משה בקר: לא מגיע לנו עונש מוות על הכביש

לא הרבה מומחי תחבורה בעל שם יש לנו בישראל. אחד הבודדים שבהם הוא ד"ר משה בקר, אשר עוסק בתחום מכל היבטיו עשרות שנים. האיש שהשתתף במרבית ועדות החקירה בנושא, שמייעץ לכל הגופים החשובים בנושאי תחבורה בישראל, הגיע ל-ynet כדי לשוחח עם הגולשים על תאונת המשאית המחרידה. לפניכם מספר שאלות מהפורום החי שערכנו עמו, ותקציר תשובותיו:

ילנה: מה לדעתך היתה הסיבה לתאונה המחרידה בירושלים?

ד"ר בקר: "... מבלי שחקרתי את התאונה לעומק, נראה שנהג המשאית לא שמר מרחק. נראה שגם הרכב הפרטי בלם בחוזקה. הפרש גובה הפגושים, לפיהם גובה הפגוש הקדמי של המשאית גבוה מפגוש הרכב הפרטי, גרם לכך שהמשאית עלתה עם גלגל ימין על הרכב הפרטי ומחצה אותו על נוסעיו".

מיכאל: מה דעתך על הכשרת נהגי המשאיות בארץ?

ד"ר בקר: "...הכשרת נהגי משאיות ומיונם לוקים בחסר. לפעמים ניתן לראות נהג משאית שמתנהג בכביש כאילו היה רוכב אופנוע, כולל מעבר מהיר מנתיב לנתיב. הבעיה הגדולה ביותר היא שנהג רכב כבד אינו מבין שמוטלת עליו גם אחריות כבדה. היינו עדים כבר להרבה תאונות כאשר רכב כבד מעורב בתאונה עם רכב פרטי, והתוצאה היא קטלנית. נהגי משאיות חייבים לעמוד בתכנית של השתלמויות ורענון מקצועי מדי שנה, וצריכה להיות בקרה מלאה על כמות העבירות וטעויות הנהיגה שהם מבצעים. בנוסף, יש להחמיר עם נהגים בכל מה שקשור לעומס יתר ולשעות נהיגה ומנוחה".

צילום: גיל יוחנן

יניב: איך קורה מצב של 190 עבירות ללא שום עונש?

ד"ר בקר: "...הסיבה לכך היא שהמערכת המנהלית של משרד הרישוי ושל משטרת ישראל לא קבעו "פעמון אזעקה" תקופתי לבדיקת כמות הדוחות שנרשמו לנהגים לתקופת זמן. אילו למשל היו קובעים שכל עשר שנים עורך מחשב משרד הרישוי ומשטרת ישראל סריקה של כמות העבירות בהן נתפסו נהגים, ניתן היה לסנן החוצה נהגים שביצע למשל למעלה מ- 50 עבירות ב-10 שנים. כך יתכן שהיתה מתפתחת גישה - המחייבת כמובן גם חקיקה או תקינה - של שר התחבורה המתנה את הרשיון לתקופת אזהרה והמשך מעקב בשנים הבאות. באזהרה זו היה די כדי לפסול את הרשיון, אם כמות הדוחות שהצטברו חוזרת על עצמה".

צ': למה לא שמים 5 מיליון מצלמות בכל חור בכביש, עם גלאי מהירות, ולהעניש!

ד"ר בקר: "...הבעיה אינה מהירות מופרזת לגבי החוק. מבלי לזלזל בנושא המהירות כגורם לתאונות, ובמיוחד להחמרתן, מרבית התאונות קשורות בנהיגה במהירות מופרזת בנסיבות המקרה. יש הבדל גדול בין התאמת המהירות לנסיבות ובין שמירה על המהירות המותרת כפי שהיא קבועה בחוק. נושא התאמת מהירות לנסיבות הוא נושא של חינוך, הדרכה, לימוד נהיגה והסברה. כל אלה לוקים בחסר במדינה.

הצבת מצלמות בכל פינה ופינה תקים גולם שיקום על יוצרו, כי לא ניתן לטפל ב-3.2 מיליון נהגים, שכל אחד מהם עלול לעבור אפילו בטעות על המהירות המותרת במצב כזה או אחר. תוך זמן קצר נצטרך לשלול לכולם את רשיון הנהיגה ולכן אם משתמשים כבר במצלמות, צריך להציב אותן במקום בו נוכחותן יכולה למנוע תאונות, ולא רק להניב דוחות שמכניסים הרבה כסף למדינה.

אייל: לדעתי יש קשר בין התרבות של חוסר סבלנות, אי-סובלנות ואלימות בכלל לבין האלימות והרשלנות בכבישים. אנשים רגועים לא עושים הרבה תאונות, בעיקר אם הם מודעים (נהיגה מונעת ושאר הכשרות).

ד"ר בקר: "...אני מסכים שעם ישראל, בהיותו קיבוץ גלויות, לא פיתח תרבות אחידה שיש בה סובלנות ויחס של כבוד לזולת. אין ספק שהדבר תורם לבעיות הבטיחות שאנחנו עדים להן בכבישים, ולריבוי תאונות הדרכים. אבל צריך לזכור שגם תנאי הסביבה, דהיינו רשת הדרכים הקיימת במדינת ישראל, מפגרת ביותר ביחס לכמויות הרכב הנעות במדינה. זה לא סוד שבמדינת ישראל, צפיפות כלי הרכב לק"מ-כביש ולק"מ-נתיב, היא מהגבוהות בעולם".

אילן: מה לדעתך עדיין צריך לעשות שלא עשו?

ד"ר בקר: "...ממשלת ישראל צריכה להתכנס בנושא המלחמה בתאונות הדרכים, ולהחליט שזה נושא לא פחות חשוב מהמלחמה הבאה בגבולות או בטרור. יש לבדוק את כל דוחות והחלטות הממשלה שהוכנו כדי לקדם את המלחמה בתאונות הדרכים, ולקבוע לוח זמנים ותקציבים כדי לממש את הדוחות וההחלטות שמעלים אבק על המדפים. יש כאן את הידע והיכולת להתמודדות רצינית עם בעיית התאונות, השאלה היא האם הממשלה נותנת לנושא זה את הקדימות הראויה, ואת הנחישות לבצע המלצות שהונחו לפניה במשך עשרות שנים, ונותרו על הנייר כאות מתה.

למשל שתי דוגמאות בהן הייתי מעורב: הכנת תכנית הלימודים בה כל ילד ומתבגר יקבל במערכת שעה שבועית אחת לאורך כל שנות הלימוד, מהגן ועד סוף התיכון. ההצעה קיבלה תוקף על-ידי החלטת ממשלה ב-1993, אך עד היום התממשה רק ב-10-15%. כך גם הצורך ברביזיה של מערך הכשרת ובחינת הנהיגה בישראל, כולל השתלמויות לנהגים לתרגולת של מצבי חוסר שליטה. ההמלצות הוצעו על-ידי שר התחבורה ב-1998, ועד היום אפילו 10% מהן לא מומשו. כל כמה שנים מקימים ועדת חקירה שמגישה המלצות, כולם מאשרים את ההמלצות וכאשר הדבר מגיע לביצוע, הדבר לא נעשה.