"למה עשית את זה, יריב? למה הרסת לי הכל?"
"אני כל כך אוהב אותך, שלא יכולתי לסבול כל רגע נוסף שאת עם אייל", אמר יריב. "את החלטת לגמור איתי ולהסתלק.... אם היית נעלמת לי הייתי מת! הכל הסתדר לטובה בסוף, נכון?" פרק 23
בפרק הקודם: דורית גילתה במחשב של יריב אימייל עם תמונות שלה ושלו בהרפתקה הפריזאית. הסתבר שהוא זה ששלח את התמונות המסגירות לבעלה, אייל.
הרגשתי סחרחורת. ניסיתי להבין מה אני רואה, ולא הצלחתי לחבר את כל הנתונים להסבר אחד נורמלי בראש שלי, כאילו שיש לי קצר או משהו. כשלתי לעבר המעלית. יריב בדיוק יצא מהשירותים במסדרון והתקדם אליי. "נו, לא הזמנת את המעלית?" שאל ולחץ בקוצר רוח על כפתור ההזמנה.
בהיתי בו. יכול להיות שהוא האויב שלי?
"דולצ'ה?" הוא התקרב ובחן את פניי הנסערות.
"זה אתה שגילית לאייל, נכון?" שאלתי.
יריב נשך את השפה שלו. "מה... מה בדיוק השאלה?" הוא ניסה למשוך זמן.
נגעתי בו. "בשביל מה?" שאלתי אותו ברכות, "למה עשית את זה, יריב? למה הרסת לי הכל?"
הוא הסתכל עליי במבט שלא פענחתי. "לא הרסתי", ענה באותו טון רגוע שאני נקטתי, "רק זירזתי קצת את התהליך".
"זירזת", חזרתי אחריו, מוחי ריק.
יריב ניסה ללטף לי את הלחי. העפתי לו את היד.
"אני כל כך אוהב אותך, שלא יכולתי לסבול כל רגע נוסף שאת עם האיש הזה", אמר. "את החלטת לגמור איתי ולהסתלק מפה, וזה היה.... אם היית נעלמת לי הייתי מת! הכל הסתדר לטובה בסוף, נכון?"
נעצתי בו מבט. "לטובה בשביל מי?"
"בשביל שנינו". הוא נראה מיוסר. הגילוי שלי לא היה בתכנון שלו.
"זה אתה החלטת", זרקתי לו.
"מה את אומרת לי", הוא התעשת במהירות והתחיל להתגונן, "שאם לא הייתי מספר לאייל שאת בוגדת בו, היית נשארת איתו לתמיד?"
"אני לא יודעת עכשיו", הטחתי בו, "אבל גם אם הייתי מחליטה בסופו של דבר לחזור אליך, זו היתה צריכה להיות החלטה שלי. הייתי מתכננת איך לספר לאייל ברכות, בעדינות.... לא ככה שהוא יהיה בהלם...."
"דולצ'ה, זה לא משנה עכשיו מה שהיה...."
"זה כן משנה", צרחתי עליו, "כי להזכיר לך, אני רציתי להישאר עם אייל ולא לחזור אליך. אתה בעצם גרמת לי לחזור אליך מבלי שבכלל ארצה את זה!"
"אבל את אהבת אותי דולצ'ה". הוא חיבק אותי בכוח, למרות התנגדותי, ולתדהמתי העיניים המסנוורות שלו התחילו לדמוע. "את פשוט ריחמת על אייל, נשארת איתו מתוך רחמים".
"זה לא היה מתוך רחמים", התחלתי להתנשם, שוב בלי אוויר, "פחדתי שאיתך לא יהיה לי עתיד, שזו אהבה זמנית, שתזרוק אותי אחרי שנייה ואני אשאר קירחת מכל הכיוונים".
"אני רוצה להתחתן איתך"
"זה בגלל שאת לא יודעת כמה אני אוהב אותך", גם יריב התנשם. כמעט כל המשרד צפה בנו בסקרנות, כולל כמה עובדים מחברת השקעות שהמשרד שלהם היה בצד השני של המסדרון, "אני רוצה להתחתן איתך".
"כמו שרצית להתחתן עם מאיה?!" פלטתי, השתחררתי מהחיבוק שלו וברחתי משם.
לקחתי מונית לקרן, למשרד. מיוזעת ודומעת טיפסתי במדרגות הבניין הרעוע, רק כדי לשמוע שהיא לא באה לעבודה היום. שוב עמדתי ברחוב המהביל וניסיתי לתפוס מונית. הפעם אף מונית לא עצרה לי. הזיעה התנקזה לי בתוך החזייה, מתחת לאף, בעורף מתחת לשיער. צמרמורות מוזרות תקפו אותי. החלטתי לצעוד ברגל לבית שלה, למרות השמש הקופחת.
כמעט גוססת טיפסתי במדרגות של קרן ופתחתי את הדלת במפתח שלי, מוכנה נפשית לכך שהיא מן הסתם מתעלסת על הספה עם שלושה כושים ושני גמדים.
מסתבר שלא הייתי מוכנה מ ס פ י ק.
על הספה ישב אייל, עם מכנסיים קצרים של בית ותו לא. הוא הרים את ראשו בהפתעה כשנכנסתי. "פיצ!", נפלט לו, "כלומר, דורית, מה...."
"מה אני? מה אתה עושה פה?", שאלתי, "איפה קרן?"
"היא... הלכה למכולת", הוא גמגם.
סקרתי אותו בהלם. "מה אתה עושה פה?", שאלתי שוב, "מה לך ולקרן?"
הוא שתק. הדלת נפתחה וקרן, בג'ינס קצרצר וחולצה שכיסתה בקושי את הפטמות שלה, התפרצה פנימה. "אחותי", התנפלה עליי בחיבוק, "מה קורה מהממת? רוצה קפה? איילוש, שים מים לדורי".
אייל קם באנחה. הרחקתי את קרן ממני. "מה אייל עושה פה?" שאלתי אותה בחשדנות, "מה.... מה הולך פה?"
"אה, הוא לא סיפר לך?" היא שאלה בהפתעה, שלפה סוכריה על מקל משקית הקניות שלה והתחילה להתעסק בקילופה, "היה לנו איזה קטע פצפון, אבל עזבי, תספרי לי מה קורה איתך! איך יריב? איך העבודה?"
"מה?" שאלתי אחרי כמה שניות של שתיקה.
"מה מה??" היא תהתה, באמת לא מבינה מה לא ברור לי, ודחפה את הסוכריה לפה, "ניסים נתן לי את הסוכריה בחינם, עשיתי לו עיניים. הקטע שהוא כב...."
"קרן!!!!" צעקתי עליה, "מה את אומרת לי בדיוק? איזה קטע היה לך בדיוק עם בעלי?"
"טוב תירגעי", היא סקרה אותי בהשתאות, "שבי. רוצה לשתות משהו?"
"לא, אני רוצה לדעת איזה קטע בדיוק היה לך עם אייל".
קרן גלגלה את עיניה בסימן של "עוד פעם היא מתחילה זאתי".
"חירמונון", אמרה.
"אבל למה?" צעקתי עליה, "למה? למה למה למה למה למה למה למה למה?"
אייל, שבדיוק חזר לסלון, קפא על מקומו. "מה, את דפוקה?" שאל את קרן, "למה סיפרת לה?"
"לא ידעתי שזה כזה אישיו", היא ליקקה את הסוכריה שלה בשלווה, "זה אפילו לא היה זיון, אייל פחד לבגוד בך... איזה חנון, אה דורי?"
שתקתי, פשוט לא ידעתי מה להגיד. אייל התיישב מולי. "לא רציתי שתדעי", הוא נראה נכלם, "הרגשתי כל כך אשם".
"טוב", קרן התיישבה על שולחן הקפה ברגליים פשוקות, ובפעם הראשונה הבנתי עד כמה היא זנותית. "תקשיבי דורי. הלכתי עם דנה למסעדה, טוב אני לא בדיוק אכלתי רק שתיתי מוחיטו ליצ'י..."
"תתרכזי", התחלתי לאבד את הסבלנות.
"קיצר, כשחזרנו היא התחילה להתבכיין על זה שהיא שכחה לשלוח איזה פקס שהיה מאוד חשוב לאבא של אייל והיה חייב להגיע לאיזה לקוח בחו"ל בדחיפות, ובגלל שהמשרד הוא בדרך שלי הביתה, לקחתי ממנה את המפתח ועליתי לשלוח את הפקס".
הבטתי בה בחוסר הבנה. "וזהו?", שאלתי.
"ואז עליתי, והייתי קצת שיכורה..."
"אני מתארת לעצמי", הערתי ביבושת.
"ואז היא נכנסה אלי לחדר", התערב אייל, "ניסתה לנשק אותי, העפתי אותה ממני והיא הלכה".
"ונחשי מה - הפקס לא נשלח בסוף!" ציינה קרן בגאווה.
"בגלל שלכמה שניות כן מזמזתי אותה", הודה אייל, "הרגשתי מאוד רע עם עצמי. למרות שאת ייבשת אותי, ניסיתי להישאר נאמן לך. בגלל רגשי האשמה ניסיתי להתיידד עם יריב. אמרתי וואלה, תמיד אני יורד על החבר'ה בעבודה שלה, אני אנסה להתקרב אליה, לעולם שלה".
"אני לא מבינה אותך", פניתי אל קרן, "את לא חברה שלי? את לא אוהבת אותי?"
"מה את מדברת", היא הזדעקה, "אני חולה עלייך!"
"שיואו, תרגיעי, כולה רציתי ממנו זיון...מי ישמע!"
"אז למה את מנסה לפתות את הבעל שלי???", צעקתי עליה, "מה זה? באיזה עולם את חיה שזה נראה לך הגיוני?"
"שיואו, תרגיעי, כולה רציתי ממנו זיון...מי ישמע!" היא אספה את רגליה הארוכות ופסעה למטבח, "אני מתחילה להרגיש שאני מדברת פה עם דנה".
"דנה בחיים לא היתה עושה לי דבר כזה", מלמלתי. נעצתי מבט באייל. "אז עכשיו אתה וקרן יחד?", שאלתי אותו, "סקס והכל?"
"עכשיו מותר לי, לא?", הוא התגרה בי, "אני ואת נפרדנו".
ניגשתי לקרן. היא, תאמינו או לא, הכינה לכולנו קפה וניערה עוגיות לתוך צלחת יפה.
"תקשיבי", אמרתי לה, "אני לא יודעת מאיפה הבאת את החוסר נאמנות המטורף הזה אליי, אבל ברור לך שאני ואת גמרנו, כן?"
"קרן זו גירסה יותר קיצונית שלי. אתה תיפגע עוד יותר"
קרן הסתובבה אליי. "דורי", אמרה בפליאה, "אני ואת שרלילות. אנחנו לא נאמנות לאף אחד. את יודעת את זה. גם את כזאת. חשבתי שחוקי המשחק ברורים. את נאמנה למישהו, תגידי? אם היה לי חבר והייתי מגלה שאת שוכבת איתו, הייתי מקבלת את זה בהבנה. הייתי אפילו מצפה שתשכבי איתו"."ביי קרן", אמרתי לה בעצב.
היא משכה בכתפיה. "מה שתגידי".
אספתי את התיק שלי מהספה, העפתי מבט על אייל הזחוח שישב והביט בי ואמרתי לו: "אני כבר יודעת מי גילה לך שאני בוגדת בך. יריב בעצמו".
אייל כיווץ את גבותיו לעומתי. "לא ידעתי שזה הוא", אמר, "קיבלתי מייל אנונימי עם תמונות שלכם".
ניצלתי את הרגע והתקרבתי אליו. "תקשיב לי טוב", לחשתי לו, "אני יודעת שאתה פגוע וממורמר עכשיו, אבל קרן זו גירסה יותר קיצונית שלי. אתה תיפגע עוד יותר".
אייל נאנח. "אני כנראה נמשך לסוג הזה של בנות", אמר ופתאום התחייך, "את רואה? יש ביני לבין יריב הרבה דברים משותפים".
המשך מחר
לקריאת כל הפרקים הקודמים מההתחלה
- ליהי מנהלת את הפורטל הסלולרי "אחותי" ברשת אורנג' ואת הפורטל הסלולרי לנערות דק"ב.
