סקר מאשר: השיר הדיגיטלי הורג את אלבום המוזיקה

מחקר חדש מאשר את הדבר מפניו חוששים בתעשיית המוזיקה זה זמן רב: השיר הדיגיטלי הורג את אלבום המוזיקה. הסיבות לכך ברורות למדי - הצרכנים אינם נדרשים עוד לרכוש אלבום שלם אם ברצונם להאזין רק ללהיט מסוים המתנגן ברדיו. המגמה מתחזקת ומצביעה על בחירה חד משמעית של הצרכנים בשירים בעלות 99 סנט (מדובר רק בהורדות חוקיות) על פני אלבומים בעלות 15 דולרים ויותר.

בעוד רוב צרכני המוזיקה בעולם עדיין רוכשים תקליטורי מוזיקה, שיעור המכירות הולך ופוחת, בעוד השירים הדיגיטליים הנמכרים בחנויות מקוונות כמו iTunes ו-emusic רושמים זינוק נאה. על פי Nielsen SoundScan,

מוזיקה דיסק מוסיקה אילוסמחשבים (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

מכירות הדיסקים ירדו ב-20 אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד - מ-112 מיליון ל-89 מיליון. מכירות השירים הדיגיטליים קפצו מ-242 מיליון ל-288 מיליון באותו פרק זמן. זאת, מבלי לספור כלל את מיליוני השירים המורדים באופן לא חוקי.

גם אם מוסיפים למספר הדיסקים החוקיים את האלבומים שהורדו באופן חוקי, הרי שמכירות האלבומים ירדו בכ-10 אחוזים לעומת 2006, על פי Nielsen SoundScan. דעיכת הדיסק נמשכת זה כמה שנים ולאחרונה גברה, בעידוד בולט של הרשת.

תעשיית המוזיקה במצוקה

הדעיכה הזו באה לידי ביטוי גם בהיקף המכירות. בשנת 1996 חברות המוזיקה הפיצו יותר מ-1.1 מיליארד דיסקים - כולם פיזיים - בשווי של 12.5 מיליארד דולרים, על פי איגוד תעשיית המוזיקה בארה"ב (RIAA). עשור לאחר מכן, התעשייה הפיצה 1.6 מיליארד יחידות בערך של 11.5 מיליארד דולרים בלבד.

מאחר שהצרכנים שכן רוכשים מוזיקה בוררים בקפידה את השירים שבכוונתם להוריד עבור 99 סנט, תעשיית המוזיקה נאלצת להסתפק בהכנסות קטנות יותר, וזו אחת הסיבות לכך שחברות המוזיקה לוחצות על אפל לייקר את מחיר השירים הנמכרים ב-iTunes.

המצוקה של תעשיית המוזיקה באה לידי ביטוי במיזוגים בין חברות המוזיקה הגדולות, פיטורין רחבי היקף,

קיצוץ בתקציבים והידוק החגורה.

צחוק הגורל

כדי להילחם במגמה, נוספה לאחרונה ב-iTunes תכונה בשם Complete the Album, המאפשרת לרוכשי שירים לקנות את האלבום המלא במחיר מוזל. שאלת המפתח - האם הצרכנים בכלל מעוניינים באלבומים השלמים כפי שרכשו בעבר - כאשר לא הייתה בידיהם ברירה - נשארה פתוחה.

ההתפתחות האחרונה אירונית למדי, שכן הסינגל (תקליט, דיסק או קלטת עם שיר אחד או שניים) - שהוליד את תעשיית המוזיקה ושלט בה במשך עשורים רבים - הומת על ידי תעשיית המוזיקה והוחלף בידי פורמט האלבום

- שתרם לגידול עצום ברווחים עבור התעשיה. סינגלים פיזיים עדיין נמכרים בחנויות מסוימות אך במספרים זעומים.

"ניסינו להרוג את הסינגל המסחרי מאחר שהמוזיקאים יצרו תקליטים נהדרים ובגלל שהאלבומים נמכרו כמו לחמניות טריות", אומר סטיב ריפקינד, בעל ותק בתעשיית המוזיקה ומייסד חברת Street Records Corporation.

"ייתכן שהמתת הסינגל הפיזי לא סייעה לאלבום לטווח הארוך אלא אפילו האיצה את שירותי ההורדות הלא חוקיים כמו נאפסטר", מכה על חטא ג'ף מייפילד, מנהל המצעדים במגזין Billboard. "המחשבה שצרכנים יקנו אלבומים בכל מחיר רק בגלל שלא יוכלו למצוא שיר מסוים הייתה נאיבית". ריפקינד סבור כי האשמים בכך ששוק המוזיקה נשלט על ידי סינגלים הם המנהלים "עצלנים ולא יצירתיים" בשוק המוזיקה.

יש מי שמוטרד מכך שהמגמה הזו פוגעת באיכות האלבומים כיצירה מוזיקלית עקבית, וגורמת למנהלים בתעשיית המוזיקה לבקש להיטים מהירים במקום לאפשר לאמנים להתפתח. "אם התעשיה שוב תשקיע בפיתוח כשרונות ולא תרדוף אחר להיטים חד פעמיים, השוק יתפתח אל מעבר לגבולות הסינגל", סבור ריפקינד.

הראפר ונשיא חברת התקליטים Def Jam ג'יי זי מאשים אף הוא את איכות המוזיקה בשקיעה של האלבום. "אנחנו יוצרים מוזיקה חד פעמית. אי אפשר לייצר מוזיקה חד פעמית שוב ושוב ושוב ולא לצפות לתוצאות. אם התעשיה מייצרת רק סינגלים, אנשים יאזינו להם במועדונים ובמכונית. אך האם הם יקנו אותם? לא".