הקשר בין דיכאון וחרדה - ואיך יוצאים מזה

לעתים, כשהמצוקה הנפשית מתמשכת, חריפה וקשה מנשוא, אי אפשר להתייחס לדיכאון כחלק משגרת החיים. הכל משתנה ולעתים נעצר ומופיעה ההפרעה הדיכאונית שהיא הפרעה נפשית עם משמעויות קליניות רפואיות. 

התופעות הפסיכולוגיות של ההפרעה הדיכאונית הן קודם כל מצב רוח ירוד ודיכאוני: לאדם אין חשק לעשות דבר מהדברים שעשה קודם לכן. גם כשהדברים נעשים, הם חסרי טעם. הכל תפל ושום דבר אינו גורם הנאה או שמחה. הריכוז לקוי וקשה לראות סרט בטלוויזיה, לקרוא כתבה בעיתון או לנהל שיחה מבלי שהמחשבות יסטו לכיוון השלילי. מתרוצצות בראש מחשבות בלתי נעימות. אדם עושה חשבון נפש ולוקח על עצמו אשמה באופן מוגזם. מחשבות כמו "אני פוגע קשות ביקרים לי", "לא עשיתי שום דבר טוב בחיי", "הכשלתי את עצמי ואת הקרובים לי" אופייניות למצב. למחשבות הנ"ל מתווספת חוויה של ערך עצמי נמוך: "אינני טוב בשום דבר", "אני חסר ערך", "אני רק נטל".

ואם היה לו חום, הייתם אומרים לו לצאת מזה בעצמו? (צילום: index open)

מכאן ועד למחשבות על כך שאין טעם בחיים האלה ומוטב להתאבד כדי לחסוך סבל לאדם הסובל ולסביבתו, קצרה הדרך. המשכה עלול להיות תכנית מפורטת כיצד לסיים את החיים באופן יזום ולהתאבד.

האם יש לדיכאון השפעות פיזיולוגיות?

לדיכאון יכולות להתלוות גם תופעות גופניות כמו ירידה בתאבון ובמשקל, ירידה בחשק וביכולת המינית, הפרעות בשינה ובעיקר התעוררות מוקדמת או יקיצות תכופות במשך הלילה, אולם גם קושי להירדם. זוהי ללא ספק תמונה קשה המצדיקה פניה לרופא והתייעצות לגבי טיפול.

כחמישה אחוזים בלבד סובלים מההפרעה הדכאונית הקשה. במקרים רבים - ודווקא הם השכיחים יותר - ההפרעה הדכאונית אינה מופיעה עם כל הסימנים שהוזכרו, אלא רק עם חלקם. גם אלה יש בכוחם לשבש מהלך חיים ולמרות ש"לא מתים מזה" - המחיר לעתים גבוה. התפקוד בעבודה נפגע ועלול להביא לפיטורין, חיי המשפחה עוברים זעזוע המאיים על שלמותה וחיי החברה מצטמצמים. טווח היכולות של האדם לא בא לביטוי מלא, כיוון שהכל עטוף בעננת הדיכאון.

האם יש קשר בין דיכאון לחרדות?

במקרים רבים, לסימנים החלקיים הללו של הדיכאון יתלוו סימנים של חרדה המתבטאים באי שקט, סף גירוי נמוך, התפרצויות כעס, חרדה ודאגה מדברים שונים, ובעיקר הבריאות הגופנית. השילוב בין דיכאון לחרדה שכיח ונמצא ב-10 עד 20 אחוזים מהאנשים. הוא יכול להימשך חודשים ואף שנים ולגבות בדרך מחיר לא קטן. במצב זה אדם לעתים לא יהיה ער לדיכאונו ויחוש מיחושים גופניים שונים ומשונים בעקבותיהם יפנה לרופא. גם בדיקות מקיפות לא יאבחנו דבר, מה שיגביר את התסכול ("דוקטור, אם אין לי כלום למה אני סובל?"). במקרים רבים, הסיבה נעוצה במצב הרוח הירוד עם הסימנים היחסית קלים והחלקיים של הדיכאון המשולב בחרדה.

איך אפשר לעזור למישהו לצאת מהדיכאון?

"קח את עצמך בידיים", "צא מזה", "ראה איזה נזק נגרם למשפחה", הם חלק מהמשפטים שיגידו הסובבים לאדם המדוכא. לא כך הם פני הדברים, כיוון שאדם בדיכאון אינו עצלן, מפונק או רע לב. כאלה יש מספיק, לאו דווקא בדיכאון. המדוכאים הם חסרי אונים ויש להתייחס אליהם כאילו לקו בשפעת, סוכרת או כל מחלה אחרת. האם גם אז תאמרו "צא מזה בעצמך?" האם מחלת חום היא פינוק

 ועצלנות? לא ניתן למדוד ולהעריך דיכאון בבדיקות דם וצילומים, וקשה לסביבה לקבל אותו כוודאי בהעדר "הוכחה אוביקטיבית".

ומזה נובעת בעיה נוספת: לא מדברים על זה. אדם הסובל מדיכאון ימנע מלהתלונן ולבטא את מצוקתו, בידיעה שהדבר יגרור יחס שלילי של הסובבים ולא יתקבל בהבנה. התייחסות זו מצטרפת לדעות קדומות פרימיטיביות ולאות קין של "משוגע" או "חולה נפש", שלמרבה הצער קיימים בחברה שלנו. כתוצאה מכך רבים נמנעים מלקבל טיפול למצוקה שלהם רק בגלל הבושה.

אפשר, וברוב המקרים הטיפול אפילו יעיל. הטיפול בדיכאון הוא משולב וכולל תרופות, טיפול פסיכולוגי והתערבויות מערכתיות עם הקרובים והמשמעותיים לפי בחירת המטופל. התרופות יעילות ועוזרות להקל את המצוקה והסבל. הן לא משנות את המציאות וגם לא את האישיות של האדם. הן מקילות כאב ומאפשרות לאדם להתמודד ביתר יעילות עם מצוקותיו.

תרופות נגד דיכאון? אין להן תופעות לוואי?

אין בעולם תרופה ללא תופעות לוואי, אולם החלק האופטימי הוא שבשנים האחרונות פותחו תרופות נוגדות דיכאון עם פרופיל תופעות לוואי נמוך. רוב התופעות שוליות (חולשה, סחרחורת, בחילה, וכיו"ב) וחלקן הגדול נעלמות בשבועות הראשונים לטיפול. יש להתמיד בטיפול מספר שבועות מכיוון שהשפעתו אינה מיידית.

גם אנשים עם מחלות גופניות יכולים להשתמש בתרופות הללו מאחר שהן בטוחות יחסית. התרופה ניתנת רק עם מרשם רופא ויש להיות במעקב כל עוד היא נלקחת, ממש כמו בתרופות למחלות גופניות. לעתים, בהתאם לסימפטומים, ירשום הרופא תרופות לשינה או להרגעה לזמן מוגבל, לאחריו הן יופסקו ויושארו התכשירים נוגדי הדיכאון בלבד לתקופה של חודשים לפחות כפי שיומלץ על ידי הרופא ולפי התגובה הקלינית.

איפה נכנס הטיפול הפסיכולוגי לתמונה?

הטיפול הפסיכולוגי הוא בעל חשיבות עליונה ומחקרים הוכיחו שהשילוב התרופתי והפסיכולוגי הוא בדרך כלל המרשם המנצח. ישנם סגנונות שונים של טיפול פסיכולוגי בדיכאון והם מותאמים לפי סוג הדיכאון, אישיותו של המטופל ועוד משתנים העולים בעת ההערכה הפסיכולוגית. 

ייחוד מסוים יש לטיפולים הפסיכולוגיים בדיכאון הממוקדים והמוגבלים בזמן. אלה נמשכים מספר קצוב מראש של פגישות, 10 עד 20, ומטרתם לתמוך במטופל, לארגן מחדש את יכולותיו להתמודד, לעמוד על השורשים הפסיכולוגיים של מצוקתו ולהעניק לו כלים לנהל את חייו מבלי להיתקע בדיכאון.

חשיבות מיוחדת יש להתערבויות המערכתיות. משפחה, חברים, מקום העבודה או כל מערכת אחרת שהמטופל ירגיש נכון להיעזר בה מגויסים לתמיכה ולשיקום בהנחייה מקצועית. לעתים במצבי מצוקה משמעותית ומתמשכת מעמידה המדינה

 את שירותי הרווחה, הביטוח הלאומי ומערכות משקמות לרשות המטופלים בהתאם לאמות מידה הקבועות בנהלים ובחוק.

הסובלים מדיכאון הם אנשים כמוני וכמוך, שלרוב אין סבלם ניכר לעין שאינה מתבוננת היטב. הם נושאים אותו תקופה ממושכת, מתביישים לדבר עליו ולא מגיעים להתייעצות טיפולית. אט אט מצטברות בעיות קיומיות ואיכות החיים הירודה נעשית בלתי נסבלת. כדאי לפנות ולהתייעץ באיש מקצוע: רופא משפחה, פסיכולוג, עובד סוציאלי או פסיכיאטר. בשיחה איתם תאובחן הבעיה. לפי הצורך, ידרשו בדיקות גופניות מאחר שחלק מתחושות הדיכאון יכולות לנבוע מגורמים גופניים. בתום האבחון, תוצג תוכנית טיפולית שתידון עם הפונה ותותאם ליכולותיו, צרכיו והעדפותיו.

ואיך אפשר לדעת אם הטיפול טוב?

פשוט מאוד: אם זה עוזר אז זה טוב. וצריך סבלנות.  

• ד"ר זאב וינר הוא פסיכיאטר ומומחה ברפואת משפחה בקבוצת כללית