מסדר ביזוי

(וגם זה יותר מדי)

במילה לועזית אחת: דבילי. בשתי מלים: נורא דבילי. "מסדר זיהוי" הוא מין לוטו-תמונות טלוויזיוני, שילדים בני חמש יכולים להתמודד בהצלחה גדולה בשלבים הראשונים שלו. מה עושים שם בני אדם מבוגרים, לא ברור לי: מה עושה שם שלמה בראבא, איש שהטירוף האינטליגנטי שלו הוא סימן היכר מובהק, כמעט עור שני – כנראה לא אבין לעולם.

"מסדר זיהוי". דווקא מעודד דעות קדומות

הפורמט קנוי, יד שלישית, אחרי הטלוויזיה האוסטרלית ו–NBC. המוזיקה שייכת ל"מי רוצה להיות מיליונר", ומשם לקוחה גם הפאוזה הדרמטית, שחוזרת על עצמה בכל פעם שאנחנו אמורים לגלות את סודו של כל "זר אנונימי". יש 12 כאלה, כל אחד עומד בשקט בובתי על פודיום קטן עם מספר למרגלותיו ולא עושה כלום. על במה קטנה ומושקעת כמסיבת פורים במועדון קשישים, עומדים מנחה, מתמודד ומתקן כאילו-משוכלל כזה שעליו לוחצים כדי "לנעול את הזהות". המתקן משמיע צליל ונדלק בו אור. עד כאן פלאי הטכנולוגיה: זרקורים כחולים, גם הם בהשראת "מיליונר", מספקים את פלאי הדרמה.

המתמודד מקבל 12 אפיונים קצרצרים על אודות הזרים האנונימיים וצריך להדביק לכל אחד את הזהות הנכונה, בלי מידע נוסף (למעט מין גלגל הצלה הקרוי "תעודת זהות".) מותר לו לטעות פעם אחת, להביא חברים לאולפן ובאופן כללי להרוויח יותר מדי כסף מכלום. הסכום המירבי – 500 אלף שקל - נועד לעורר עניין ורייטינג. זה לא יקרה.

הכוונות הטובות היו, ככל הנראה, להבהיר למתמודדים ולצופים שאי אפשר לשפוט על פי מראה עיניים ושדעות קדומות אינן עוזרות לזיהוי. אבל איך לא נזהה את "אלביס הישראלי" הלבוש כאלביס וחמוש בגיטרה, את "זמר סרנדות" שמגיע קומפלט עם מגבעת טרובדורים, צעיף אדום וגיטרה? ואיך לא נדע מיהו "איש הגומי" אם רק אחת מ–12 הבובות הוצבה בישיבת לוטוס מושלמת? וכמה קשה לזהות את אניטה פללי, או את הרצל חקק, כשסוד הזהות הוא "נולד עם קום המדינה" והרמז שהמתמודדת מקבלת הוא "שמו הרצל, הוא בן 59"?

ויש גם רקדנית ברזילאית עם כל עטרת הנוצות המפונפנות שלה, ורוכב הארלי שמתהדר בטי שירט עם תמונה של הארלי, ונכון שקצת קשה יותר לזהות את כותב הנאומים של הנשיא קצב, אבל הוא היחיד בחליפה שמשדרת סוג של מכובדות: לעומת זאת, האשה שהשילה 40 קילוגרם ממשקלה הרי הגיעה מ"יורדים בגדול".

בסך הכל, שלושה–ארבעה תאי מוח יספיקו לניפוי הזהויות הברורות מאליהן. קצת אלימינציה והרבה דעות קדומות – ש"מסדר זיהוי" דווקא מעודד אותן – יסייעו לכל היתר. מתמודדת אחת גרפה 100 אלף שקל במשדר אמש ופרשה כדי לא לסכן את זכייתה. בראבא הציע לה לנחש את הזהויות שנותרו. היא הצליחה.

ומה בראבא עושה שם, מעוקר מחינו וממשוגותיו, מדקלם טקסטים משומשים כמו-נרגשים שאינו מתחבר אליהם כלל? איפה החביאו לו את כל הכישרון, למה ניתנה לו במה קטנה כל כך ומרחב כה מצומצם להפגין את יכולותיו – למעט היכולת להתפרנס ממכירת שמו למוצר כה נחות?