושלים
מסע בין רחביה לגאולה הוא מסע בין מעמדות כלכליים, תרבותיים ודתיים, שדומה שכל אחד מתושבי שכונות אלו חי לו בבועה נפרדת ומנותקת מחברו.
מסע בין האוניברסיטה העברית לבין ישיבותיה וכולליה של ירושלים הוא מסע בין אמונות, השקפות ודרכי לימוד וחשיבה שדומה ואין מחבר וקושר ביניהן.
מסע בין שוק מחנה יהודה על שלל צבעוניותו ,קריאות התגרים וריחות החמוצים,לבין מפעלי ההיי-טק הסטריליים בהר חוצבים, נראה כמסע במנהרת הזמן בין תקופות ותרבויות.
תמיד הייתה נראית בעיני ירושלים כעיר שבה מחד הקטבים הכי רחוקים, ומאידך האחדות הכי גדולה. העיר עם הכי הרבה זריקות אבנים והכי הרבה חסד. הכי הרבה הפגנות והכי הרבה קריאות ותחושות של 'אחי', וצ'פחות של חיבה ואהבה. עיר של ניגודים והשלמות. מחלוקת ושלום. עיר של מתח ושלווה. עיר של עבר ועתיד.
ירושלים וחומות אלו שני מותגים שתמיד דרו בצמידות זה לזה. "אב הרחמים היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים" כך אנו מבקשים בתפילה. "על חומותייך עיר דוד הפקדתי שומרים", כך קובע דוד המלך. " ובליבה חומה"- אלו מילותיה של נעמי שמר.
פריצת חומות ירושלים בי"ז בתמוז, מסמלות את נקודת הציון האחרונה בדרך לחורבן בט' באב. בניית חומות ירושלים על ידי עזרא ונחמיה מסמלות את תחילת בית שני.
הרבה מתח יש בה בירושלים. מתח רוחני מתמיד. לא דומה מצעד גאווה בתל אביב למצעד גאווה בירושלים. לא דומה בחורה חשופה בירושלים לחברתה בתל אביב. לא דומה נשים המנסות לשיר ולרקוד או לקרוא בתורה ליד הכותל לכל התארגנות נשית אחרת בכל מקום אחר. לא דומה הפגנת חרדים בכיכר השבת לכל הפגנה אחרת בארץ, כמו שלא דומים האוהדים של בית"ר לכל אוהדי קבוצה אחרת. לא דומה בית הקפה הקטן במושבה הגרמנית בירושלים לחברו בבן יהודה בתל אביב. תסמונת ירושלים על גאוות היחידה שלה באה לידי ביטוי בכל בסטה בשוק, בכל בית כנסת קטן בנחלאות, בכל חדר בקמפוס בהר הצופים ובכל מחלקה בשערי צדק. אפילו להיות חולה בירושלים זה לא כמו להיות חולה בתל אביב.
תורת הניגודים
ארבעים שנה מאז "הר הבית בידינו", מאז שמעל פסגת הר הצופים אמרנו שוב 'שלום לך ירושלים'. ונראה שתורת הניגודים של העיר הזו ממשיכה לאתגר ולתסכל אותנו. בו זמנית קורה בה הכל - אנחנו אוהבים את העיר הזו ומפחדים ממנה. רצים אל הר הבית בדמעות צנחנים וממהרים לרדת ממנו. רוצים אותה מיוחדת וקדושה ומתירים בה מצעד גאווה. פותחים את הלבבות וסוגרים את הרחובות. הולכים למשחק כדורגל בשבת ומנשקים את המזוזה. אין עצבניים כירושלמים ואין סובלניים כירושלמים. הכל בו זמנית.זו עיר שכל פגעי ומאורעות הזמן חלים עליה ובאים בה לידי ביטוי במלוא העוצמות, ובו זמנית זו עיר שמעל הזמן, מעל הרגע, מעל היום יום. חיה לה לפי שעון משלה ולוח זמנים היסטורי משלה.
ואנו, הישראלים והירושלמים, פעמים ונדמה שקיבלנו מתנה לידינו ואנו לא בדיוק יודעים מה לעשות איתה. מתנה קצת יקרה מדי, קצת שבירה מדי, קצת רוחנית מדי, קצת קדושה מדי.
לאחר אלפיים שנה בה ביקשנו "תבנה חומות ירושלים", אנו מחפשים דרך איך להוריד אותן. לאחר אלפיים שנה בהם כמהנו אל ההר והבית, מיהרנו למסור את מפתחותיו לזרים ולהסתפק בכותל . לאחר אלפי שנות ירושלים אנחנו עדיין נעים של הציר שבין "שירים ושערים" ל"מאה שערים" - מחפשים את עצמנו וזהותנו.
אולי אחרי אלפיים שנה ועוד ארבעים שנה, תוכל העיר שחוברה לה יחדיו לשוב ולחבר בין הניגודים, בין הניגונים, בין הריחות והטעמים, בין אדם לחבירו, ובין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
אבי רט
צילום: ישראל ברדוגו
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
הכותל
צילום: ישראל ברדוגו
שוק מחנה יהודה
צילום: יעל גרטי
היכל הספר
ימין משה
באדיבות: שיחור תוכן עולמי
וגם זו ירושלים. טדי
צילום: אלכס קולומויסקי
מומלצים
