איך להישאר מניאק בלי לפגוע בקארמה
בזמן שאני צריך לשבור את הראש על הבר איך אני מוציא חיוך מהפקאצה ששותה וודקה-רדבול לידי, הוא כבר עם שתי כוּסיות מרוחות עליו, עם אחת הוא כבר היה, עם השנייה הוא יהיה, עוד באותו הלילה. ואז הוא נסע להודו וחזר אדם אחר. כמעט
בזמן שאני צריך לשבור את הראש על הבר איך אני מוציא חיוך מהפקאצה ששותה וודקה-רדבול לידי, הוא כבר עם שתי כוסיות מרוחות עליו, עם אחת הוא כבר היה, עם השנייה הוא יהיה, וכנראה עוד באותו הלילה. אני באמת אוהב את הבנאדם, אני אשקר אם אגיד שאני לא מקנא בו, אבל כבר השלמתי עם העובדה שאין מה לעשות, לא כולנו נולדנו שווים, ואת חלקנו אלוהים ברך יותר. אני מסתפק במה שאני, בחור חמוד ומצחיק, מה גם שהעובדה שבחורות אף פעם לא יוצאות לבדן תמיד עובדת לטובתי – הרי יש גבול לכמות שאדם יכול להתמודד איתה.
אז כך התנהלנו לנו בכיף: הוא היה מחליף שותפה למיטה כל שבוע, ואני, כמו שאר בני התמותה, חרקתי שיניים והוצאתי מים מהסלע. בזמן שהוא מקבל SMS ב-11 בלילה "אני מתה שתבוא לחמם אותי" ומעדיף להישאר איתי לעוד משחק ב"פרו אבולושן" בפלייסטיישן, אני נזכר בסינון שחטפתי מהדייט של אתמול כשרציתי לקבוע איתה שוב, שעתיים לפני כן.
קשה למצוא פרטנר שתמיד מוכן לצאת ולחפש
כשאדם נסע להודו לחצי שנה התגעגעתי אליו, באמת. קשה למצוא פרטנר שתמיד מוכן לצאת ולחפש, הרי בגילנו הסמי-מתקדם של שנות ה-20 המאוחרות החבר'ה נופלים לזוגיות אחד אחד כמו זבובים. ואז הוא חזר, ועוד איך חזר.
שמעתי שאנשים חוזרים מהודו עם תובנות חדשות לחיים, אבל זה כבר היה הזוי לגמרי: יושב מולי הבנאדם ומספר לי שהוא החליט "להפסיק ולפזר קארמה שלילית לעולם". שכל בחורה שהוא לא מתקשר אליה יום אחרי שהם שוכבים מפזרת את האנרגיה השלילית הזאת שבתוכה לסביבה, ומעבירה אותה לאנשים אחרים. ואני יושב וחושב לעצמי "ברור, אנשים כמוני". הוא הצהיר שמהיום והלאה הוא מחפש את האמיתי, ואת הנכון, את האהבה. אפילו היתה מישהי "מדהימה" שהוא הכיר בהודו ובאמת חל שינוי, מערכת היחסים ההיא החזיקה מעמד כמעט חודש!
ניסינו למצוא את הניסוחים העדינים ביותר לדחייה
"פחד ממחויבות הוא מחלה ששום טיול להודו לא יוכל לרפא", אמרתי לו, "כל מה שאתה צריך זה למצוא דרך איך להיפטר מהבחורה בלי כל האנרגיה השלילית". ישבנו וחשבנו, ניסינו למצוא את הניסוחים העדינים ביותר לדחייה, "אני לא בנוי לקשר", "אני טס לחו”ל עוד שבוע", "את טובה מדי בשבילי", הגענו אפילו עד "סבתא שלי מתה". אבל אין מה לעשות, כמו שאמרה לנו ידידה קרובה, דחייה היא עדיין דחייה.
ואז זה היכה בי, נזכרתי במשהו שאותה ידידה אמרה לי כשבאתי לבכות לה על עוד זוגיות פוטנציאלית שנקטעה בשלבי הגישוש. "כככל שהבחורה יותר יפה, תתייחס אליה פחות". ואני, בתור אחד שלא מאמין במשחקים חוץ מפלייסטיישן, כמובן לא הקשבתי לעצה הזאת אף פעם. תמיד ההתלהבות מבחורה יפה באמת שסוף סוף הסכימה לצאת איתי העבירה אותי על דעתי וגרמה לי להתקשר יום אחרי, או יותר מדי, או שניהם יחד. מיותר לציין את התוצאות העגומות.
אבל מבחינתו של אדם חשבתי, כאן טמון הפתרון. "במקום להתעלם ממנה", אמרתי לו בהבזק של הארה, "תתקשר אליה יום אחרי, בצהריים!!! זה כבר יבריח אותה לגבעות".
הידידה התערבה: "אם מצאת חן בעיניה, תאמין לי היא מתה שתתקשר".
הסתכלתי עליה בחיוך מזלזל. "תתקשר פעמיים באותו היום", אמרתי, "תגיד לה שרק רצית לשמוע את הקול שלה, ואם היא עדיין מתעקשת לענות לך תוציא את נשק יום הדין ושלח לה פרחים למשרד. אתה יכול להיות בטוח שתקבל ממנה הודעה מנומסת בה היא מכריזה שחזרה לאקס, טסה לחו"ל או הצטרפה למנזר".
מובן שהתיאוריה עבדה. הבחורות שאדם יצא איתן, יפהפיות אחת אחת, לא ידעו מאיפה זה נפל עליהן. איך משום מקום הפך הדון ז'ואן האדיש לסמרטוט מתרפס ותלותי יממה אחרי ששכבו. וכך נאלצו לקטלג את החתיך ההורס מחדש בתור "חמוד אבל קרציה אמיתית".
אדם ממשיך לזיין כמו חמור, רק שעכשיו במקום שיסתבבו בעיר בחורות מעוצבנות מדחייה, הן מתהלכות גאות על שהצליחו לסובב על האצבע את הבחור הכי חתיך בבר, ועוד לנפנף אותו אחרי לילה. והקארמה של אדם צחורה כשלג: הוא בסדר, זה העולם שלנו שדפוק.
ובאשר אליי: היי, אני לימדתי אותו את כל מה שאני יודע, אז חשבתי לעצמי שאין סיבה שזה לא יעבוד גם בכיוון ההפוך. אדם מלמד אותי את כל מה שהוא יודע, ובמילותיו שלו: "תחזור אחריי: לא משנה איך היא נראית, אתה: 1. תמיד מתקשר שלושה או ארבעה ימים אחרי. 2. מתקשר רק ביום חול. 3. מתקשר קצת לפני תשע, אבל בכל מקרה לא לפני שמונה. ו-4. שואל אותה מה היא עושה באותו הערב!"
התוצאות? נו, בואו נגיד שלהתנהג כמו מניאק זה לא מספיק. כנראה צריך גם את הלוק המתאים.
