גלושקו: אני לא שראפובה ולא שחר. תקראו לי יוליה

יוליה, שמשחקת טניס מגיל 3 ("זה נהיה חלק מהחיים שלי. כמו שכל בוקר קמים ומצחצחים שיניים ומרגישים לא נוח אם לא, אז ככה גם עם טניס - אם אני לא משחקת אני מרגישה שמשהו חסר לי"), מסמנת מטרות גבוהות לקריירה המקצוענית שלה ("טופ-5, בשביל זה אני מתאמצת ומוותרת על הרבה דברים"), אך משלמת את המחיר: "אולי בגלל הטיסות הרבות לחו"ל אין לי חבר. אבל יש לי פתרונות אחרים".

 

"אני מתגעגעת לחברים, אך לא מתחרטת על עזיבת בית הספר"

בגלל ההתמסרות לספורט, גלושקו עזבה את בית הספר בכיתה י' ("עכשיו כאשר אני בחוץ אני מרגישה את זה. אני מתגעגעת לחברים, לבילוי עם כולם, כל הדברים של גיל ההתבגרות"), אך עומדת מאחורי בחירתה: "בחרתי בטניס כמקצוע ואני לא מתחרטת".

גלושקו במועדון בווינגייט: בחרתי בטניס ואני לא מתחרטת (צילום: יועד כהן)

 

גלושקו, חניכתם של המאמן אסף ימין ומאמן הכושר זאב הרשקוביץ, גם משיבה לטוענים כי היא מלאה בכישרון, אך סובלת מבעיה מנטלית שמונעת ממנה לפרוץ קדימה: "אנשים מדברים ואוהבים לדבר, אבל לא מודעים להתקדמות שעשיתי בשנתיים האחרונות. התבגרתי והגעתי לטופ-10 בנוער כי השתפרתי בצד המנטלי".

 

"איבנוביץ' חמודה. שראפובה? אני לא אוהבת אותה"

הצעירה הכשרונית מספרת על החוויות שלה מהחודשים האחרונים, כאשר השתתפה בטורנירים בהם שיחק גם הכוכבות הגדולות בעולם: "אהבתי את מריה שראפובה בזמנו, אבל אחרי שראיתי אותה מקרוב ברולאן גארוס ובווימבלדון אני כבר לא אוהבת...ראיתי איך היא מתנהגת מחוץ למגרש, היא לא מחייכת ומסתגרת עם אבא שלה. אני ממש אוהבת את הסרבית אנה איבנוביץ', היא חמודה נורא ושחקנית טובה. גם הבלגית ז'וסטין הנין חמודה ומדהימה אותי כל פעם מחדש".

אנה איבנוביץ'. הפייבוריטית של יוליה (צילום: איי פי)

 

אם כבר שראפובה, אז גלושקו, שמתאמנת גם עם המאמן האוסטרלי פיטר מקגרו ממרכז הטניס, לא מתנגדת להרוויח גם היא מפרסומות מחוץ למגרש ("זה נחמד וכיף, אבל המטרה העיקרית שלי היא להצליח בטניס"). אך אם תזכה בהרבה טורנירים גדולים, בכוונתה לתרום חלק מהכסף: "הייתי בהודו והזדעזעתי מילדים מסכנים שחיים שם בתוך קרטון או מתקלחים עם בקבוק מים. אני בקטע של לתרום".

 

"שחר שחקנית מדהימה"