כשאני פוגש מישהי חדשה, הכל מתפנה בשבילה
היא במקום הראשון אצלי, וכל שאר הדברים אחריה. מראש אני אומר לעצמי שאת האהבה הגדולה ביותר שיש לי לתת אני אתן לה, בתקווה שהיא תשתלב יופי עם האהבות האחרות. אבל בצד השני זה לא תמיד כך, ומתחיל אצלי משחק של סולמות וחבלים
לכן, בכל פעם שאני פוגש מישהי חדשה, הכל מתפנה בשבילה. אפשר לראות אותה היום? אז אצא מוקדם מהעבודה, נלך לחדר כושר ביום אחר ונסביר לחברי הטוב למה לא אוכל לראות אותו היום והוא יבין, כמובן. במקביל, אני מצפה גם להיות במקום גבוה בסדר העדיפויות שלה.
לפני כחצי שנה הכרתי מישהי בפיקניק של החבר'ה. בחורה באמת חמודה, שכבר יותר מחודש החברים שלי לחצו עליי שנכיר. לא שהתנגדתי, פשוט לא יצא לנו להיפגש לפני זה. ישבנו ופטפטנו כל הערב וראיתי כי טוב.
לאחר יומיים התקשרתי אליה וקבענו להיפגש שוב. נפגשנו כשלוש פעמים, ובכל פעם היה נחמד קצת יותר. ביום שישי של אותו השבוע חיכיתי בבית שהיא תסיים לעבוד. היא בדרך כלל סיימה לעבוד בסביבות חצות, ואז היינו נפגשים. אני מקבל ממנה טלפון, ובמקום שתשאל מתי אני אוסף אותה, היא אמרה לי שהיא צריכה להגיד לי משהו. זה התחיל ב"זה לא אתה": אתה חמוד, מצחיק, מקסים ובדיוק מה שהיא צריכה, ונמשך ב"זה אני": בין העבודה ללימודים, אני לא יכולה להתמודד עם העומס של חבר. אמרתי לעצמי ש"שוב זה קורה לי" וסיימתי את השיחה ב"תסדרי לך את החיים ונהיה בקשר". עד היום אנחנו בקשר פה ושם, ובכל פעם שאני רואה אותה, אני אוכל את עצמי מחדש.
בין לבין הדברים שלה, אני נכנסתי למקום הרביעי
"עומס" בחיים זה דבר מאוד סוביקטיבי. היא למדה להיות גננת במכללה יומיים מלאים ועוד יומיים קצרים, ובסופי שבוע עבדה בצוות הווי ובידור במלון המקומי. בין לבין היא רקדה להנאתה באיזה חוג. באותה תקופה, אני עבדתי במשרה מלאה ביותר, עשר שעות בכל יום, העברתי שעתיים נסיעה בכל יום לעבודה, הלכתי ארבע פעמים בשבוע לחדר כושר, אכלתי שלוש ארוחות מלאות ביום, ובימי חמישי היו משחקים של מכבי ת"א באירופה. בין לבין הדברים שלה, אני נכנסתי למקום הרביעי, ככל הידוע לי, בסולם העדיפויות שלה. מקום לא רע להתחלה, אבל מבחינתי וגם מבחינתה זה לא מספיק. בין לבין כל הדברים שלי היה לעשות, עדיין היה המקום הראשון פנוי, וכך גם התייחסתי אליה. כשהיא אמרה לי מה שאמרה, אפילו את הזכות לכעוס עליה איבדתי וקיבלתי זאת בהבנה.
עוד לפני שהתחלנו, כבר ירדתי בסולם העדיפויות שלה
לא מזמן הכרתי עוד מישהי. הכרנו דרך אתר אינטרנט, ובנוסף היא היתה חברה של ידידה שלי מהלימודים. דיברנו במסנג'ר, דרך איומה ונוראה להתחיל קשר לדעתי, אבל היא לא היתה מוכנה אחרת. עוד לפני הטלפון, הצעתי שאולי נדבר טלפונית דרך האינטרנט, אם יותר נוח לה. היא אמרה שלא, כי היא כותבת לאנשים במסנג'ר תוך כדי. עוד לפני שהתחלנו, כבר ירדתי בסולם העדיפויות שלה, היא הבהירה לי שיש עדיפות לפניי. היא כאילו אמרה – אני מעדיפה להתכתב במסנג'ר עם אנשים מלדבר איתך, מהאפשרות למשהו קצת יותר רציני.
לאחר כשבועיים, כשכבר היה ברור ששנינו רוצים להיפגש, החלפנו גם טלפונים. התקשרתי אליה בפעם הראשונה. היא היתה באמצע העבודה, תוכניתנית. בכל הזמן שדיברנו, היא הקלידה. אני מדבר אליה, מחכה כמה שניות, והיא מדברת אלי חזרה כי היא עסוקה בהקלדה. הופ, ירידה: אני מעדיפה להקליד מלדבר איתך בטלפון. היא אמרה שהיא צריכה לסיים, כי היא הולכת לסרט עם חברים. שאלתי אם אפשר להתקשר אליה אחר כך. היא אמרה "לא" שלא משתמע לשתי פנים, כי היא הולכת לישון. הופ, ירידה: אני מעדיפה לישון מלדבר איתך.
היא התקשרה למחרת, שוב תוך כדי הקלדה. היא אמנם העירה אותי מתנומת ערב קלה, אבל אמרתי לה שיש דברים ששווים לקום בשבילם (הופ, עלייה: אני מעדיף לדבר איתך מלישון!). ושוב, תוך כדי שהיא מקלידה, אנחנו מנסים לנהל שיחה. לא ממש הצליח גם הפעם, אבל לפחות היא התנצלה שהיא מדברת איתי תוך כדי העבודה. הצעתי שאולי כשתהייה בדרך הביתה תתקשר אליי מהאוטובוס, אבל לא, היא ישנה תוך כדי נסיעה. היא תתקשר אליי כשתגיע הביתה, ואם לא תהיה עייפה, נצא בערב.
נשמע נהדר, סוף סוף ניפגש. אבל היא לא התקשרה. למחרת היא כתבה לי במסנג'ר שהיא מצטערת שלא התקשרה אתמול, כי היא יצאה עם אח שלה לאכול פיצה. הופ, שתי ירידות: אני מעדיפה לצאת עם אח שלי, ואני מעדיפה לאכול פיצה מלצאת איתך. באותה השיחה היא כבר אמרה שלא מתאים לה, כי השיחות בטלפון לא זורמות בינינו. איך הן יכולות לזרום בינינו כשאת עסוקה בלהקליד?! "אם הן היו זורמות, הייתי מפסיקה להקליד", אמרה בשיא הרצינות. ואני שואל - ביצה או תרנגולת?
עד אותו היום לא חשבתי שיש לי אגו מפותח, או שאני עד כדי כך חולה לתשומת לב, אבל זה כנראה היה יותר מדי אפילו בשבילי. כי כשאתה שואף להיות במקום הראשון אצלה ובבת אחת מגלה את מקומך האמיתי, ותודה לאל שזה נעצר כשהגעתי למקום השישי, כי מי יודע לאן הייתי מתדרדר אחר כך, זה עושה לך משהו. תוך 20 שעות בלבד, משיחת הטלפון הראשונה ועד להתכתבות האחרונה, היא הצליחה להרוס כל חשק שהיה לי להכיר אותה שהצטבר במשך שלושה שבועות. כל דבר קטן כזה שאמרה רק ביאס אותי בהדרגתיות עולה. עוד לפני הוויכוח שהיה לנו, כבר עבר לי החשק מלהכיר אותה.
אני תמיד יוצא מנקודת הנחה שצריך להראות לבן אדם כמה אתה חשוב לו, זה אפילו סוג של מחמאה. תארו לכם שבאמצע דייט, לא משנה מספרו, הבן אדם שמולכם במקום לענות לסלולרי - ינתק. זה גם מנומס, כי אתה בחברה, וזה גם אומר שזאת שאיתך כרגע חשובה יותר מהשיחה, מהחבר הטוב או מהעבודה. אלה הם הדברים הקטנים שעושים את זה לאנשים, מלטפים קלות את האגו שלהם. גורמים להם להרגיש מיוחדים לרגע, הרגשה שכולנו מחפשים לא מעט.
סליחה באמת שאני רוצה להרגיש רצוי!
כשגברים (וגם נשים) מתנהגים בחוסר התחשבות ובחוסר תשומת לב, זה משדר מסר אחד: לא רוצה. זה לא משנה אם אתה באמת רוצה או לא, אתה באמת עסוק או לא – זה מה שאתה משדר. יש דברים שלאדם פשוט קשה להבין אחרת, ולא יעזרו לכם אלף ואחד הסברים אחרים. לכן אצלי היא תהיה תמיד במקום הראשון, אחרת היא היתה מרגישה את זה ונעלבת. ואותו הדבר נכון גם לגביי – סליחה באמת שאני רוצה להרגיש רצוי !
חברים יקרים, סדרו לעצמכם מחדש את סולם העדיפויות: אנשים קודם, כל השאר אחר כך. תראו איך בבת אחת כל החיים החברתיים שלכם משתפרים. וכשתפגשו בדרך מישהי מיוחדת, היא גם תדע את זה. ואת, אם מצאת שהמקום הראשון אצלך תפוס על ידי משהו או מישהו אחר, חסכי ממני את הטירחה.
האימייל של א.