50 הכדורגלנים הבאמת הכי טובים בעולם
זה לא שסתם החלטנו לדרג אותם: זה שה"טיימס" הלונדוני פרסם לאחרונה את רשימת ה־50 של הפרשן גבריאלה מרקוטי, והיא גרמה לנדב יעקבי לתהות אם זה מרקוטי או נרקוטי
אם השם גבריאלה מרקוטי לא אומר לכם שום דבר, כנראה שאתם לא באמת חולים בקדחת דשא. האיש נחשב לאחד מעיתונאי הכדורגל הבכירים בעולם, והוא רק בן 34. הרזומה של מרקוטי מעורר קנאה: "ספורטס אילוסטרייטד" האמריקאי, "לה סטמפה" ו"קוריירה דלו ספורט" האיטלקיים, ה"סנדיי הרלד" הסקוטי וה"טיימס" הלונדוני. הוא גם מגיש שתי תוכניות רדיו שבועיות בלונדון ופרסם שני ספרים, "האוטוביוגרפיה של פאולו די־קאניו" ו"הג'וב האיטלקי" (כן, שניהם על כדורגל). בקיצור, הבנאדם תותח. באופן אישי, אני משתדל לא להחמיץ אף אחד מהטורים האינטליגנטיים שלו. בדרך כלל אני גם מסכים איתו. אבל רק בדרך כלל.
ממש לא מזמן, כשהעונה האירופית הסתיימה, מרקוטי פרסם ב"טיימס" את דירוג "50 הכדורגלנים הטובים בעולם" הפרטי שלו - וכשראיתי אותו, פשוט נחרדתי. אגב, אני לא היחיד: אתר האינטרנט של הטיימס הוצף במאות מחאות נזעמות של גולשים ושל עיתונאים מכל העולם.
לגבי הרביעייה הפותחת אין לי שום ויכוח עם מרקוטי; שם הוא פגע בול. אבל מה שקורה בהמשך גובל מבחינתי בשערורייה. תיירי הנרי רק במקום ה־12, אחרי וויין רוני? דידייה דרוגבה רק במקום ה־22, אחרי סרחיו ראמוס? ג'יימי קאראגר במקום ה־32, הרבה לפני פול סקולס, ז'וניניו ודייגו? ושיא השיאים, גארי נוויל במקום ה־50 - כשמחוץ לרשימה נמצאים גאונים כמו חואן רומן ריקלמה, ראיין גיגס, דקו, אנדרס אינייסטה ורוביניו? בחייאת, גבריאלה (אגב, זה עם סגול ב־ל'. האיש אינו אישה).
את מה שקרה אחר כך אתם רואים עכשיו - החלטתי לקרוא תיגר על הדירוג המגוחך של מרקוטי. גם ברשימה שלי יש 50 שחקנים; הם מגיעים מ־19 מדינות, כשברזיל מוליכה עם שמונה נציגים, ואחריה ספרד (שבעה), אנגליה (שישה), ארגנטינה ואיטליה (חמישה כל אחת). בכל הנוגע לליגות או לקבוצות, המבחר מצומצם יותר: 34 מ־50 השחקנים מתרכזים בשש קבוצות בלבד, שהן כמובן העשירות ביותר בעולם. לצ'לסי ולברצלונה יש שמונה נציגים, למנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד חמישה, למילאן ולאינטר ארבעה. למה, זה מפתיע מישהו?
עוד קצת סטטיסטיקה לפני שנרד לפרטים: שלוש הליגות הגדולות והעשירות מחזיקות ביחד 43 שחקנים מתוך ה־50. ספרד עם 17, אנגליה עם 16 ואיטליה עם עשרה שחקנים. רק שחקן אחד מגיע מליגה שאינה אירופית. אה, ומי שיתהה למה בקהאם לא ברשימה, אז זה כי הוא לא מספיק טוב. זהו.
50. פרדי קאנוטה (סביליה, מאלי)
הבקיע העונה בכל המשחקים החשובים של סביליה: בסופר־קאפ האירופי נגד ברצלונה, בגמר גביע אופ"א נגד אספניול ובגמר הגביע הספרדי מול חטאפה. נכון שהוא נראה קצת יותר מדי אדיש, אבל אין ספק שהוא יודע לתת עבודה מול השער.
49. פאביו קנבארו (ריאל מדריד, איטליה)
אם מרקוטי היה מביא לי את הסעיף לפני שנה, ייתכן שקנבארו היה מוצא את עצמו בעשירייה המובילה שלי. אבל העונה האחרונה בריאל מדריד, למרות הזכייה באליפות, היתה איומה מבחינתו. טיפ חינם, פאביו: תחזור דחוף לאיטליה.
48. ריו פרדיננד (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה)
צילום: רויטרס
המגדלור בהגנה של אלופת אנגליה והנבחרת. אולי הוא לא אגרסיבי או מנהיג טבעי כמו ג'ון טרי, אבל מצד שני הוא עושה מינימום טעויות.
47. צ'אבי (ברצלונה, ספרד)
אינייסטה אולי טכני יותר ודקו אולי ערס יותר, אבל צ'אבי משלים את השניים האלה עם מנהיגות נינוחה ושקטה - ועם חוכמת משחק נהדרת.
46. רודריגו פלאסיו (בוקה ג'וניורס, ארגנטינה)
שחקן שגורם לצירוף המילים "טכניקה מלוטשת" להתבייש בצד. אני מעריך שלא ייקח הרבה זמן עד שהכישרון הנהדר הזה יגיע גם לאירופה, בדיוק כמו שקורה לכל הברזילאים והארגנטינאים המוכשרים.
45. סרחיו ראמוס (ריאל מדריד, ספרד)
בריאל ובנבחרת ספרד הוא נחשב ליורש של פרננדו היירו, אבל לפעמים נדמה שהוא בסך הכל ילד שמנסה לעשות קולות של גדול. בכל מקרה, לבלמים אין קיצורי דרך. קודם שיצבור ניסיון, אחר כך נדבר על דירוג גבוה יותר. ואם כבר מדברים, מקום 13? מה אתה מעשן, סניור מרקוטי?
44. פרנק ריברי (באיירן מינכן, צרפת)
צילום: רויטרס
עם הפרצוף המטולא, הטירוף בעיניים והריצה המחורעת, ריברי הוא הכי אנטיתזה לבקהאם - ורק בגלל זה אנחנו מאוד אוהבים אותו. אוקיי, אז לא רק בגלל זה. הוא גם שחקן ענק שעד היום התבזבז במארסיי, והעונה הוא סופסוף יפרוץ בענק. אינשאללה.
43. מיכאל באלאק (צ'לסי, גרמניה)
מי שנחשב לכדורגלן הגרמני הטוב ביותר איבד את המעמד המיוחד שלו אחרי שעבר לצ'לסי. אבל הוא עדיין קשר נהדר, שאולי אחרי עונת התאקלמות ראשונה יחזור להראות מה הוא יודע.
42. איבן קורדובה (אינטר, קולומביה)
אם יש בלם שחלוצים לא אוהבים לשחק נגדו, זה קורדובה. למרות שהאיש גמד, הוא קופץ לגבהים שאי אפשר להאמין - ולא מוותר אף פעם, בשום מצב ולאף אחד.
41. פלורן מאלודה (ליון, צרפת)
אם ליון נראתה בתחילת העונה כמי שמסוגלת לזכות בליגת האלופות, זה הרבה בזכות הכישרון הנדיר הזה. כשהוא יגיע לקבוצה גדולה יותר, כל העולם יבין שמדובר בעילוי רציני.
40. אלכס (איינדהובן, ברזיל)
הבלם שגדל בסאנטוס והרג לארסנל את חלום ליגת האלופות העונה. הוא מדורג נמוך ברשימה הזאת רק בגלל ששיחק בשנתיים האחרונות בליגה ההולנדית, אבל אם באמת יעבור לצ'לסי בשנה הבאה, הוא ידורג הרבה יותר גבוה.
39. הרנן קרספו (אינטר, ארגנטינה)
צילום: איי אף פי
אחד מחמשת הסקוררים הכי טובים בעולם, וזה נכון לגביו כבר עשר שנים ברציפות: בניגוד לחלוצים ותיקים אחרים, לא נראה שהשנים שחקו את המהירות ואת הקילינג־אינסטינקט שלו.
38. ראיין גיגס (מנצ'סטר יונייטד, וויילס)
בכל שנה אומרים שזאת העונה האחרונה שלו, אבל גיגסי עוד לא רוצה ללכת הביתה. פייר, גם אין לו שום סיבה. הוא עדיין אחד השחקנים הכי מלהיבים בליגה האנגלית, ויש לו הרבה אחוזים באליפות הנוכחית של יונייטד.
37. אלסנדרו נסטה (מילאן, איטליה)
כמעט שכחנו מהבלם האיטלקי הכי מוכשר - עם כל הכבוד לקנבארו - שהיה פצוע כל כך הרבה זמן. אבל אין לי ספק שהוא עדיין אחד הטובים ביותר.
36. רונלדו (מילאן, ברזיל)
צילום: רויטרס
יש הטוענים שהוא גמור, אבל אני ממש לא בטוח בזה. במילאן הוא הבקיע שבעה שערים ב־12 משחקי הליגה שבהם פתח, והוא עדיין החלוץ הטוב ביותר שראה העולם בעשור האחרון. אז בואו נראה מה קורה בעונה הקרובה במילאן לפני שאנחנו הופכים אותו סופית למי שהיה.
35. רוביניו (ריאל מדריד, ברזיל)
צילום: איי אף פי
בימים מסוימים הוא אחד הגדולים בעולם, ובאחרים כבר עדיף ראובן עובד. אז כן, הוא סובל ממחלות ילדות, אבל יש תחושה שהוא בדרך למצוא את האיזון הנכון בין האינסטינקט הברזילאי למחשבה האירופית. בדיוק כמו שרונלדיניו עשה לפניו.
34. דייאן סטנקוביץ' (אינטר, סרביה)
ממשיך את המסורת המפוארת של הכדורגל היוגוסלבי עליו השלום: תנועה חלקלקה, חוכמת משחק והכרה בזה שלא הוא הכוכב הגדול.
33. פול סקולס (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה)
בלעדיו אין יונייטד. חד וחלק. הוא הדבק הג'ינג'י שמחזיק ביחד את כריסטיאנו רונלדו, וויין רוני וגיגסי.
32. דקו (ברצלונה, פורטוגל)
צילום: איי פי
ממש לא קל להתבלט בקבוצה עם כל כך הרבה כוכבים כמו ברצלונה, אבל דקו עשה את זה יופי. למרות שהעונה האחרונה לא היתה הכי טובה שלו, הוא בכל זאת אחד הקשרים הכי משובחים שיש: אחד שיודע לשלב בין כוח, חוכמה ונחישות. וגם רוע, אבל רק כשבאמת צריך.
31. דייגו (ורדר ברמן, ברזיל)
כבר בעונה הראשונה שלו בבונדסליגה הוא נבחר לשחקן השנה בגרמניה, ותסמכו עלי שזאת רק ההתחלה. את הכישרון שלו אנחנו מכירים לא מאתמול, ועכשיו מגיעה הפריצה הגדולה שלו.
30. אנדריי שבצ'נקו (צ'לסי, אוקראינה)
צילום: איי פי
היתה תקופה שהוא נחשב לסקורר הטוב ביקום, רק שחמדנות יתר הפכה אותו לעגלה אוקראינית מקרטעת. פייר, לא ברור אם הוא אי פעם יצליח לשחזר את העבר המפואר.
29. ריקרדו קרבאליו (צ'לסי, פורטוגל)
לא מעט אוהדי צ'לסי שאלו את עצמם אם מוריניו לא הגזים קצת עם כל הפורטוגלים שהוא הביא לקבוצה - אבל במקרה של קרבאליו אין לאף אחד טענות. במיוחד כשטרי מפצח ראשים באוויר, והוא מנקה אחריו את הדשא עם מטאטא.
28. ססק פברגאס (ארסנל, ספרד)
עכשיו, אחרי שתיירי עזב לברצלונה, כל כובד האחריות בארסנל ייפול על כתפיו של הספרדי הצעיר הזה. אוהדי ארסנל ממש לא צריכים להיות מודאגים: הוא בנוי למשימות כאלה.
27. פיליפ לאם (באיירן מינכן, גרמניה)
אחרי שקיעתו של רוברטו קרלוס, האנרג'ייזר התזזיתי הזה הוא אולי המגן השמאלי הטוב בעולם.
26. ז'וניניו (ליון, ברזיל)
יכול היה ללכת לקבוצות הגדולות של ספרד או איטליה, אבל בחר להתפנק בצרפת. אולי זאת צניעות, אולי סתם פראייריות. בכל מקרה, אף אחד לא בועט כדורים חופשיים כמוהו.
25. וויין רוני (מנצ'סטר יונייטד, אנגליה)
צילום: איי פי
פעם, כשהיה בן 17, חשבתי שהשרוט הזה יהיה רונלדו הבא. סליחה, טעיתי: הוא אמנם חלוץ גדול, אבל לא ענק. איך אומרים אצלנו? אפשר להוציא את הילד מהשכונה, אבל אי אפשר להוציא את השכונה מהילד.
24. קרלס פויול (ברצלונה, ספרד)
כוכבים באים והולכים, אבל פויול לא זז מטר מבארסה. הוא הנשמה של הקבוצה הזאת. אם יתעורר הצורך, הוא גם יתאבד בשבילה על המגרש. על אמת, אני מתכוון.
23. זלטן איברהימוביץ' (אינטר, שוודיה)
אם זה היה דירוג של כישרון נטו, הוא היה מתברג איפשהו בין חמשת הראשונים: היכולת הטכנית שלו, בעיקר יחסית לגובה שלו, היא כמעט לא אנושית. אבל לאיש יש שריטה כל כך עמוקה שהוא שחקן הכי פחות צפוי שיש - לטוב ולרע.
22. ג'ון טרי (צ'לסי, אנגליה)
בנחישות מטורפת, במאמץ עילאי ועם אופי אנגלי כמו של פעם, טרי הפך לאחד הבלמים הטובים בעולם ולקפטן יחיד במינו.
21. קרלוס טבס (ווסטהאם, ארגנטינה)
צילום: רויטרס
תמיד ידענו שהוא עילוי בפוטנציה, אבל רק העונה - ודווקא בימים הקשים של ווסטהאם - גילינו שהוא באמת שחקן ענק, ואחד שיכול להצליח גם באירופה. כל מה שהוא צריך עכשיו זה למצוא את הקבוצה הנכונה.
20. אנדרס אינייסטה (ברצלונה, ספרד)
צילום: רויטרס
פעם כינו אותו בברצלונה "המהנדס" בגלל המסירות המתוחכמות שלו, אבל אמרו גם שהוא קצת חלשלוש. טוב, זה היה פעם: לא שמאז הוא הפך לטנק, אלא שההתקדמות שלו העונה היתה פנומנלית.
19. פרנק למפארד (צ'לסי, אנגליה)
ברגע שאסיין הגיע לצ'לסי, למפארד קיבל תעודת שחרור טקטית ומנטלית. עכשיו הוא דינמו אמיתי ומבקיע שערים פנטסטי, שעושה את זה מהקישור.
18. דויד וייה (ולנסיה, ספרד)
אין לו מנהיגות וכריזמה כמו של ראול, אבל חוץ מזה הוא לא נופל בכלום ממי שהיה בימיו הגדולים המלך של הברנבאו. מה גם שאין שחקן שכבש יותר ממנו בליגה הספרדית בשלוש העונות האחרונות.
17. אנדראה פירלו (מילאן, איטליה)
קרלו אנצ'לוטי אמר שהוא השחקן היחיד במילאן שאין לו תחליף, וצדק מאה אחוז. אחרי הכל, אין שחקן בעולם שהגדיר בצורה מושלמת יותר מפירלו את תפקיד הקשר האחורי המודרני.
16. איקר קסיאס (ריאל מדריד, ספרד)
זה לא סתם שאוהדי ריאל מכנים אותו "סן איקר": בשנים האחרונות הוא הציל את הקבוצה מלא מעט הפסדים ופדיחות. וכשחושבים על זה, ריאל לא היתה לוקחת אליפות בלעדיו גם השנה.
15. ג'נלואיג'י בופון (יובנטוס, איטליה)
לא להאמין שהשוער השני הכי טוב בעולם שיחק בעונה האחרונה בליגה השנייה באיטליה. אין מה לדאוג, עוד מעט נקבל אותו שוב כמו שהתרגלנו: במיטבו.
14. דידייה דרוגבה (צ'לסי, חוף השנהב)
צילום: רויטרס
קחו את סמואל אטו, תערבבו אותו עם רוד ואן ניסטלרוי - וייצא לכם דידייה דרוגבה. השחקן הזה בנוי כמו ההולנדי, ויש לו אינסטינקטים כמו של הקמרוני. לצ'לסי זה מתאים פיקס.
13. פרנצ'סקו טוטי (רומא, איטליה)
12. רוד ואן ניסטלרוי (ריאל מדריד, הולנד)
אחד האחראים העיקריים לאליפות של ריאל מדריד. האיש הוא מכונת שערים. נכון שאין לו טכניקה כמו של אטו, אבל הוא מחפה על זה בדבר השני הכי טוב: אופורטוניזם צרוף.
11. דניאל אלבס (סביליה, ברזיל)
מאז רוברטו קרלוס לא ראינו דבר כזה. מגן שתוקף כמו F15, מבשל כמו גאון ומבקיע כשבא לו. תסתכלו על העיניים שלו: האיש מכשף.
10. סטיבן ג'רארד (ליברפול, אנגליה)
צילום: רויטרס
עזבו אתכם מדיוויד בקהאם וממוטציות אחרות - ג'רארד הוא האנגלי הבכיר, כדורגלן מוכשר שכולו נשמה ליברפולית טהורה וכישורי מנהיגות מולדים. מי היה מאמין שפעם הוא נחשב לנושא הכלים של מייקל אואן.
9. חואן רומן ריקלמה (ויאריאל, ארגנטינה)
נכון שהוא איטי, אבל במקום זה יש לו ראש - ואפילו מוח! - לצד עיניים בגב. ובצלעות.
8. פטר צ'ך (צ'לסי, צ'כיה)
כל ילד שחולם להיות שוער רוצה להיות כמו צ'ך. כזה שנועל את השער, שאין שום דרך להכניע אותו - ושהוא אפילו לא משוגע, לא משנה מה מספרים לכם.
7. לאו מסי (ברצלונה, ארגנטינה)
צילום: איי פי
בעוד שנה הוא יהיה בשלישייה הפותחת. בעוד שנתיים - אולי במקום הראשון. הוא ללא ספק הכישרון הכי גדול שנולד בארגנטינה מאז דייגו ארמנדו. אבל שלא תטעו, מראדונה הוא אף פעם לא יהיה.
6. מייקל אסיין (צ'לסי, גאנה)
השחקן הכי חשוב והכי איכותי של ז'וזה מוריניו, שבהחלט ידע מה הוא עושה כשהתעקש להביא אותו מליון בכל מחיר. מדובר במפלצת כדורגל ובקשר אולטימטיבי, שיודע להרוס ולבנות בשני צידי המגרש.
5. תיירי הנרי (ברצלונה, צרפת)
צילום: איי פי
העונה האחרונה שלו היתה קשה בעיקר בגלל הפציעה שעבר, אבל אני שם כסף על זה שהמעבר לבארסה יחזיר אותו למסלול. כן, מי שזכה לכינוי "השמעון פרס של הכדורגל העולמי" בדרך להיות ווינר אמיתי.
4. סמואל אטו (ברצלונה, קמרון)
צילום: איי אף פי
מבקיע השערים הטוב בעולם. נקודה. הוא גם מהיר, חזק ואמיץ, מה שמפצה על הפה הגדול והאגו ענק והנפש הלא ממש יציבה. אגב, כבר לפני חמש שנים ידעתי שהוא יגיע לטופ. באמת, תחפשו ב"בלייזר" שלקראת מונדיאל 2002.
3. כריסטיאנו רונלדו (מנצ'סטר יונייטד, פורטוגל)
גם השחקן האירופי הטוב ביותר, גם השחקן מספר 1 בליגה האנגלית, גם רק בן 22 - וגם עושה את כל זה תוך כדי שחייה נגד הזרם. ומה שמפחיד בכל הסיפור זה שהוא עוד רחוק מהשיא.
2. רונלדיניו (ברצלונה, ברזיל)
צילום: איי פי
אם הכדורגל היה מופע אור־קולי, הוא היה הכוכב הגדול של כל הזמנים. אז נכון שיש לו חסרונות (ובשנה שעברה ראינו גם כישלונות), אבל מי זוכר אותם בפעמים האלה שאתה רואה אותו וממלמל "אין דברים כאלה".
1. קאקה (מילאן, ברזיל)
צילום: רויטרס
גם בגלל הזכייה עם מילאן בליגת האלופות, אבל בעיקר בגלל השילוב המנצח בין טכניקה ברזילאית לאופי, נחישות וכוח אירופיים. אף אחד לא עושה את זה יותר טוב. עד כדי כך שאני מחליק לו את ההחלטה להישאר בתול עד החתונה.
