השלום מתחיל בתוכו

הפסקתי לקרוא את מה שכותבים עליי. ריצ'רד גיר "התרמית"

בגיל 57 לריצ'רד גיר כבר לא אכפת מה יחשבו על מה שהוא אומר. למשל, בראיון זה ממש אין לו בעיה להשתלח בכיף בממשל האמריקאי, לקרוא לנשיא ארצות הברית שקרן ולא להסתיר את העובדה שסרטו החדש, "התרמית" (מהשבוע בארץ), שבו הוא מגלם את הסופר קליפורד אירווינג שישב בבית סוהר על פברוק האוטוביוגרפיה של האוורד יוז, הוא אלגוריה למה שקורה היום בעולם. גיר, אפשר לומר, הוא מלח הארץ באמריקה, עם משפחה ששורשיה מובילים למייסדי האומה, המייפלאוור. הוא החל את דרכו המקצועית בשנת 1973 במחזמר "גריז", דווקא על בימות הווסט אנד הבריטי, אחרי שברח מלימודי המלגה שלו באוניברסיטת מסצ'וסטס שנתיים לפני שסיים את התואר שלו בפילוסופיה. הפריצה הגדולה שלו היתה בשנת 1980 בשובר הקופות "אמריקן ג'יגולו" ומאוחר יותר בסרט המצליח "קצין וג'נטלמן". למעמד כוכב על של ממש הוא הגיע עם "אשה יפה" בשנת 1990. בשנים האחרונות ראינו את גיר בסרטים כמו "הבוגדת", "הנרקוד" וכמובן זוכה האוסקר, "שיקגו". הקיץ ייצא לאקרנים בארצות הברית מותחן קומי בכיכובו שבו הוא מגלם עיתונאי הרץ אחרי סקופים בבוסניה.

כמצופה מכוכב קולנוע בסדר גודל שלו, חייו האישיים לא פחות סוערים מהסרטים שלו. ב־1991 הוא נישא לדוגמנית העל סידני קראופורד, ובהמשך פרסם מודעה בעיתונות שבה השניים מביעים את אהבתם זה לזו (אחרי שמועות שגיר בעצם מעדיף את בני מינו). הנישואין שרדו ארבע שנים, למרות שהשניים עדיין נחשבים למיודדים. בשנת 2002, אחרי שנים של זוגיות, התחתן גיר עם כוכבת "חוק וסדר" לשעבר, קרי לאוול, ולזוג בן משותף, הומר.

מה שמאפיין את גיר בשנים האחרונות הוא הקשר ההדוק שלו עם הדלאיי למה. גיר התוודע לראשונה לבודהיזם כשנסע בשנת 1978 עם ידידתו, הציירת סילביה מרטינס, לנפאל ופגש את המנהיג הרוחני.

לשימוש פנאי פלוס בלבד! ריצ'ארד גיר (צילום: אימג' בנק גטי)

כיום הוא נחשב לאחד הקולות הרמים ביותר נגד ממשלת סין ופועלה בטיבט, עובדה שגרמה לו להיות מוחרם בסין ואף אחד מסרטיו לא מוצג שם בבתי הקולנוע. בשנת 1993 ניצל גיר את בימת האוסקרים כדי לנגח את ממשלת סין ומאז הוא גם מוחרם על ידי האוסקרים על הבושה הגדולה שהביא לטקס. גיר עומד בראש בית טיבט בניו יורק ובנוסף תורם רבות למען המלחמה באיידס ושימור כדור הארץ. בשנים האחרונות הוא מעורב גם בבית הטיפוח בהודו, ארגון שהוא עומד בראשו שמקים מקלטים לנשים וילדים חולי איידס.

למרות כוס התה עם הנענע, השיער הכסוף, המשקפיים העבים והשרשראות על שתי ידיו מהדלאיי למה, גיר מתגלה במפגש העיתונאים כטעון למדי: "בסרט מראים בדיוק איך שקרים הובילו לאסונות שלא היו צריכים לקרות", הוא מספר. "אנחנו חיים היום במציאות שבה יושב בבית הלבן שקרן שבמצח נחושה משקר לציבור האמריקאי ומוביל אותנו אל התהום. כל הממשל שלו מורכב מאנשים שמשקרים לציבור, הממשל הזה הוא גרוע פי כמה וכמה מהממשלות הנוראיות ששלטו בברית המועצות הבולשביקית. המציאות שלנו פשוט בלתי נתפסת במונחים שפויים ואנחנו יכולים רק לקוות שכל הטירוף הזה ייגמר מתישהו בקרוב".

איך היה עבורך להיכנס לנעליו של קליפורד אירווינג?

"היה הרבה חומר מצולם עליו, כך שזה לא היה מאוד קשה לראות איך הוא נראה ואיך הוא מתנהג. הוא היה גבוה ממני, מה שגרם לי לעיתים ללכת על קצות האצבעות. אבל הדבר החשוב ביותר עבורי היה להיכנס לתוך העולם הפנימי שלו. הוא היה יהודי מלונג איילנד וגם היתה לו מעין יבלת על האף כתוצאה מניתוח שלא הצליח. היבלת הזאת סימנה עבורי את מי שהוא, על כל היתרונות והחסרונות הפנימיים שלו".

כאדם שעשה קריירה מהמראהו החיצוני, יש לך הסבר למה אנחנו כל כך אובססיביים לחיצוניות שלנו?

"כי אנחנו מפחדים ממה שקורה אצלנו בפנים, קל יותר להתעסק בחיצוניות. הרבה פעמים העולם החיצוני הוא גם השתקפות של מה שקורה בתוכנו. אנחנו נוטים לשים את עצמנו במצבים שכאלה".

אתה מגלם עיתונאי שפברק עובדות. איך אתה מרגיש כשכתבו או כותבים עליך דברים שלא אמרת?

"האמת היא שהפסקתי לקרוא מה שכותבים עליי, כי אין לזה סוף וזה גורם רק לעוגמות נפש. אין דבר יותר מתסכל לקרוא דברים שלא אמרת, להיות משויך לאנשים שאני מעולם לא הכרתי, להיות מצוטט כמי שהיה במקומות ואירועים שמעולם לא הייתי בהם. זה רק גורם לעצבים. בסופו של דבר אתה לומד שיש ריצ'ארד גיר ציבורי, זה שבצהובונים שאין לו שום קשר אליך, ויש את ריצ'ארד גיר האמיתי, שזה אני ואני יודע בדיוק מה אני עושה, מאחורי מה אני עומד, ומי אני כשאני הולך בלילה למיטה".

מה סוד ההישרדות במקום כמו הוליווד?

"אין לי שמץ של מושג. שלא תחשוב שאני לא שואל את עצמי את אותה שאלה בדיוק. זה מסתורין שאין לי תשובה אליו. אם תשאל אותי איך בניתי את הקריירה שלי, אני לא יודע, זה פשוט איכשהו הכל הסתדר איך שזה הסתדר. לא היתה תוכנית חומש או רצון מוכתב מראש למה שאני רוצה לעשות או לא. אני אף פעם לא יודע מאיפה יבוא וייכתב הפרק הבא של הקריירה שלי. אני מאוד בר מזל. אפילו בימים שהייתי בבית ספר למשחק, אני לא חושב שאני הייתי הכי טוב בכיתה שלי. היו שם שחקנים יותר טובים ממני שמעולם לא שמענו עליהם. אני לא משקר לך כשאני אומר שזה ממש מסתורין בעיניי".

אתה חושב שאולי פשוט רצית את זה יותר מהם?

לשימוש פנאי פלוס בלבד! ריצ'ארד גיר (צילום: אימג' בנק גטי)

"יכול להיות, אבל אני רוצה שתבין שהחיים שלי זה לא רק הקריירה שלי. כאן זה עונג גדול מאוד ליצור סרט קולנוע. זה כיף גדול ואני באמת בר מזל שיש לי עבודה שהיא כזאת מהנה. אני לא יודע אם לא הייתי נהנה מהעבודה הזאת כל כך אם הייתי נשאר בה כל כך הרבה שנים. אבל החיים שלי כל כך הרבה יותר עשירים מזה, שגם אם זה ייעלם לגמרי, אני לא חושב שאשב דקה אחת בחיבוק ידיים ולא אדע מה לעשות עם עצמי".

האם אתה רואה עצמך נכנס יותר לתחומים אחרים של עשייה קולנועית?

"אין לי שמץ של מוטיבציה להיכנס לזה. ניסיתי להפיק כמה סרטים וזה ממש לא כיף. גם להיות במאי לא נראה לי כיף גדול כל כך. טוב לי בלהיות שחקן".

בשנים האחרונות יש לגיר עוד אג'נדה פוליטית, אחת שקרובה יותר אלינו. כאקטיביסט פוליטי, הוא פעיל מאוד בניסיונותיו לקרב בין הישראלים לפלשתינים. "אנחנו חיים בכזה עולם קטן וכל דבר קשור לכל דבר", הוא מסביר, "לדוגמה, אם בבורדל קטן בבנגקוק נמצא נגיף איידס אלים במיוחד, לוקח לו פחות או יותר 24 שעות להגיע לניו יורק ומשם זה מתחיל להתפשט ולהפוך למגפה. בעולם שאנחנו חיים בו אי אפשר לקחת שום דבר ולהגיד זה קטן או חסר חשיבות. אין לנו את הפריבילגיה הזאת יותר. אני מאמין שאם הסכסוך הישראלי־פלשתיני ייפתר, קרוב ל־90 אחוז מבעיות העולם ייעלמו כלא היו. אז איך אני יכול לעמוד מנגד ולא לנסות כמיטב יכולתי לעשות משהו כדי לעזור לפתור את הבעיה הזאת. יש לי חברים יקרים בשני צידי המתרס ואני יכול להגיד לך בוודאות ששני הצדדים רוצים בפתרון".

אתה באמת מאמין שאתה יכול לעשות את ההבדל כשכל כך הרבה אנשים נכשלו עד כה?

"אני לא יודע, אבל מה שאני כן יודע זה שזה פשע מצידי לא לנסות. אחד הדברים ששמתי לב אליהם בביקורים שלי באזור היא העובדה שאף צד לא מוכן להודות בכאב. קשה לישראלים להבין את הכאב של הפלשתינים והפלשתינים בכלל לא מוכנים להודות בכאב של הישראלים. בעולם מושלם שני הצדדים היו מבינים את הכאב שכל צד גורם לצד שני ומנסים לפשר. נכון שנעשה עוול בשני הצדדים, אבל להמשיך ולנקוט בשיטת העין תחת עין זה לא יסיים את הסכסוך הזה לעולם. כולנו בסך הכל רוצים מחר טוב יותר לילדנו. תאמין לי אני יכול להמשיך עם זה הרבה מאוד ולתת לך הרבה צידוקים לשני הצדדים, אבל בסופו של דבר מישהו חייב להרים את הכפפה. זאת האמת שלי".  

• 20 דברי חוכמה מפי דנה אינטרנשיונל תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש
• קראו גם את הראיון הבלעדי הנוסף עם הבמאי הקוריאני ג'ון הו בונג