אחרי 13 שנה, הגיעה שעתו של בראון לשלוט

גורדון בראון, שהושבע אתמול (ד') כראש הממשלה ה-52 של בריטניה, נולד בעיר הסקוטית גלזגו ב-20 בפברואר 1951. אביו של בראון היה כומר בכנסיית סקוטלנד, ולטענתו הוא אחראי במידה רבה לעיצוב עמדותיו. כאשר היה נער, איבד את עינו במהלך משחק ראגבי. לדבריו, החשש פן יהפוך לעיוור השפיע עליו רבות.

בגיל 16 כבר החל את לימודיו באוניברסיטה. הוא קיבל תואר בהיסטוריה מאוניברסיטת אדינבורו כאשר היה בן 20, ואז המשיך ישירות ללימודי דוקטורט. כשהיה בן 21 בלבד, מונה לרקטור האוניברסיטה, ואז החלה פעילותו הפוליטית. הוא נבחר לראשונה לפרלמנט הבריטי ב-1983, באותה שנה שבה נבחר חבר פרלמנט צעיר אחר, טוני בלייר. השניים חלקו משרד משותף בבית המחוקקים.

בראון עוזב בפעם האחרונה את משרד האוצר (צילום: רויטרס)

ההסכם שלא יצא לפועל

ב-1994 בראון היה קרוב מאוד להתמנות  למנהיג הלייבור, אך הסכים למחול על כבודו ולוותר על התפקיד לטובת בלייר, הכריזמטי והפופולרי יותר. ההסכם שהושג בין השניים הוא נקודת ציון ידועה בפוליטית הבריטית של השנים האחרונות, זכה לכינוי "הסכם גרניטה" על שם המסעדה שבה סוכמו הדברים.

על פי הסיכום שהושג בין השניים, בלייר ימונה למנהיג המפלגה וינסה להוביל אותה לניצחון בבחירות, מתוך כוונה שלאחר הניצחון, יפרוש מתפקיד ראש הממשלה ויעביר בעתיד את המושכות לידיו של בראון. בלייר הבטיח לבראון בינתיים כי ישמש כשר האוצר, ויקבל אחריות מלאה על כל מגוון נושאי הכלכלה.

עם זאת, הסיכום בין השניים לא יצא אל הפועל. השבוע דיווח העיתון "אינדנפנדנט" כי לטענת אנשי בראון, נפגע שר האוצר עמוקות כאשר החליט בלייר להתמודד על לכהונה שלישית. על פי דיווחים, המשבר בין השניים הגיע לנקודת רתיחה בשנת 2004, כאשר בראון אמר לבלייר "אין דבר שתוכל להגיד לי שיגרום לי להאמין למילה שיוצאת מפיך". על פי דיווחים, השנים לא דיברו במשך תקופה ארוכה. בספטמבר האחרון, לאחר מרד שהובילו תומכיו של בראון במפלגתו, נאלץ בלייר להודיע לצירים בוועידה השנתית של הלייבור כי זו צפויה להיות הפעם האחרונה שבה הוא משתתף בוועידה כראש המפלגה, וכי "יפרוש תוך שנה".

בראון ובלייר בימים קשים יותר. משבר אמון (צילום ארכיון: AFP) 

סוס עבודה

בראון עיצב במשותף עם בלייר את מדיניותה של "מפלגת הלייבור החדשה". במהלך מסע הבחירות של הלייבור ב-1997, שבסופו עלתה הלייבור לשלטון, עבד בראון 18 שעות ביום בממוצע, שישה ימים בשבוע. מה שמעניין אותו הוא "רק פוליטיקה, פוליטיקה, פוליטיקה", אמרה עליו חברתו לשעבר, הנסיכה מרגריט מרומניה.

בראון נשאר רווק עד שמלאו לו 49. בשנת  2000, נשא לאישה את חברתו מזה שש שנים, יועצת התקשורת שרה מקולי. בתם הראשונה של הזוג, ג'ניפר, נולדה בדצמבר 2001, אך מתה ימים ספורים לאחר מכן מסיבוכים. השמחה שהפגין בראון על לידת בתו - והעצב הרב שהפגין על מותה - נגעו ללבו של הציבור בבריטניה, שעד כה ראה בו אדם קר ומחושב, שטרוד רק בענייני עבודה. מאז נולדו לזוג שני בנים - ג'ון בן השלוש ופרייז'ר בן השנה, שאובחן כחולה בסיסטיק פיברוזיס.

בראון הוא שר האוצר הבריטי שכיהן הכי הרבה שנים ברציפות ב-200 השנה האחרונות. כשר אוצר, הוא הצליח לשקם את מצבה הכלכלי של בריטניה, ובעשור האחרון, תחת הנהגתו הכלכלית, נהנתה המדינה מצמיחה כלכלית. עם זאת, כראש ממשלה, סימן בראון את המאבק בטרור העולמי, השמירה על ביטחונה ושלומה של בריטניה והיחסים בין דתות בחברה הבריטית כנושאים העיקריים שעל סדר יומו הפוליטי העתידי.

דף חדש במזרח התיכון

לפני שבועות ספורים דיווח העיתון הבריטי "אינדפנדנט" כי בראון צפוי לנקוט מדיניות שונה לחלוטין מזו של קודמו במזרח התיכון. על פי הדיווח, מתכנן בראון בשלב ראשון להפסיק את העסקתו של הלורד מייקל לוי, מקורבו של בלייר, כשליח המיוחד של ממשלת בריטניה למזרח התיכון. פיטוריו של לוי קשורים ככל הנראה גם לפרשת השחיתות שבה הוא מעורב, ולרצון של ממשל בראון לפתוח דף חדש ונקי עם כניסתם לתפקיד.

מקורביו הרגיעו כי אין בכוונתו של בראון להתפשר על העמדות של בלייר בכל הנוגע לזכותה של ישראל להתקיים כמדינה נפרדת מזו הפלסטינית. אך השינוי הבולט יותר במדיניות ממשל בראון יהיה בנוגע ליחסה של לונדון לעיראק ואיראן, תחומים שבהם, לדעת אנשיו של בראון, המשך השמירה על מורשתו של בלייר יגרמו ללייבור נזק בקלפיות. בין היתר, מתכנן בראון ליצור ערוץ הידברות בין לונדון וטהרן על עתידה של עיראק - בין אם באופן ישיר או בתיווך האיחוד האירופי.