3 שקלים לדולר

לפני פרישתו ממשרד האוצר פרס בנימין נתניהו חזון כלכלי מהמם: ישראל יכולה להגיע במהרה בימינו למעמד של אחת מעשר המדינות המפותחות העשירות בעולם. אחת מעשר העשירות? זה נשמע פנטסטי.

אתמול שלח בנק ישראל לתקשורת הודעה קצרה, המסכמת את הדירוגים החדשים של ישראל בסולם המדינות התעשייתיות, כפי שנקבעו על-ידי הכלכלנים בקרן המטבע הבינלאומית, אנחנו עדיין לא בעשירייה הפותחת – אבל אנחנו כבר במקום ה-18 המאוד מכובד.

כדי להשוות בין עושרן הכלכלי של מדינות שונות משתמשים הסטטיסטיקאים בקנה מידה משותף: התוצר המקומי לנפש. "התוצר המקומי" הוא השווי הכספי של סך כל הסחורות והשירותים שמיוצרים בשנה אחת בשטחה של המדינה. כשמחלקים את סכום התוצר במספר התושבים, מקבלים תוצר מקומי לנפש. ב-2006 עמד התוצר לנפש בישראל על כ-90,000 שקלים.

חישוב התוצר לנפש בשקלים בישראל, באירו בצרפת ובגרמניה, בדולרים בארה"ב ובשטרלינגים בבריטניה לא מאפשר, כמובן, השוואה הגיונית ביניהם. לשם כך צריך להעביר את כל הנתונים לבסיס מטבע משותף. המטבע הזה הוא בדרך כלל הדולר האמריקני. וכך, כדי לדעת מהו התוצר לנפש בישראל בדולרים, מחלקים את התוצר בשקלים בשער הממוצע של הדולר במרוצת השנה. כשאותה פעולת חילוק פשוטה מתבצעת גם במדינות אחרות, מתקבלת – לכאורה – בדיוק התוצאה ששאפנו אליה: תוצר מקומי לנפש מתורגם לדולרים.

הדולר משמש במקרה זה כשפה אחידה שבאמצעותה מתבטאת רמת ההתפתחות המשקית ורמת החיים של אזרחים במדינות שכלכלותיהן שונות מאוד זו מזו. לפי סרגל המדידה הדולרי, התוצר לנפש בישראל ב-2006 היה 20,400 דולר. התוצר לנפש בצרפת היה 34,800 דולר, גבוה ב-71% מאשר אצלנו. התוצר לנפש בגרמניה היה 35,200 דולר, 73% יותר מישראל. התוצר לנפש בבריטניה היה אשתקד כ-40,000 דולר – לכאורה כמעט כפול מהתוצר לנפש ישראלית.

למה רק "לכאורה"? כי כאן באים הכלכלנים ואומרים: רגע, רגע, חברים יקרים, מי נתן לכם היתר להשתמש בשערי החליפין הרגילים של השוק כמכשיר לתרגום התוצר לנפש ממטבעות מקומיים לדולרים? שערי חליפין הרי משתנים חדשות לבקרים, עולים ויורדים על-פי הקפריזות של השווקים, משחקי הספקולציה והפוליטיקה של הבנקים המרכזיים. הם לא משקפים את כוח הקניה האמיתי, הריאלי, של מטבע מסוים מול מטבע אחר.

ישראל זולה יותר

למדידת את כוח הקניה האמיתי עלינו לבנות "סל גלובלי" אחיד של מוצרים ושירותים ולבדוק כמה הוא עולה אותו בכל אחת מהמדינות המשתתפות בהשוואה. כנקודת המוצא תשמש, שוב, ארה"ב, בהיותה הכלכלה הגדולה בעולם. לאחר שנאסוף את הנתונים על המחירים היחסיים נוכל "לתקן" את ההשוואות שלנו, כדי לתת ביטוי לכוח הקניה המקומי. העיקרון פשוט: ככל שהמדינה זולה יותר, כך ניתן לצפות לתיקון משמעותי יותר כלפי מעלה בתוצר הריאלי האמיתי שלה וברמת החיים היחסית של אזרחיה. זאת, משום שהמטבע המקומי "שווה" יותר משערו בבנקים ובשוק.

השבועון הכלכלי הבריטי "אקונומיסט" המציא "סל גלובלי" מצומצם ביותר משלו, המורכב ממוצר אחד בלבד, ה"ביג מק", המבורגר של חברת מקדונלד'ס. הכתבים של השבועון מדווחים על המחירים של "ביג מק" בעשרות מדינות עולם – ישראל לא כלולה ברשימה - ומשווים למחירו בארה"ב. כך מתקבלת מערכת חדשה של שערי חליפין בין המטבעות השונים לבין הדולר, שאינה מתבססת על שוק המט"ח אלא על שוק ההמבורגרים. באותה השיטה, עקרונית, משתמשים כמה וכמה מוסדות כלכליים בינלאומיים העורכים השוואות של תוצר לנפש "מתוקן לכוח הקניה". מוסדות הללו הם הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, ארגון המדינות המפותחות או.אי.סי.די, ובנק איגוד השוויצרי.

השוני בין גישות ה"סלים" שבהם משתמשים הכלכלנים והסטטיסטיקאים בכל אחד ממוסדות הבינלאומיים עשוי להיות משמעותי ולתת תוצאות המרוחקות זו מזו. עם זאת, הדירוג היחסי של הכלכלות בדרך כלל נשמר. הדוגמא הקיצונית היא סין. הממשל הסיני מחזיק את השער של מטבע היואן על רמה מלאכותית נמוכה. כשמשתמשים בשער הלא-ריאלי הזה לחישוב התוצר לנפש בסין, מסתבר שסין עדיין מאוד מפגרת: התוצר מגיע בקושי ל-2,000 דולר לשנה. זה כמובן בלתי-מתקבל-על-הדעת. התיקון ל"שווי כוח הקנייה" או "שקילות כוח הקנייה", מקפיץ את התוצר של סין, לפי מערכת הנתונים האחרונה של קרן המטבע הבינלאומית, ל-7,600 דולר. פי 3.8!

עתה, סוף סוף, נעבור לישראל. עד השנה נהגו הן כלכלני ה-או.די.סי.די והן הכלכלנים של קרן המטבע הבינלאומית לתקן את התוצר לנפש בשראל בכ-20% כלפי מעלה, כדי להתאימו לרמת המחירים הנמוכה יותר אצלנו. אבל השנה קרה מהפך גדול: הנתונים מן השטח עודכנו והתברר שישראל זולה בהרבה ממה שהניחו מקודם. במילים אחרות, רמת החיים שלנו, המותאמת לכוח הקניה הממשי של השקל, גבוהה בהרבה מכפי שחשבנו.

שלושה שקלים לדולר 

 את העדכון העמוק ביותר עשתה קרן המטבע הבינלאומית: במאגר הנתונים שלה, המשמש כבסיס לתחזית הכלכלית העולמית, היא הקפיצה את התוצר לנפש של ישראל, המתוקן לשווי כוח הקניה, מ-24,000 דולר ל-30,000 דולר . כך ב-2006; השנה צפוי התוצר לנפש בישראל להגיע, לפי קרן המטבע הבינלאומית ל-31,800 דולר. משום שהתוצר לנפש בשקלים יהיה השנה לכל היותר 94,000 שקלים, פירוש התיקון הוא ששער החליפין ה"נכון" של השקל לפי קרן המטבע הבינלאומית הוא ... 3 שקלים לדולר! ראו הוזהרתם.

במקביל לשדרוגה של ישראל, הופחת התוצר לנפש בשורה ארוכה של מדינות מערב אירופה וביפן. מי שביקר בהן באחרונה יודע למה: הן יקרות עד כדי טירוף. התוצר לנפש בגרמניה, למשל, "ירד" לכדי 32 אלף דולר בלבד, בשער חליפין המתוקן לכוח הקנייה. אירלנד הקטנה, מסתבר, יקרה במיוחד: המעבר לדולרים-של-כוח-קנייה מקטין את רמת החיים האמיתית במדינה זו מ-58 אלף דולר ל-47 אלף דולר. ובכל זאת, אירלנד היא עדיין המדינה המפותחת העשירה מכולן.

אחרי אירלנד צועדות, בדירוג לפי כוח קניה יחסי: נורבגיה, ארה"ב, איסלנד, הונג-קונג, שוויץ, דנמרק, אוסטריה, קנדה ובריטניה. ישראל, כאמור, לא בעשירייה הראשונה, אבל יושבת היטב במקום ה-18 בסולם המדינות התעשייתיות המדורגות לפי בתוצר לנפש, המתוקן לכוח הקנייה. בדירוג התוצר לנפש לפי שערי מטבע רגילים, אנחנו רק במקום ה-24.

התוצר לנפש בישראל זהה עכשיו לתוצר לנפש במדינות כמו צרפת, גרמניה ואיטליה. הבה נתאר לעצמנו את החיים בישראל בשער של 3 שקלים לדולר. תל-אביב תהיה אז יקרה – בדולרים - כמו פרנקפורט אבל שכר המינימום בישראל יגיע ל-1,300 דולר לחודש והשכר החודשי הממוצע יקפוץ ל-2,500 דולר.

נפלא. האם זה גם סביר? לדעתי, כן. העדכונים האחרונים של קרן המטבע הבינלאומית סגרו חלק משמעותי מן הפער בתוצר בין ישראל לבין המדינות המפותחות לא בגלל איזה שהוא טריק סטטיסטי אלא בזכות המציאות הישראלית - צמיחה מהירה, שער חליפין יציב ואינפלציה אפסית.

ולא נותר לנו אלא לאומר תודה גדולה לכלכלני המוסדות הגלובליים שהביאו את העובדות הללו לידיעתנו דווקא ערב ראש השנה שבה נחגוג 60 שנה לעצמאות. אנחנו בעצמנו היינו כמובן מתביישים לעשות זאת; אין כמונו לקטר.