דיווח בבריטניה: בלייר תיכנן לפטר את יורשו

שלושה ימים לפני שראש ממשלת בריטניה טוני בלייר מפנה את מקומו ליורשו, שר האוצר גורדון בראון, חושף היום (א') העיתון "אינדיפנדנט און סאנדיי" מסמך המגלה כי בניגוד להסכם מוקדם ביניהם, תיכנן בלייר לפטר את בראון מיד לאחר שנבחר לכהונתו האחרונה לפני שנתיים.

בראון צפוי להתמנות היום באופן רשמי למנהיג מפלגת הלייבור, לקראת תחילת כהונתו כראש ממשלה ביום רביעי, בתום עשר שנים בהן כיהן בלייר בתפקיד. את השבועות מאז הודיע בלייר על תאריך פרישתו הוא בילה בסיורים ברחבי בריטניה, בניסיון לבסס את מנהיגותו במדינה. השבוע הביע בלייר "תמיכה בלתי מסוייגת" ביורשו; המסמך מציב סימני שאלה אודות אופיה האמיתי של תמיכה זו. המסמך מאשש למעשה חשדות שהיו לאנשי בראון במשך זמן רב, באשר לניסיונות של בלייר לחתור תחתיו במשך שנים.

על פי הדיווח הבלעדי בעיתון, המסמך החשאי חובר בידי צוות יועצים של לשכת ראש הממשלה אחרי הבחירות בשנת 2005. העיתון טוען כי המסמך מגלה כוונה לפטר את בראון ולהעביר אותו לתפקיד ממשלתי אחר, כדי לרופף את האחיזה ההדוקה שלו בנושאי פנים, להרחיק אותו מצומת קבלת החלטות חשובה ולהחליש אותו, כדי שבלייר יוכל להמשיך ולכהן בתפקיד.

ב"אינדיפנדנט" טוענים כי הם סיפקו את ההוכחה לחשדות של אנשי בראון. בעיתון טוענים כי המסמך מכיל רשימות של בלייר בנושא, תדריך ל"שר האוצר החדש" ורשימה של תכונות שדרושות לשר החדש, כפי שגובשה על ידי יועציו של בלייר.

עוד מגלה המסמך כי בלייר התכוון לפצל את תחומי האחריות של שר האוצר הבא, ולהעביר ממנו סמכויות אחדות - כמו בנושא מסים למשל - לאחריות שר אחר.

מקור בלשכת בלייר ברחוב דאונינג אמר לעיתון כי בלייר עקב והיה מעורב מאוד בעבודת צוות היועצים שגיבשו את המסמך. העיתון טוען כי ראה עותק מיוחד של המלצות ועדת היועצים שהוכן לבלייר במרס 2005, שבועות לפני הבחירות. "המידע היה ידוע רק לקבוצה מצומצמת של יועצים קרובים לראש הממשלה", אמר המקור לעיתון.

"היו כל מיני מצגות שהוצגו לו. הוא היה בהחלט מודע לנעשה שם. הוא רצה זאת. היה דיון גדול על הרצון של בלייר לעשות קאמבק גדול אחרי הבחירות. ההוראה הבסיסית שלו הייתה: 'אני רוצה לרענן את הממשלה'. זה היה בלייר שפשוט נמאס לו מהמאבקים הפנימיים עם בראון".

בלייר ובראון היום שותפים וחברים מאז נבחרו לפרלמנט מטעם הלייבור בשנת 1983. שני הכוכבים העולים של ספסלי האופוזיציה אפילו חלקו משרד יחדיו כאשר בשנת 1994 מת מנהיג המפלגה ג'ון סמית' והשניים התחרו על תפקידו.

בראון היה אז הבכיר מביניהם, אבל בלייר הוכיח את עצמו כחבר פרלמנט פעלתן ויעיל, וגיבש תדמית של מועמד מתון שעשוי להתחבב מאוד על בוחרי הלייבור שמחפשים שינוי. ההסכם בין השניים הוא נקודת ציון ידועה בפוליטית הבריטית של השנים האחרונות. הוא קרוי "הסכם גרניטה" על שם המסעדה בה ישבו השניים בעת הסיכום.

בלייר סיפר בעבר כי הגיע להסכמה עם בראון שהוא יתמנה למנהיג המפלגה וינסה להוביל אותה לניצחון בבחירות, שאחריו התמנה לראש ממשלה. על פי ההסכם, בלייר הבטיח שלא יישאר בתפקיד ראש הממשלה "לעד" אלא יעביר בעתיד את המושכות לידיו של בראון. בינתיים קיבל בראון הבטחה לשמש בתפקיד הבכיר של שר האוצר, ולקבל אחריות מלאה על כל מגוון נושאי הכלכלה.

אנשי בראון טוענים כי הוא יצא ממסעדת "גרניטה" עם תחושה שבלייר יפרוש במהלך כהונתו השניה ויעביר את השלטון לבראון. כשבלייר העמיד עצמו לבחירה לכהונה שלישית חש בראון נבגד. בערך באותה תקופה החל הלחץ על בלייר לפרוש ולנקוב בתאריך פרישה.

על פי דיווחים, המשבר בין השניים הגיע לנקודת רתיחה בשנת 2004, כאשר בראון אמר לבלייר "אין דבר שתוכל להגיד לי שיגרום לי להאמין למילה שיוצאת מפיך". אז ניסה בלייר להרגיע את הרוחות כשהודיע כי יפרוש מתפקידו מיד לאחר שייבחר לכהונה שלישית אך המשבר המשיך, ועל פי דיווחים, השנים לא דיברו במשך תקופה ארוכה.

זו הייתה התקופה שלפני הבחירות לכהונה שלישית של בלייר - התקופה בה גובש המסמך לפיו בלייר תיכנן לפטר את בראון ולהרחיקו מהשלטון. אלא שאז הצליחו השניים להגיע לסיכום לפיו בראון יישאר בתפקידו, יגבש רפורמה כלכלית וקולו יישמע בכל הנודע לחילופי תפקידים בממשלה. המסמך החשאי הוכנס למגירה ולא הוזכר עוד - עד עכשיו. מאותו יום מגבה בראון את ראש הממשלה, והודף את ההתקפות עליו בנושא המלחמה בעיראק. בלייר מצידו לא מפסיק לדבר על "הערכים המשותפים שהשניים חולקים, והביע בו תמיכה בכמה הזדמנויות.