שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    "40 שנה - והתבוסה נמשכת". חשבון נפש עולמי

    ניצחון הבזק, ההפסד הצורב, העימות המדמם והשפל העכשווי של העם הפלסטיני - כל אלה מככבים במאמרי מערכת ובטורי דעה, שמתפרסמים בעיתונות הערבית והמערבית במלאות 40 שנה למלחמת ששת הימים. בין ראיון עם צנחן לשיחה עם פליט, ובתוך ויכוח על מיהו דוד ומי גוליית - עולה גם קריאה לחשבון נפש נוקב

    לא רק בישראל מציינים 40 שנה למלחמת ששת הימים. גם התקשורת העולמית - ובכללה הערבית - לא מתעלמת מהתאריך ההיסטורי, ומוסיפה דברי פרשנות, כתבות מיוחדות ופרויקטים. בוקעת מהם נימה ביקורתית על הניצחון שהפך לכישלון - ולסלע מחלוקת עקוב מדם.

     

    בימים האחרונים עסוקים כלי-התקשורת הערבים במרץ רב בנושא. "40 שנה - והתבוסה נמשכת", כתב בעל הטור הליברלי עבד אל-רחמן ראשד בעיתון המשפיע "א-שרק אל-אווסט". "תבוסת 67' היא לא הדבר הגרוע ביותר שקרה לנו בהיסטוריה המודרנית, גם אם הייתה מקור כל המשברים שפקדו אותנו מאז ועד היום. התבוסה האמיתית היא חוסר יכולתנו להודות בה ולטפל בה", הוא כותב בגילוי לב. "לא עמדנו ביום האחרון של המלחמה, שבנו ואמרנו בהכרה שהפסדנו במלחמה. לא הענקנו אפשרויות אחרות לתיקון הטעויות. ההיפך הוא הנכון: החיים נמשכו כפי שהתנהלו לפני ה-5 ביוני במשטרינו הפוליטיים, בתקשורת, בהשכלה ובכל מסלול חיינו.

     

    "40 שנה חלפו ולא השתנה הרבה בצורת החיים של העולם הערבי עד היום. התבוסה נמשכה והתקבעה, בשעה שאומות שהובסו שבו בשינוי גדול - כמו שקרה ביפן ובגרמניה, או רפורמה פנימית - כפי שקרה ברוסיה. אולם אנחנו עודנו חיים את התבוסה הנמשכת במוחנו ובפעולותינו ולא רק בשטח. איש לא חקר אותה, לא את מנהיגיה, ממשלותיה, צבאותיה ומוסדותיה והכל נשאר על מקומו".

     

    באדיבות:

     

    ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, אבו עלא, המשיך מכיוון זה למקומות נוספים. בטור שפירסם בעיתון "אל-קודס אל-ערבי", הוא כתב: "הלוואי שיום השנה לתבוסה יהיה הזדמנות לביקורת עצמית בטרם נבקר את האחר. ישראל ממשיכה בתוקפנותה בשטחים הפלסטיניים, ואילו אנחנו סובלים ממצב חסר תקדים של התפרקות ואיבוד הצפון - דבר שמאפשר לתוכניותיה התוקפניות אווירה מתאימה לתוקפנות יתר וחידוש התבוסה. הלוואי שזאת תהיה הזדמנות כדי להגיע, באופן נרחב, להסכמה על האופן שבו צריך לנהל את המאבק בכיבוש ובמדיניות ההתרחבות של ישראל בדרכים חדשות, אפקטיביות ומוסריות".

     

    דוד שהפך לגוליית

    העיתון הבריטי "גרדיאן" פירסם סיקור מיוחד תחת הכותרת "שישה ימי מלחמה, 40 שנות כישלון", שכולל גם שורה של שיחות עם דמויות משני הצדדים, כגון שמעון כהנר, דניאלה וייס, פעילת השלום גילה סבירסקי, תושבת שכם חלא חמדאן, הפליט הפלסטיני אחמד שלבי, שחי בירדן וסלח א-דין מלי, פלסטיני שגלה לארצות הברית.

     

    בכתבה המרכזית מצטט העיתון את ההיסטוריון מיכאל אורן, שמציין עד כמה נדירה העובדה שלסכסוך מקומי אחד וקצר יחסית יש השלכות גלובליות וארוכות טווח. "לעיתים נדירות תשומת ליבו של העולם הייתה ונותרה כולה שבויה של אירוע בודד וההשלכות שלו... שיש שיכנו אותו ברכה מקוללת".

     

    העורך לענייני המזרח התיכון איאן בלאק, פורס בנימה ביקורתית את תמונת המצב ההיסטורית לפני המלחמה וכותב על הסימפטיה בעולם לתושבי תל אביב, שמילאו שקי חול ודיברו על "גבולות אושוויץ", כשברקע נאומי מקפיאי דם של מנהיגים ערבים. "אבל דוד, שהיה רק בן 19 באותו חודש מאי, הפך במהירות לגוליית. ישראל האופורית חצתה את הקווים הירדניים לתוך העיר העתיקה של ירושלים, ונדהמה מהאתרים הקדושים ליהדות ולאיסלאם. מנהיג הגרילה יאסר ערפאת נמלט מרמאללה והפלסטינים הסתגלו למציאות חדשה של עוצר, מלשינים וכיבוש צבאי".

     

    בלאק כותב כי עבור הפלסטינים, הכיבוש ב-1967 היה המשך להצהרה מימי האימפריה העותמאנית, על "פיתרון" של הבעיה היהודית "במדינה ללא תושבים עבור עם ללא מדינה", וכי בלב המלחמה היה הויכוח על הגבולות הטריטוריאליים של הציונות, ששילב באופן גורלי את הדת, הלאומנות וענייני ביטחון.

     

    ה"טיימס" הלונדוני מטפל אף הוא ביום השנה למלחמה בסקירה של כתבות מעיתונים ושבועונים בעולם. בהקדמה מציין העיתון את הניגוד בין התמונות של החיילים הבוטחים ומצביאי המלחמה המנצחים לעומת התמונות של החיילים הישראלים המוכים, שמנסים לשווא להחזיר את חבריהם החטופים בידי חיזבאללה.

     

    הפליט והצנחן

    "אינדיפנדנט" הבריטי מספק כתבת מגזין עם מוחמד קרדש, 73, שנמלט

    ממחנה הפליטים ג'בליה בעזה מאימת הטנקים הישראלים. הוא נזכר בכתבה כיצד הייתה זו ההימלטות השנייה שלו ושל משפחתו, שברחו לראשונה מביתם ביפו למצרים ב-1948. חלקה השני של הכתבה היא שיחה עם יצחק יפעת, הצנחן המפורסם מהתמונה הכה מוכרת של החיילים בכותל, ושמתעקש לדחות כל ניסיון לסווג אותו כסמלה של המלחמה. "ברור שחשנו שאנו משחררים את המקומות הקדושים ליהדות אחרי 2000 שנה... וברור שירושלים צריכה להישאר מאוחדת תחת ריבונות ישראלית, אבל אינני רוצה למחוק את הערבים שבירושלים. יש להם זכות לחיות בעיר".

     

    השבועון "טיים" הקדיש למלחמה כתבת שער גדולה תחת הכותרת "בצילה של מלחמת ששת הימים" והיא ברובה תיאור חייה של משפחה ממחנה הפליטים ג'ילזון. כמו כן הציג אתר השבועון כתבות וידאו, על המלחמה והכיבוש ועל המשורר יעקב רוטבליט, שנפצע במלחמה. 

     

    השבועון היוקרתי "אקונומיסט" הקדיש גם הוא את כתבת השער שלו לנושא. השבועון מתאר את הניצחון במלחמה כניצחון מבוזבז, משום שישראל לא השכילה לנצלו על מנת להגיע להסדר עם הפלסטינים ושכנותיה. "ישראל", נכתב בכתבה, "החלה באיוולת יהירה לספח את המחצית הערבית של ירושלים ולשתול התנחלויות יהודיות בכל השטחים הכבושים, בניגוד לחוק, דמוגרפיה ושכל ישר, כדי להבטיח את ארץ ישראל השלמה". (ראו גם: סבר פלוצקר / ניצחון לא מבוזבז)

     

    גם מגזין האינטרנט "סלון" מטפל בנושא ומשתמש במסמכים שהותרו לפירסום מימי נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון, מהם עולה כי למרות ציחצוחי החרבות שלו, נשיא מצרים נאצר כלל לא תיכנן התקפה על ישראל והיה מודע לנחיתות צבאו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הניצחון שהפך לכישלון
    באדיבות ארכיון מרכז יצחק רבין
    צילום: רויטרס
    ביקורת עצמית: אבו עלא
    צילום: רויטרס
    פלסטינית במחסום צהל"י
    צילום: רויטרס
    מומלצים