הכובע, העוגה והאיש
היום לפני 238 שנים, ב-15 באוגוסט 1769, נולד מי שלימים היה אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה הצבאית העולמית; הדמות שכל תלמיד תיכון ידע לדקלם בעל-פה לפחות את כותרות מעלליו - נפוליאון ה-1 בונפרט.
בימי חייו של נפוליאון ובשנים שאחרי מותו, היו שתיארו אותו - אפילו בצרפת עצמה - כמפלצת צמאת דמים (בהקשר זה הוזכר בדרך כלל מוצאו הקורסיקני). אך בתוך זמן לא רב גברו מהלליו על מכפישי שמו, ומאז אמצע המאה ה-19 מוכרת דמותו של נפוליאון בעולם כולו כאחת המרתקות, המעניינות והחשובות ביותר בהיסטוריה.
רוצים לדעת עוד? עיינו בערך "נפוליאון ה-1 בונפרט".
בחזרה ל-1948
כותרת העיתון "ידיעות אחרונות" ב-15 באוגוסט 1948 על המתרחש בבירה:
"ירושלים באש עזה של האויב: הערבים הסתערו על הר-ציון, בית-ישראל ורמת-רחל. האויב נהדף ונגרמו לו אבידות.
מה עוד קרה ב-15 באוגוסט?
15 באוגוסט 1281 – הסערה האלוהית: סערה ("קמיקזה") משמידה את הצי המונגולי בדרכו ליפן. קובליי חאן, שליט האימפריה המונגולית וקיסר סין, ניסה פעמיים, בלא הצלחה, לפלוש ליפן. בפלישה השנייה הושמד צי הפלישה בסערת טייפון שנכנסה להיסטוריה של יפן בשם "קמיקזה", "הסערה האלוהית".
במלחמת העולם השנייה כונו בשם "קמיקזה" יפנים שכיוונו את מטוסיהם לאוניות מלחמה אמריקניות והתפוצצו עם פגיעתם בהן. הם הטביעו כך 34 אוניות והסבו נזק לעוד מאות ספינות, אך לא היו גורם מכריע במלחמה.
15 באוגוסט 1534 – מבצע קידום לנצרות: נוסד מסדר הישועים. מסדר הישועים הוא אחד מהמסדרים הגדולים ביותר בכנסייה הקתולית. הוא נוסד ב-1534 בידי איגנאטיוס מלויולה (שהוכרז כקדוש הכנסייה הקתולית 88 שנים מאוחר יותר), וב-1540 קיבל את אישור האפיפיור. מטרתו העיקרית הייתה להגן על האפיפיורות מפני התקפות הכופרים ולהפיץ את הנצרות בקרב הפגאנים.
המסדר אורגן במתכונת צבאית (ראשו נקרא "גנרל"). הישועים יצאו לשליחויות מיסיונריות באפריקה, בהודו, בסין, ביפן ובאמריקה. רבים מהם סבלו רדיפות ועינויים. במאה ה-18 הביאה התערבותם בפוליטיקה לגירושם מצרפת, מפורטוגל ומספרד. ב-1773 ביטל האפיפיור קלמנס ה-14 את המסדר, אך ב-1814 חידש אותו האפיפיור פיוס ה-7. כיום עובדים הישועים בארצות רבות, במיוחד בחינוך, והשפעתם בכנסייה הקתולית רבה. בשנת 2002 מנה המסדר כ- 20,000 חברים במדינות שונות.
15 באוגוסט 1771 – משחק של הספק ויצירתיות: נולד הסופר והמשורר הסקוטי סר וולטר סקוט. סקוט גילה מנעוריו עניין רב בספרות והרבה לקרוא בלדות וסיפורים סקוטיים. היצירה הראשונה החשובה שפרסם, "שירת הספָר הסקוטי" (1802/3), היא קובץ של בלדות סקוטיות שליקט ועיבד. בכתיבת שיריו הושפע משירי העם שקלט מקרובי משפחה ומשרתים. בפיתוח הרומן ההיסטורי נודעה לסקוט השפעה רבה על ספרות המאה ה-19 באנגליה, בארה"ב ובצרפת. קהל הקוראים היה צמא לספרים מסוג זה, וסקוט התעשר ואף השקיע במו"לות. ב-1826 פשט את הרגל, ובסוף ימיו כתב בקצב מואץ כדי לפרוע את חובותיו הרבים. (הערך "סקוט, סר וולטר" – למנויי האנציקלופדיה)
15 באוגוסט 1888 – ערביסט בריטי: נולד תומס אדוארד לורנס – לורנס איש ערב. לורנס היה ארכיאולוג וקצין בריטי שפעל בשליחויות סודיות בארצות ערב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצב כמומחה לענייני ערבים במפקדת המודיעין הבריטי בקהיר. ב-1916 נשלח לחיג'אז (שבערב הסעודית) כקצין קשר. סייע לשריף חוסיין בן עלי ולבניו, שאיתם התיידד לפני המלחמה, למרוד בטורקים ("המרד הערבי"). במחצית השנייה של 1917 הצליח לורנס, בעורמה ובעזרת קומץ לוחמים, לכבוש את עקבה.
לורנס שימש כיועץ לאמיר פייצל ה-1 ולמשלחתו הערבית בוועידת השלום בוורסיי. בעמדה זו מילא תפקיד חשוב בהסדרי השלום ובכינון המדינות הערביות העצמאיות למחצה בחסות בריטית וצרפתית, וכן בהכנת הסכם פייצל-ויצמן. לורנס נחשב בתחילה כאנטי-ציוני בשל אהדתו לערבים, אולם לאחר פגישותיו עם חיים ויצמן התמתנו דעותיו. את מעלליו בימי המלחמה תיאר בספרו "שבעה עמודי חוכמה", שנחשב ליצירה קלאסית - אולם מהימנותו מוטלת בספק ויש הרואים בו יצירה שעיקרה דמיון. (הערך "לורנס, תומס אדוארד" – למנויי האנציקלופדיה)
15 באוגוסט 1914 – לחבר את הימים: תעלת פנמה נפתחת לתנועה. תעלת פנמה מחברת את הים הקריבי עם מפרץ פנמה, והיא אחת משתי התעלות החשובות ביותר בעולם (האחרת - תעלת סואץ). היא מאפשרת לאוניות להפליג בין החוף המזרחי לחוף המערבי של אמריקה בלי להקיף את אמריקה הדרומית, ובכך חוסכת דרך של אלפי קילומטרים לאוניות המפליגות בה.
ב-1879 ניסה לראשונה לכרות את התעלה המהנדס הצרפתי פרדינן מרי דה לספס, בונה תעלת סואץ. הכרייה נפסקה בגלל מחלות, קשיי האקלים וההסתבכות הכספית של החברה הצרפתית בעלת הזכיון. הנסיון חודש בראשית המאה ה-20, והכרייה החלה ב-1902, ונסתיימה ב-1914. (הערך "תעלת פנמה" – למנויי האנציקלופדיה)
15 באוגוסט 1960 – הרפובליקה נפרדת מצרפת: עצמאות לרפובליקה של קונגו. בסוף המאה ה-19 חתמה צרפת חוזים עם התושבים המקומיים, ההופכים את המדינה לאזור חסות של צרפת, בשם "קונגו התיכונה". על החוזים חתם הנוסע הצרפתי סבונן דה ברזה, שעל שמו נקראת עיר הבירה ברזוויל. ב-1910 היתה ברזוויל לעיר המרכזית בפדרציית הקולוניות הצרפתיות שבאפריקה המשוונית. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו הצרפתים לסגת מהקולוניות שלהם. "קונגו התיכונה" קיבלה עצמאות ב-15 באוגוסט 1960, וקראה לעצמה "הרפובליקה של קונגו".
15 באוגוסט 1969 – כשוודסטוק פגש את בית אל: נפתח פסטיבל הרוק וודסטוק. הפסטיבל נערך בעיירה בית אל (Bethel) שבמדינת ניו יורק, בהשתתפות יותר מ-450,000 בני אדם. הפסטיבל, בשמו המלא "יריד המוזיקה והאומנויות של וודסטוק", היה אמור להיערך בעיירה וודסטוק (ומכאן שמו). בשל התנגדות תושבי וודסטוק הועבר הפסטיבל לאתר חלופי.
פסטיבל וודסטוק בבית אל (צילום: אימג'בנק / GettyImages)
מארגני הפסטיבל לא נערכו להמוני האדם שהגיעו, ומשלב מסוים נאלצו להתיר את הכניסה לפסטיבל ללא תשלום. בכלל, ארגון הפסטיבל היה לקוי, ובין השאר חסרו מים ומזון. ביום השני לפסטיבל ירד גשם זלעפות, שהפך את המשטח בו התכנסו הצופים לעיסת בוץ אחת גדולה, והקשה אף הוא על ניהול הפסטיבל. אולם למרות הקשיים הטכניים והארגוניים, ולמרות שלא ענה על הציפיות הכלכליות, נחל פסטיבל וודסטוק הצלחה אדירה והיה לפסטיבל המוסיקה הגדול ביותר עד אז, והמפורסם והידוע ביותר עד לימינו אנו. התכנסות המוני האנשים נעשתה בשלום, בשותפות ובתום, המסמלים את התקופה, וכל זאת למרות, ואולי בשל, כמות הסמים העצומה שהיתה במקום. (הערך "וודסטוק" – למנויי האנציקלופדיה)
פתרון החידה מאתמול
המדינה שהפכה עצמאית ב-14 באוגוסט 1947 היא פקיסטן.
רוצים לדעת מה עוד קרה ב-14 באוגוסט? לחצו כאן.
הכובע והאיש. נפוליאון בונפרט
צילום: איי פי
העוגה
צילום: גבי מנשה
לורנס איש ערב
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
מומלצים
