איזה פורמט מוזיקה מתאים לך?

מי שלא מאזין למוזיקה בקובצי MP3 - שיקום. כמובן שאף אחד לא קם - אבל מה משמעות הפורמט MP3, ומה עם הטענות שהוא פחות טוב מתקליטור? ומה אומרים המספרים 96Kbps או 128Kbps? מה ההבדל? ומה זה CBR לעומת VBR? על כל השאלות האלה, בא לענות המדריך שלפניכם.

ממש בקצרה, נסביר מהו קידוד קובץ מוזיקה. כאשר בוחרים ליצר העתק של מידע דיגיטלי (או אנלוגי) מתקליטור (CD) צריך להחליט על שלושה גורמים עיקריים אשר ישפיעו על איכות הקובץ:

• סוג הקובץ - האם זה יהיה קובץ פרוש (lossless) או דחוס (lossy)? קבצים פרושים דורשים פחות כוח עיבוד ומהירים יותר לפענוח. הם אינם מאבדים מהאיכות המקורית של המידע, ודורשים הרבה מקום על הכונן. דוגמאות לקבצים כאלו הם wav, flac, wma lossless, ויש עוד. לעומת זאת קבצים מכווצים מסירים ממידע הקולי המקורי טווח שלם של תדרים. הם דורשים מעט מקום על הכונן ויותר כוח עיבוד לצורך פענוח והשמעה. דוגמאות הן  קבצי mp3, wma lossy, aac ועוד.
  

• תדר הדגימה - תדר הדגימה פירושו, מה מספר הפעמים בשנייה שבו נדגם המידע הקולי. ככל שהערך גבוה יותר, כך יש יותר דגימות בשנייה, מה שמעלה את איכות הקול הקובץ. תדרי דגימה נמוכים, כגון 11,000 הרץ ישמעו כאילו אתם מאזינים למישהו שמדבר בטלפון. תדרים גבוהים כגון 44,100 הרץ יהיו באיכות נאמנה יותר למקור, ברמה הדומה לתקליטור.
  

• רזולוציית הדגימה – מספר הסיביות שנדגמות בכל שנייה נתונה. ככל שיש יותר סיביות שנדגמות, כלומר, כמות המידע הקולי - נקבל אבחנה יותר גבוהה ויותר נאמנות למקור הדגום. רזולוציה גבוהה מאוד תהיה סביב ה-1411 Kbps, אבחנה בינונית נעה בתווך, בין 320Kbps ובין 128Kbps, בעוד שפחות מזה כגון 64Kbps נחשבת לנמוכה.
  

עורך המוזיקה, המוזיקאי ואיש האולפן הביתי

אנשים העוסקים במוזיקה כאמצעי פרנסה, או אנשים שהחליטו להוציא אלבום בהפקה ביתית, יעדיפו קבצים המייצגים את הצליל המקורי בצורה הנאמנה ביותר.

עריכת מידע צלילי דורשת לא מעט כוח מחשוב. לכן, הקבצים צריכים להיות פרושים, כאלו שיאפשרו חישובים מהירים ללא צורך לפרוש אותם מחדש בזיכרון המחשב. מרבית המשתמשים הללו, יבחרו בקבצים כדוגמת קובצי wav. בקובץ זה ניתן לכתוב במצב סטריאו או מונו, קצב הדגימה המקובל בקבצים כאלו הוא 44.1 אלף הרץ, רזולוציית הדגימה היא לרוב 1411Kbps.

זהו קובץ פרוש, שאינו מאבד מידע (lossless). יש לשים לב, כי להבדיל, הרבה נגנים ניידים מסוגלים לשמור הקלטות מונו מרשמקול פנימי בפורמט wav, באיכות תדרים ורזולוציות נמוכות. כמובן, אין הדבר אומר שהנגן הנייד שלכם מקליט באיכות של ערוץ שמע באולפן. ההעדפה לקובץ כזה היא בגלל העובדה שקובץ פרוס דורש פחות כוח עיבוד, שמתורגם לפחות עומס על הסוללה.

לאחר סיום שלב העריכה והמיקס של הערוצים יחדיו, יש לבצע המרה וצריבה על גבי CD, לצורך הפצה בחנויות. ברם, אפשרות נוספת, היא המרה לקבצים קטנים יותר, כגון mp3 או aac ולהפיץ ברשת.

האספן המזדמן והמאזין המשרדי

לא מעט אנשים מורידים מוזיקה מהרשת, זוהי מציאות קיימת. ההיצע הגדול שזמין היום ברשת, מאפשר לגולשים לא רק לבחור את השירים או האלבומים שנרצה, אלא אף את האיכות. יש גם כאלו שיגבו מספר דיסקים מחברים או אלבומים מהאוסף הפרטי, כדי שיהיה להם העתק נוסף, להאזין לו גם בעבודה או בלימודים. הם ישמעו מוזיקה עם אוזניות המחוברות ישירות למחשב, או על גבי נגן נייד כגון נגן mp3 – או יצרבו לדיסק כדי להאזין ברדיו דיסק ברכב, המפענח קבצי mp3.

כך או כך, לרוב המשתמשים האלה עדיפים קבצים קטנים, ממשפחת קבצי lossy, כגון mp3, wma, ogg או aac. כולם יהיו ברזולוציות בינוניות עד גבוהות, בין 128Kbps ל- 320Kbps, או קבצים עם דגימה דינאמית, variable bit rate, או VBR בקיצור. על קבוצה זו נמנים גם המשתמשים אשר נוהגים להקליט תחנות רדיו המשדרות ברשת.

סוג הקבצים שנוצרים מוכתב לרוב ע"י אופן השידור שהתחנה משדרת ברשת. לרוב התחנות ישודרו מוזיקה כקובץ mp3 או wma ברזולוציות של 96Kbps עד 256Kbsp, ותוכנות שונות יודעות להקליט את הקובץ באיכותו המקורית. נוכל גם למצוא תחנות בהן משתמשים בהזרמת קבצי aac אשר מפיקים שמע באיכות גבוהה ברזולוציות נמוכות יחסית. אגב, רוב התחנות הישראליות משדרות באיכות נמוכה, כגון קבצי mp3 באיכות של 96Kbsp בלבד.

הסטודנט, הבלש והמנהל

הרבה אנשים משתמשים היום בנגנים קטנים או מכשירי הקלטה דיגיטליים לצורך הקלטה של ישיבות, הרצאות או אפילו האזנות סתר. בין אם מדובר בסטודנטים חרוצים המקליטים את ההרצאה בשיעור כדי לחזור על החומר מאוחר יותר, מנהלים המתעדים את הישיבות לצרכים שונים או אנשים הנוהגים לבצע הקלטות ללא ידיעתם של המוקלטים.

משתמשים אלה יעדיפו קבצים קטנים, כאשר הדגש בהם הוא על זמן הקלטה ארוך ועומס נמוך על סוללת המכשיר, ולא על איכות הקלטה גבוהה.

כדי לאפשר הקלטה ארוכה של שעתיים ויותר, צריך פורמט עם יכולת כיווץ גבוהה. לרוב יעדיפו הקלטה בערוץ אחד, מונו על פני סטריאו, משיקולי חיסכון במקום. הם יקליטו בתדרים וברזולוציות נמוכות. קובץ mp3 סטריאופוני באיכות של 320Kbps לא יתאים לצרכים האלה.

חלק הארי מהנגנים המקליטים מרשמקול פנימי, מקליטים לפורמט ממשפחת lossy, כגון קבצי mp3, או wma. תדרים עדיפים יהיו 11,000 או 22,000 הרץ, ברזולוציות של 96Kbps או 64Kbps. נוכל גם למצוא קבצי מסוג act, שנגנים רבים היום יוצרים. גם קבצי wav בתדרים נמוכים נכנסים לקטגוריה זו כיוון שהם פרוסים, קלים לקידוד ומעמיסים פחות על הסוללה.

האודיופיל, בעל הקולנוע הביתי והאספן הכפייתי

לקבוצה זו של אנשים חשובה במיוחד האיכות. הם יביטו בבוז באוספים של mp3 באיכות 192Kbps. להם חשובה מאוד הנאמנות למקור, וצליל מדויק ככל הניתן, ללא עיוותים. כיוון שהשקיעו מיטב כספם במערכת שמע היקפית, ובמחשב עם יציאות איכותיות וכונן קשיח גדול, הם לא יתפשרו על קבצי המקור שלהם.

נוכל למצוא בקרב משתמשים אלה קבצים ממשפחת lossess כגון flac אשר ידועים כאיכותיים מאוד. המשוגעים לדבר יגבו את המוזיקה בפורמט wav בתדרים גבוהים, למרות שהוא מאוד לא חסכוני במקום. לצורכיי גיבוי, flac עדיף על פניו. נוכל גם למצוא משתמשים שמחזיקים קבצים עם צליל בשמע היקפי, של 5.1 ערוצים ויותר. קבצי aac, מסוגלים לשמור עד 48 ערוצי שמע בתדרים גבוהים. הקבצים הללו מצליחים להעביר צליל איכותי יותר על פני קבצי mp3 בחתימת קובץ קטנה הרבה יותר. הם אומנם שייכים למשפחת קבצי ה-lossless, אולם בדגימות נמוכות של 96Kbps הם מצליחים לתת צליל עשיר יותר, מקובץ mp3 הדגום באבחנה גבוהה.

לא נשכח כי מחשבים מסוגלים לנגן גם דיסקים של DVD, וניתן למצוא הופעות מוזיקה המוקלטות ב-5.1 ערוצים. הצעקה האחרונה היום בתחום היא כמובן נגני הווידיאו באבחנה הגבוהה (HD), כונני ה-Blu-ray וה-HD-DVD, אשר בנוסף לתמונה באיכות הגבוהה ביותר שניתן לקבל בקולנוע ביתי כיום, הם מכילים גם צליל איכותי בריבוי ערוצים.

התרמילאי ואיש העסקים 

התרמילאים, אלה שסוחבים את כל תכולת ביתם על גבם הם אולי ההפך הגמור מאנשי העסקים שטסים במחלקת עסקים לצורך פגישה חשובה בחו"ל. הראשונים ישנו בבונגלו או אולי באוהל, האחרונים שוהים במלונות מפוארים, ואוכלים במסעדות יוקרה. אולם בכל זאת הם חולקים דבר משותף: הם דורשים ניידות, ומרוחקים ממקור חשמל לעתים שעות רבות. אנשים אלה, אשר רוצים להאזין למוזיקה בדרכים, מוגבלים בנפח ובמקום שמכתיב להם המכשיר.

התרמילאים יבחרו בנגן הנייד, אשר מוגבל בנפח. אנשי העסקים לעומת זאת משתמשים במחשב הנייד אשר גדול יותר כמובן, אבל עדיין מיועד לצרכיי עבודה ותקשורת ולא משמש כמרכז מוזיקלי. שתי קבוצות המשתמשים הללו יעדיפו קבצים קטנים, כדוגמת mp3 או wma, ברזולוציות בינוניות, כ- 128Kbps. יש שרוכשים נגן נייד המסוגל להשמיע קבצי aac כגון נגני ipod או כאלו המעדיפים קבצי ogg.

עדיין המשותף לכולם, היינו קידוד במשפחת הקבצים המכווצים, lossy, שתופסים מעט מקום על הכונן. מי שמטייל הרבה בעולם, יעדיף לרכוש נגן גדול יותר, של שמונה גיגהבייט ואף יותר, כמובן שכמות המקום חשובה לו מאוד. מאידך, כאשר מאזינים באוזניות טובות ניתן להבחין באיכות נמוכה של צליל ביתר קלות. לכן קבצים קטנים של wma או mp3 ברזולוציות של 64Kbps לא מתאימים לצרכים הללו. עדיף להאזין לקובצי mp3 באיכות 192Kbps אשר תופסים מעט יותר מקום אך עדיין נשמעים טוב למרבית המשתמשים.

מי שמסתובב עם מחשב נייד בדרכים ויש לו גישה לכונן רשת דרך האינטרנט, יכול להוריד או לשמוע שירים ישירות מהרשת. גם במקרה כזה, כדאי לו לשמור את השירים בפורמט lossy מכווץ. זמן ההורדה שלהם מהרשת כמו גם זמן העלתם מתקצר, והם דורשים פחות מקום.

שי פלג הוא מנהל פורום מוזיקה דיגיטלית ב-ynet. יש לכם שאלות נוספות? היכנסו לפורום