שנאתי אותו באותו רגע שנאת מוות

בפרקים הקודמים: במקום ירח דבש עם אייל, דורית הצטרפה מיד אחרי החתונה לחבר'ה ממשרד הפרסום, שנסעו לצלם פרסומת בפריז, ביניהם המנהל הקריאטיבי החתיך יריב. כשיריב ודורית ברחו מפני הגשם, הם התנשקו כמו בסצינה מהסרטים.

חזרנו למלון בריצה קלה, אוחזים ידיים, וצוחקים בהתרגשות מכל שטות. לקחנו את המפתחות מהקבלה ורצנו לחדר שלי. באצבעות רועדות פתחתי את הדלת, והוא העיף אותי על המיטה המסודרת. בחדר שרר חום נעים, ואור קטן היה דלוק ליד המיטה. התנשקנו בלהט, הוא שוכב עליי, תופס את הזרועות שלי ומצמידן למיטה בכוח, כמעט באלימות.

עישנו סיגריה, חבוקים. זה היה כמו חלום שיכור ממתיקות חריפה ורטובה. יריב היטיב את ראשי על זרועו והדליק את הטלוויזיה. לאחר זיפזופ מהיר הוא השאיר על אמ.טי.וי וגחן לנשק אותי איזה שעה, והזדיינו שוב, ושוב זה היה משגע.

התעוררתי בהרגשה שמשהו לא בסדר. התמתחתי, ושני דברים חדרו לתודעה שלי: יריב ישן לידי, זרועו מונחת עליי בעצלתיים, והטלפון צלצל. עשיתי לעצמי אופס והרמתי את הטלפון.

"אייל...." העפתי מבט מהיר ביריב, "מה העניינים, מתוק שלי?"

אייל רוקד הרבה יותר טוב, אם כבר מדברים

אחרי הארוחה גבי אמר שכדאי שנלך לישון, כי מחר בבוקר הצילומים. אבל יריב ואני היינו ערים לגמרי, ובסוף הלכנו ל"בודהא", כל החבורה. יריב ירד מיד על שתי כוסות וודקה וגרר אותי לרקוד איתו. הוא רקד די מצחיק, למען האמת. אייל רוקד הרבה יותר טוב, אם כבר מדברים. שרון נצמדה אלינו, וברגע מסויים אמרתי לעצמי את המשפט הכי פופולרי שלי בזמן האחרון - "על הזין שלך דורית" - ונצמדתי ליריב כאילו אין אלוהים ואין אייל ואין גבי גולדמן שישב ליד הבר, נזהר לא לגעת בכלום.

"בוא נצא מפה", לחשתי ליריב. "מסתכלים עלינו, וזה מעצבן אותי".

הוא חיבק אותי ויצאנו משם, חולפים על פני שרון וגבי ולא אומרים כלום. בחוץ, יריב נעמד מולי וסגר את הרוכסן במעיל שלי כמעט עד הסנטר. עמדנו זה מול זו, עם לב מתפוצץ ומילים שלא מצליחות לצאת. טיילנו קצת, נכנסנו לפאב ג'אז. הזמנו יין מתובל חם. התכרבלנו על הספות המרופדות, הנוחות. כמו חלום.

כן, הכל חלום, חצי מזה אמיתי, וחצי זו פרסומת עצמית. יריב שוכב איתי, וזה עושה אותי המוצר המצטיין של החודש. רוצו לקנות אותי, אני שווה יותר מנשים אחרות. ובסוף אני אשלם על כל זה ביוקר.  

הטלפון צלצל בטח כמה דקות טובות. לא היינו מסוגלים לפתוח את העיניים. "צריך לקום", מלמלתי והתחפרתי בין זרועותיו של יריב עוד יותר. אחרי כמה דקות דפקו על הדלת. "דורית, יריב, קומו!"

"בסדר, התעוררנו!" צעקתי והתיישבתי במיטה. יריב פקח אליי עין אחת.

"הייתי קם", אמר בפינוק, "אבל אני מפחד שיהיה לי קר".

"תינוק מתוק ומסכן", גרגרתי אליו ונישקתי את שפתיו החמימות. הלכתי לצחצח שיניים, פתאום זה היכה בי. "יריב!!!" צעקתי, "אתה לא מאמין!"

"כן, הם ידעו שאני ישן כאן", הוא גנח בעייפות.

פדיחה. בהיתי על עצמי במראה. היה לי בדיוק יום אחד כדי להרוס את התדמית שלי במשרד, ועמדתי במשימה בכבוד. עכשיו אני ה-נושא לשיחות משרד משפילות.

"את מצטערת עכשיו?" יריב נעמד מאחוריי, ניחוח קלוש של בושם עוד הבהב ממנו. "זוזי", אמר ושלח אל עצמו מבט מעריץ. 

דחפתי אותו הצידה, והוא מעד וחטף מכה בראש מהקיר. הצצתי עליו דרך המראה וראיתי אותו בוהה בי. שנאתי אותו באותו רגע שנאת מוות.

התסריט שכתבתי חביב למדי. בחורה מתנקמת בכמה בחורים שמציקים לה, וקושרת אותם – באמצעות הגרביונים שלה - לעץ, לא לפני שהיא ממזמזת אותם כמעט למוות. הדוגמנית, ניקול, נראתה כאילו היא נהנית מכל מיזמוז. היא כל הזמן הוציאה את הלשון שלה בתנועה של סוטים, וזה כמעט עלה לה ביוקר. "לדוגמנית המזדיינת הזאת יש עגיל בלשון", צעק איש ההפקה הישראלי, "אכלנו אותה!"

"להפך, זה יותר מגניב ככה", אמרתי.

"מה מגניב?" שאל גבי, "הלקוח שלנו שמרן. הוא בן יותר מ-80".

"דורי צודקת, זה יותר מעניין", יריב פתאום התעורר. היתה לו חבורה בולטת מעל העין, והרגשתי קצת לא נעים.

אורן דחף את מצלמת הווידאו הדיגיטלית המשוכללת שקנה בדיוטי פרי. "תמשיכו כרגיל", הורה לנו, כמו במאי של ריאליטי. התעלמנו ממנו.

"אני לא יכול לקחת על זה אחריות", אמר גבי והתיישב, ושרון אחריו - "מה כבר הבעיה להעיף אותה ולהביא מישהי אחרת?"

"

אני לוקח אחריות מלאה. הלקוח ימות על זה", אמר יריב ונראה רגוע לגמרי.

"הלקוח ימות, זה בטוח", אמר גבי. משהו בדבריו של גבי הדהד לי בראש, כאילו פתאום לקחתי אישית את הנבואה השחורה שלו.

לפנות בוקר טסנו בחזרה לתל אביב.

לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה

• ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.