מתוך השבר תצמח תקווה
אחרי כמעט שנה בתפקיד המנכ"ל, ידו של מוטי שקלאר קצרה מלהושיע את רשות השידור מגרעונותיה. אבל הוא טרם איבד את התקווה ומקווה שהמסך לא יוחשך. "זה קשה אבל אני עדיין מאמין שהשיקום אפשרי"
לפעמים 11 חודשים יכולים להרגיש כמו 11 שנים. מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר יודע זאת על בשרו. כמעט שנה הוא מכהן בתפקיד כפוי הטובה ועדיין מנסה בכל כוחו לצאת מהביצה הטובענית אליה נכנס ביודעין. בכל דקה שעוברת, גירעונות
הרשות מתרחבים והולכים, וכשאתה נתון תחת זכוכית מגדלת, הכל מקבל פרופורציות מבהילות. גם מי שהיה יו"ר ומנכ"ל הרשות השנייה לא יכול לכסות עליהם. כל מה שהוא יכול לעשות זה לא לעמוד מנגד.
באחרונה הוא ניסח כמה צעדי חירום חסרי תקדים שיכללו השבתת ערוץ 33, הדממת תחנות רדיו שאינן מניבות רווחים מפרסומות והפיכת ערוץ 1 לערוץ של שידורים חוזרים למעט "מבט", פוליטיקה" ו"רואים עולם" שיהוו אותות חיים בודדים מתוככי הריסות רשות השידור, עד שישוקמו. השיקום יגיע בתום יישומה של תוכנית הבראה, אחרי הרפורמה. צעדי החירום הם פתרון לתקופת הביניים שיימנע, אם הממשלה תעניק לשידור הציבורי בישראל מכונת הנשמה מלאכותית בדמות מענק זמני.
"אין לנו אפשרות אחרת", אומר שקלאר, "לאור ההנחיה של הוועד המנהל להציג תקציב שתואם את ההכנסה ולפעול לפי התזרים שלנו בלבד, אין ברירה אלא לנקוט בצעדים משמעותיים. מדובר כאן לא רק בנשמת אפו של השידור הציבורי אלא גם של מדינת ישראל. אני מקווה מאוד שהצעדים יביאו את האוצר וממשלת ישראל להעניק לנו מענק מעבר".
הישועה תבוא מהאוצר
בדיון שנערך על צעדי החירום הללו ביום שני האחרון נפלה החלטה בוועד המנהל של רשות השידור: להחליט בשבוע הבא. וועדי העובדים התבקשו להציע פתרונות משלהם לבעיות הרשות, שהיוו תחליף לרפורמה שמציע הוועד המנהל, אבל אף אחד לא באמת מצפה שפתרון בזק יימצא תוך שבעה ימים.
"אם יציעו לי הצעת התייעלות אחרת, איך לצמצם את ההוצאות, חוץ מלהושיב את כולם בבית, אשקול אותה", אומר שקלאר ולא באמת מתכוון לזה. הוא בטוח שאין ברירה אחרת – הישועה לא תבוא מוועדי העובדים, אלא מהאוצר. "מתוך השבר תצמח תקווה", הוא אומר באופטימיות שברירית, "אני מאמין שהשבר יניב משבר רציני ומקווה מאוד שמתוך זה תיווצר צמיחה וגם האוצר שאנחנו אכן יבין רציניים ברפורמה שלנו ונקבל מענקים שימנעו מאתנו לנקוט בצעדים החמורים".
שנתחיל להיפרד מערוץ 33, ומרוב תוכניות ערוץ 1?
"זה יקרה, אבל לא לפני יולי. ואם יתברר שהאוצר ייתן לנו מענק אז זה יימנע. ואם לא ימנע משמעות הדבר שחלק מהעובדים יישבו בבית ויקבלו שכר, עד שנקבל את המענק".
יש תאריך למענק או שזה זמן אמורפי?
"אנחנו במשא ומתן עליו. בשבוע הבא אני נפגש עם שר האוצר ואז נראה".
הוועדים מאוד כועסים על צעדי החירום.
"בטח, אבל ההצעה הזאת אינה נובעת מתענוג צרוף. אני לא רואה דרך אחרת. אני מאוד מקווה האוצר יבין שהוא צריך לתת כתף כדי ליישם את הרפורמה וחלק מהצעדים המוצעים יימנעו".
האם נכון שתוך שלוש שנים יפוטרו מאות עובדים?
"לא יפוטרו, אנחנו הולכים על הסכמי פרישה מרצון ומקווים שנגיע למספר משמעותי של פרישות, בעזרת חברת הראל, שאמורה יחד אתנו להציב מודל לשידור ציבורי עם כוח אדם שמתאים לשידור של השנים הבאות".
מה התחזית שלך לעוד שנה?
"בגדול, אני מקווה שיימצא תקציב ויהיה קיצוץ בכוח אדם ואז אני חושב שנמצא את עצמנו במסלול הנכון לתוכניות בעלות ערך, ועם לוח שידורים משמעותי".
הישרדות
למרות הימצאותו בלב ג'ונגל הבעיות הסבוך והבלתי פתיר למראית עין של רשות השידור, שקלאר שורד לא רע, אם נתעלם מסימנים ראשונים של שחיקה וממשקע מסוים של תסכול שמסגיר קולו. "בסופו של דבר", הוא אומר, "התחושה שלי היא שלא יוחשך המסך. הדברים צריכים להגיע לתחתית משני הצדדים. זה קשה אבל אני עדיין מאמין שהשיקום אפשרי".
חשבת שכך יהיה כשנכנסת לרשות השידור? ציפו ממך שתהיה המושיע הגדול שלה.
"כשהגעתי לרשות השידור הופתעתי לרעה מפרק הזמן שלוקח לעשות את השינויים. מבחינתי הוא לא היה צפוי. כדי לעשות שינויים צריך שדרת ניהול טובה ומשמעותית. מנהל לא יכול לעשות את הדברים רק מכוחו. ולמצוא אנשים שניחנים בתפיסה שידורית דומה לוקח הרבה זמן לצערי. קשה מאוד לנהל מקום עם 800 עובדים שיש להם 12 וועדים, מחלקות שונות וארגון שצריך לשנות את המבנה הארגוני שלו. לצערי הרב, למעלה מחצי שנה לא היה וועד מנהל ברשות השידור. כל עוד כל תפקידי הניהול הם תפקידים זמניים, קשה לבצע שינויים. אז ניסינו לפחות למצב אותנו כגורם שמייצר תכנים איכותיים. רוב הקשיים מקורם בחוליים קשים ארוכים שלא מתחילים לא לפני שנתיים ולא לפני שלוש. זה מקום שצריך שיקום ארוך לא מיידי, ומצריך אורח רוח.
"זה חלק קטן מהמון באגים שלא חשבנו עליהם, כולל העובדה שהשר הממונה שאמור לסייע התפטר לפני חודשיים ואין שר ממונה, וכולל חוסר בהירות בין תפקידו של הוועד המנהל ותפקיד ההנהלה שגם יוצר קשיים".
היחסים שלך עם משה גביש הם מכשול?
"במקום מסובך כזה, שיתוף פעולה יוצר סינרגיה. ברגע שזה לא קיים, זה מאוד קשה".
תסביר למה האגרה שאנחנו משלמים לא מספיקה.
"משום שהמטלות במסגרת החוק הן כאלה שצריך להחזיק שני ערוצי טלוויזיה בעברית ובערבית, אתר אינטרנט ראוי ושבע תחנות רדיו. ובלי קשר לעד כמה ניתן להתייעל, ההכנסות לא מאפשרות להרים את כל המערכת הזאת, בטח לא נוכח גיבנת של גרעונות של שנים שאנחנו נושאים. יש לנו תקציב להרים X פעולות ובהכנסות הקיימות זה לא אפשרי. בשלוש השנים האחרונות הממשלה קיצצה את האגרה בקרוב ל-40 אחוז ומדי שנה מקצצת עוד 5 אחוז, ומצד שני החוק בצדק לא מאפשר לנו הכנסות מפרסומות, זה המלכוד".
יש מי שיטען שצריך לסגור את רשות השידור.
"זה בהנחה שרוצים להעמיד את תכני השידור רק לשיקולים כלכליים. זה חלק מתהליך שהחברה הישראלית עוברת, חברה שמפריטה את עצמה לדעת. מותר למדינה לעשות הכל, מותר למדינה מחר להפריט את צה"ל".
פחות ופחות אנשים צופים בערוץ 1.
"גם פחות ופחות אנשים הולכים ללמוד פילוסופיה ותנ"ך, אז נפסיק ללמד פילוסופיה ותנ"ך? הנושא של היצע וביקוש חשוב בשוק הכלכלי, אבל גם שם כשהיד הנעלמה לא נותנת תשובה הממשלה צריכה להתערב, כי השוק החופשי לא נותן מענה להכל. אם נבוא ונאמר 'אנחנו נשדר רק מה שאנשים רוצים', זו בעצם כניעה לשוק. בדיוק לשם כך יש שידור ציבורי, שמתקיים לטובת אותם ערכים שלא נמצאים בשידורים המסחריים".
אפשר לייצר תכנים טובים בלי כסף?
"כן. עושים תוכניות בתקציבים נמוכים יותר, עושים יותר הפקות פנים תוך ניצול כוח האדם הקיים, כל מה שניתן לייצר בעלות מאוד נמוכה. לכן כרגע לצערי אין הפקות חיצוניות. הדרמה אצלנו למשל, כמעט לא קיימת, בשל עלויות הפקה כבדות. רציתי מאוד תוכנית תחקירים דוקומנטרית עם רינו צרור, אבל לא הצלחנו להרים אותה בגלל בעיות תקציביות.
"אבל בערוץ 1 צופים הרבה יותר משנדמה לנו. שיטת המדרוג היא בעייתית מבחינתנו. היא נותנת פתרונות לערוצים המסחריים. נהוג ללגלג על ערוץ 1, כי העיתונות הכתובה תמיד תתעסק ברייטינג כאינדיקציה להצלחה של תוכנית. אני חושב שהצלחה של לוח שידורים נמדדת גם באמירה. אם יש בו תוכנית תרבות יומית, ותוכנית שמוקדשת לקטעי ארכיון ואומרת שאנחנו לא חיים רק את הרגע, וב'מבט' יש גם כתבות תרבות חברה, זה בעיני אמירה. לערוץ 1 יש אמירה וכדאי לומר את זה, בלי להתבייש. אני לא מצטרף לרוח הנכאים".
