"את לא יכולה להיות טיגריס, רק חתלתולה"
שני גברים בעלי נתונים דומים חושקים באותה האשה - אפשר להניח שסיכוייו של מי שמחזר גדולים יותר מסיכויו של מי שנשאר ספון בדלת אמותיו. זה ממש אלמנטרי. האם ניתן לקשור זאת לפער השכר בין גברים ונשים בעלי נתונים דומים?
שני גברים, בעלי נתונים דומים, חושקים באותה האשה - אפשר להניח שסיכוייו של מי שמחזר גדולים יותר מסיכויו של מי שנשאר ספון בדלת אמותיו. זה ממש אלמנטרי. לפעמים, אמנם, הסחורה כל כך טובה שאין צורך להתאמץ יותר מדי; בחור יפה, מוכשר, רגיש, צנוע ועם חוש הומור, פטור אולי מחיזורים. אבל גם במקרה כזה, מעט חיזור יכול לקדם אותו בהשוואה לבעל תכונות נשגבות כמוהו שסתם יושב ומחכה באפס מעשה.
האם ניתן לקשור זאת לפער השכר בין גברים ונשים בעלי נתונים אישיים דומים? נראה אולי מגוחך ממבט ראשון, אבל בואו ננסה.
חיזור אקטיבי וחיזור פאסיבי
גברים מחזרים עדיין יותר מנשים. יש כבר מגמה מתפתחת של חיזור נשי, אבל עדיין גברים מחזרים יותר. נשים נוטות יותר לרמוז, או לחזר בדרכים עקיפות, כמו להימצא במקומות שבו גם הוא נמצא בדרך כלל, בעוד שגברים נוטים יותר לחיזור מפורש, לפעמים אפילו עד כדי הטרדה. החיזור הגברי מתבסס גם על נורמות אקטיביות יותר, בהשוואה לחיזור הנשי, שמתבסס על נורמות פאסיביות יותר.
התרבות שלנו בנויה בהתאם. די אם נזכיר לצורך זה את העובדה המצמררת שגבר המרבה לחזר אחר נשים שונות מאדיר בכך את שמו, בעוד ששמה הטוב של מחזרת רבת פעלים עלול להיפגע. בהתאם לכך, דומה כי גברים מנהלים מספר גדול יותר של פרשיות אהבה מנשים, ונשים שמחזרות על פי נורמות חיזור "גבריות" - מנהלות יותר פרשיות אהבה מנשים אחרות.
"פער האהבה", אם יורשה לי להשתמש במינוח כזה, הוא תוצאה של עצם החיזור ושל אופי שונה של חיזור. השאלה היא עד כמה ההסבר לפער האהבה תקף גם לגבי פער השכר בין גברים לנשים שעובדים באותם ג'ובים ועם אותם נתונים אישיים, כמו השכלה, ניסיון ושעות עבודה.
לינדה בבקוק, פרופסור לכלכלה, והעיתונאית שרה לאשבר, מצטטות בספרן Women Don’t Ask – Negotiation and the Gender Divide נשים שעובדות במשרות בכירות:
מרסלה, מהנדסת גרעין: "אני לעולם לא אבקש בונוס. אם לא אקבל אותו מרצון חופשי, אני לא אבקש. ייתכן שזה יכאיב לי בבית, אבל לא יותר מזה".
הלן, שותפה בכירה במשרד עורכי דין: "אבא שלי אמר לי – מתוקה שלי, את יודעת שאת לא יכולה לפעול כמו טיגריס. עליך לפעול כמו חתלתולה".
בק, עיתונאית: "כשאני הולכת לנהל משא ומתן... אני חושבת קודם כל על שמירת היחסים, לפני שאני חושבת על הצרכים שלי".
כמו שנשים מחזרות פחות, כך הן גם נוטות שלא לנהל משא ומתן על גובה השכר שלהן, לא לבקש לעצמן ג'ובים טובים יותר ולא להתווכח על תנאי העבודה ככלל; וכמו שגברים נוטים יותר לחזר, כך הם גם נוטים להתווכח על תנאי העבודה שלהם. נשים לא יודעות לבקש, ולכן השכר שלהן נמוך יותר, טוענות בבקוק ולאשבר.
נשים פשוט לא מבקשות
מספר שנים לפני כן שאלה בבקוק את הדיקן שלה איך זה שיש כל כך הרבה דוקטורנטים גברים שמלמדים בפקולטה קורסים משלהם, בעוד שהדוקטורנטיות משמשות בעיקר כאסיסטנטיות. התשובה של הדיקן היתה מפתיעה – הגברים ביקשו ללמד קורסים משלהם, והנשים לא ביקשו.
בבקוק החליטה לחקור את הנושא. באחד ממחקריה המוקדמים היא הטילה משימה על קבוצה של נשים וגברים, בתמורה לתשלום שנע בין שלושה דולרים לעשרה. בתום המשימה, היא שילמה לכל אחד ואחת מהם שלושה דולרים ושאלה אם זה בסדר. פי שמונה יותר גברים מנשים ביקשו תוספת. ממוצע התשלום שקיבלו הגברים היה לכן גבוה יותר.
במחקר המשך, עם משתתפים אחרים, היא הודיעה מראש שהתשלום נתון למשא ומתן בגבולות של שלושה דולרים עד עשרה. 83 אחוז מהגברים ניהלו משא ומתן על גובה התשלום, בהשוואה ל-53 מהנשים. פער התשלומים היה בהתאם.
מחקר אחר שעקב אחרי קבלתם לעבודה של בעלי תואר שני שזה עתה סיימו את לימודיהם מצא שיותר מחצי מהגברים מנהלים משא ומתן על המשכורת המוצעת להם, בעוד שרק שמינית מהנשים מנהלות משא ומתן.
תחרות איגרוף או טיפול שורש
לדברי המחברות, נשים יותר מגברים חוששות מניהול משא ומתן; פי ארבעה יותר גברים מנשים יוזמים משא ומתן; המטאפורות הרווחות של גברים למשא ומתן הן – "לנצח את המשחק", או "תחרות איגרוף", והמטאפורה המקובלת של נשים היא – "ללכת לרופא שיניים". 20 אחוז מהנשים האמריקניות מעידות על עצמן שהן לעולם לא ינהלו משא ומתן על תנאי עבודתן, גם אם הן מודעות לכך שהן יכולות להגדיל באמצעותו את שכרן.
האם האגרסיביות הגברית היא שעושה את כל ההבדל? גברים אכן חונכו להיות אגרסיביים יותר, וייתכן שיש להם גם גנים מתאימים, אבל מחקרים נוספים של בבקוק ואחרים מעלים נקודה מעניינת. נשים שעומדות על שלהן נחשבות פחות "נחמדות", הן בעיני גברים והן בעיני נשים אחרות. פחות מחבבים ואוהבים אותן, מתלבטים לגביהן יותר אם לקדם אותן בעבודה, וקולגות בעבודה שמחים פחות לעבוד לצדן.
נמצא למשל, במחקר אחר שהתנהל בתנאים של משחק סימולציה, שנשים שמנהלות משא ומתן על גובה השכר יוצרות כלפיהן יחס של דחייה, יותר מפי שניים מהדחייה שיוצרים גברים שמנהלים משא ומתן.
במחקר דומה, הוקרנו בפני המשתתפים סצינות מצולמות ומשוחקות, בהן גברים ונשים מתווכחים עם הבוסים שלהם על גובה השכר. הגברים שצפו בסצינות נטו להתייחס בשלילה אל הדמויות הנשיות, ובחיוב אל הדמויות הגבריות. ונשים שצפו בסצינות האלה נטו להתייחס בשלילה לכל דמות, גברית או נשית, שהתווכחה על גובה השכר.
כך גם בתחום הרומנטי. נשים שאינן מחזרות, או מחזרות בצורה פאסיבית, נחשבות נחמדות יותר - חביבות, נעימות ומוסריות. אולי הן "נותנות" פחות, אבל מה שהן "נותנות", אם וכאשר הן "נותנות", נחשב בחברה לזכיות חמד ששווה להתאמץ בשבילן.
- אבינועם בן זאב הוא ממחברי הספר "דעות קדומות" (הוצאת הקיבוץ המאוחד - אורנים, 1991). ניתן לשלוח אימייל עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.
