למה התינוק בוכה עם צאתו לאוויר העולם?
זה הרגע שכל הורה טרי מחכה לו: הבכי הראשון. אבל למה בעצם התינוק שזה עתה יצא מהרחם צריך לבכות? ביקשתם לדעת, הדוקטור משיב
זו אולי הפעם היחידה בחיים בה ההורים מחכים בכליון לבכי של ילדם. הבכי הראשוני הזה הוא סימן ואות ש"הכל בסדר" אצל הרך הנולד. אבל למה בעצם חייב התינוק לבכות? אתם שאלתם, ואנחנו שמחים השיב.
רגע לפני, כמה מילים על לבו של העובר, השונה מלב המבוגר. מאחר שריאותיו של התינוק אינן מתפקדות ומלאות במי שפיר, עוקף הלב את הריאות ומזרים דם מהשליה דרך צדו הימני של הלב ישירות לצדו השמאלי, מבלי לעבור את כלי הדם שבריאות. אף שכלי הדם הריאתיים מפותחים אצל העובר, רק כמות זעירה, כ-5 אחוז מתפוקת הלב, זורמת דרכם. הסיבה היא שכלי הדם הללו עדיין מכווצים והדם אינו עובר דרכם.
בעודו ברחם, מתערבב אצל העובר דם מחומצן משומש ודם מחומצן טרי, מה שמעניק לחלקים בפניו, כמו השפתיים והלשון, את הצבע הסגול. זה היה צבע פניו במשך תשעה חודשים, והוא ימשיך להופיע על פניו כל עוד ריאותיו לא מתחילות לתפקד, והשליה – אותו איבר דמוי מדוזה שמעביר לו את כל צרכיו מהאם – ממשיך להזרים דם "מעורבב".
כשהריאות מתחילות לתפקד, כלי הדם הטבוריים שסיפקו לעובר דם מאמו מתחילים להיסגר. גם החורים המצויים בין צדו הימני של לב העובר לצדו השמאלי, ושאיפשרו לדם "לעקוף" את הריאות, נסגרים. עורק נוסף הקרוי דוקטוס ארטריוזוס, שסייע גם כן לעקוף את הריאות, נסגר אף הוא, ודם מתחיל לזרום מהחדר הימני של הלב אל הריאות.
בשל שינויי לחצים אלה מתחילים להיפתח עורקים קטנים בריאותיו של התינוק, וכעת הוא מסוגל לספוג לזרם הדם שלו חמצן מהריאות. כעת התינוק מוכן ומזומן להתחיל בתהליך הנשימה הראשון שלו.
רפלקס הבכי הקר
סגירת כלי הדם העובריים ושינויי זרימת הדם בלבו של התינוק מתרחשים בתוך ארבע דקות מרגע הלידה ומופעלים בזכות הרפלקסים של הילוד. כל התינוקות נולדים רטובים ממי השפיר, ובעת החשיפה לאוויר העולם מתקרר העור.
תהליך קירור העור מיד לאחר הלידה מפעיל שני רפלקסים: האחד מכונה "רפלקס הבכי הקר" הגורם לתינוק לבכות. אותו רפלקס ממש ממשיך ללוות את התינוק בגדילתו בחודשים הראשונים לחייו, ויגרום לו לבכות כשהחיתול רטוב. רפלקס שני קרוי "רפלקס לחץ הקור" הגורם לעור הקר להעלות את לחץ הדם בגופו של התינוק.
כדי שהתינוק יבכה עליו לקחת נשימה אחת עמוקה ולאחריה להיחשף לקור של אוויר העולם. ברגע זה מתכווצת הסרעפת – השריר שתחת הריאות, גם השרירים הבין צלעיים מתכווצים ומגדילים את נפח הריאות, מה שיוצר לחץ שלילי בבית החזה. תהליכים אלה יוצרים שינויי לחצים המגבירים את זרימת הדם אל הריאות. עתה, כל נשימה של התינוק תביא לספיגת חמצן אל כלי הדם שלו.
בשלב זה מתחילה גם השליה של האם שסיפקה את כל צרכיו של העובר להתקרר. לשליה אין עור, והיא מכילה רק כלי דם המוקפים בג'ל מימי עטוף בשכבת תאים אחת – קרום השליה (אמניון). ירידת המים בלידה גורמת לקירור של השליה מה שגורר התכווצות של כלי הדם בה. תהליך זה מסייע עוד יותר לנשימתו של התינוק הטרי, שעה שזרימת הדם לריאות שלו מתגברת עוד יותר, על חשבון זרימת הדם אל השליה, לה הורגל משך תשעה חודשית.
באותו הזמן, כמות גדולה של דם מהשליה נדחקת באמצעות כוח המשיכה והתכווצויות הרחם אל לבו של התינוק. תהליך זה מגביר עוד יותר את זרימת הדם אל הריאות. כתוצאה מכך, נסגר החור בין שני צידי לבו של התינוק, והריאות הופכות למקום היחיד בו יכול התינוק לקבל חמצן.
אבל בכי התינוק לא נועד רק להגביר את זרימת הדם לריאותיו של הרך הנולד או להפוך את לבו, שתיפקד קודם כיחידה אחת, ללב בוגר בעל שתי עליות ושני חדרים נפרדים. הבכי מסייע לתינוק גם להיפטר מעודפי מי השפיר שמילאו עד כה את ריאותיו. תינוק שלא בכה דיו עלול לסבול ממצוקה נשימתית בשל שיירי מי שפיר שלא נפלטו ולא הספיקו להיספג.
יש לכם שאלות נוספות על תופעות מרתקות בגוף האדם? כתבו לנו, ונשיב על המעניינות
